אני בוהה בחלונותיה הצבעוניים

של קתדראלה גותית.

תהלוכה איטית של נזירות ופרחי כהונה ערומים

מפזרים פרחים לפני הצלב.

האור חודר דרך החריצים, אורו האפרפר של השחר.

אני מתבונן בזר הקוצים המדמם של ישו

ודגלים מצוירים עם צלבי קרס הולכים ותופחים

וכובשים את השמים.

שערי הופך לבלונד.

אני משיל מעלי כל סממן יהודי.

אני ממלמל פסוקים מוטרפים של סלנג נורווגי

וגרמנית צווחנית.

אני נרדף על ידי ספרי תורה משתוללים,

נושם עמוק,

עומד לפני הראי, בוחן את צלליתי ומאונן.

אני שר pater noster  בלטינית,                              

עוצם את עיניי. בעיני רוחי גן עדן.

אני מצחצח שיניים,

קושר ברצועה את כלבי הגוסס

ומתפלל לשלומו.

רואה את מלאכי השרת המודיעים על האבדון.

מגמגם

שירת המקהלה משתקת

Gloria, gloria

אני רוצה לחיות

לאהוב,

לזיין, להוליד ילדים.

הללויה

עיניי נפקחות

אני עיוור.

השירה נחלשת,

תנו לי יד

אני רוצה את אמא,

אבא,

איפה הם?

למה נטשו אותי?

אני שומע קולות מלחמה.

אני מסתתר במרתף,

בבונקר,

מכה אגרוף בקיר.