"נכון" היא מילת הסכמה מקובלת לדברי הזולת. נניח שא' אומר: "תיאטרון החדר הוא מקום מרתק", ואז ב' עונה לו: "נכון!". לכאורה, תגובה לגיטימית ושפויה. אבל אם נקשיב לרגע לתוכן התגובה, נוכל לשמוע בה גם שמץ של מתן ציון לזולת במובן של "תשובה נכונה!" או "תגובה נכונה!", ועל סיפה של זו כבר ניצבת רעותה השלילית: "לא נכון!". איש אינו אוהב שנותנים לו ציונים ואפילו ציון טוב יוצר היררכיה בין נותן הציון למקבל, ואולי יש בתגובה גם מעט התנשאות. היפוך מעניין: צליל המילה נכון הוא רך, במיוחד אם הוגים כף חלקה ולא מחוספסת, ואילו הצליל של כן קשה. אבל מהותה של נכון הוא קשה, ואילו כן היא רכה ומקבלת.

על כן, אפשר בפשטות לומר: כן,

ועל ענווה נדבר בפעם אחרת.