קָשֶׁה, עֲדַיִן לֹא אָמַרְתִּי נוֹאָשׁ

מִטְעָן שֶׁל עֶצֶב מְקַבֵּעַ בְּתוֹכִי

אֲנִי רוֹצֶה לִפְרֹץ בְּבֶכִי

לְהוֹצִיא הַכֹּל בְּבַת אַחַת

קָשֶׁה

לָמָּה כָּל הַכְּבֻדָּה הַזּוֹ עַל שְׁמִי

אֵינֶנִּי מַצְלִיחַ לִפְרֹק אוֹתָהּ הַחוּצָה

הִתְקַבְּעָה וְאֵינָהּ רוֹצָה לָצֵאת

הִשְׁתַּכְּנָה בְּתוֹכִי

יֵשׁ יָמִים שֶׁאֲנִי תָּלוּי עַל חוּט הַשְּׂעָרָה

עוֹמֵד לְאַבֵּד תִּקְוָה

אֲבָל הַמִּטְעָן הַזֶּה אֵינוֹ נוֹתֵן לִי מָנוֹחַ

בְּדִיּוּק כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד לִשְׁמֹט

הוּא לוֹחֵשׁ לִי

יֵשׁ בְּךָ עוֹד הַכֹּחַ

אֲנִי רוֹצֶה לְהִשְׁתַּחְרֵר

לִרְקֹד לְפַזֵּז

לְחַזֵּר אַחַר הָעוֹלָם