חיבור חשוב ביותר של שרית פוקס על היוצר נסים אלוני. ספר מרתק, מצחיק, עצוב, מכיל תובנות מפתיעות וגילויים חדשים. ספר לימוד על אדם ותקופה. באיגרת השבועית אנו מביאים קטעים מתוך הספר (ללא הערות השוליים).

כבר בנעוריו פחד נסים מכוחן האפלולי של נשים, אבל ידע כמה הוא זקוק להן עד שקילל אותן בזעם: "הבנות מבית הספר 'גאולה' יש להן הגוף שקודם הזכרתי. זה מעורר רטט בידיים. ייקחן האופל", כתב ביומנו. הוא ראה אותן על שפת הים עם בגדי הים האלסטיים העבים, הנדבקים לגוף, וכתב: "כל כך הרבה תאווה בגוף קטן ומפותח זה עד אשר מוכרח הגוף למלא את משאלותיו. היא אישה במובנה הרע של המילה. אישה עם אותן הבטחות מעוררות, והחיוך הזנותי והזול שאינו יורד מהפנים".

קדושה וזנות, קסם והרס, היו ההבטחה הנשית. אחרי שצפה בסרט חלף עם הרוח בגיל חמש-עשרה התנבא ביומנו: "יש לו סיכויים להיות אחד הסרטים הגדולים של המאה. לא ירבו הימים ויתוסף לנו עוד מושג כללי: 'אהבה כמו אהבת רט בטלר וסקרלט אוהרה'. זה יציין בני אדם ששנאו זה את זה, ורק לעתים רחוקות חיבבו זה את זה, ואולי תמיד שנאו זה את זה במלוא מובן המילה ולא ידעו שהם אוהבים זה את זה".  זה היה דגם האהבה המטולטל והשסוע של אהבותיו, כל חייו.

ההתעוררות הלאומית באמצע שנות הארבעים בארץ התערבבה בריגושיו המיניים של נסים. הורמון מדינה ליבה את הורמון התאווה. גיבורי נסים אלוני הם המחנך הנאצל יאנוש קורצ'אק שהלך עם תלמידיו לכבשנים, המשורר שאול טשרניחובסקי שכותב במוזיקליות מרהיבה, וגם אהרון אהרונסון שהקריב את חייו למען גירוש השלטון הזר הטורקי. לכבוד גיוסו של זלמן, מדריך הגדוד שלו ב"מכבי", לארגון "ההגנה", הלך נסים בראש תהלוכה בתל אביב. במבוכה ובהתרגשות הניף את דגל ישראל, שאת המוט שלו העמיד בתנוחה לא נוחה, מעל מבושיו.

תערובת גירויים משונה הציפה את חייו: השואה חלחלה לתודעת המקום והרעידה אותו, אבל האמפרי בוגארט הוא עדיין אליל, הרדיו ממשיך לשדר את מצעדי הפזמונים המופלאים באנגלית, וכוכבות הוליווד עם השיער האדום, הגלי, הן מופקרות אך נעים לצפות בהן. התשוקה תעתעה בו, היא פריכה כל כך: "ביום שישי יצאתי עם דינה. דמי סער בקרבי... הלוא ברגע שאשכב עמה תהיה בעיני כסמרטוט"...