"רבי יהודה אומר: דור שבן דוד בא בו בית הוועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן יאשם, ואנשי גבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת הסופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, ופני הדור כפני כלב, והאמת נעדרת" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ז, עמוד א').

לא הייתי נזקק לאמירה זו מתוך המסכת, אם לא היה יו"ר הכנסת ראובן ריבלין נזקק לתיאור הזה ביום ג' השבוע בכנסת בפגישה עם צעירי הליכוד. על מה הקטע? על כך שהכלב רץ לפני האדם כאילו הוא מנהיג אותו, אבל כשמגיעים לצומת, הכלב פונה אל האדם לראות לאן יפנה ואז עוקף אותו ושוב רץ לפני האדם.

לעניות דעתי, אכן משל זה מתאים לראש ממשלתנו. הוא רץ לפני העם כאילו הוא מנהיג אותו וכשמגיעים לצומת (השרפה בכרמל, גיור חיילי צה"ל ומה לא?) הוא פונה אל העם לגלות את רחשי לב העם או לפחות את רחשי ליבם של השותפים שלו לקואליציה. לכאורה מה רע בלהקשיב לרחשי הלב של העם? אבל העם, כפי שמצינו לא פעם, לא תמיד יודע מה הוא רוצה ולא תמיד הוא מוכיח אי.קיו. גבוה במיוחד, וגם השותפים לקואליציה מוציאים לילותיהם כימים בשמירת כסא השלטון ואחיזתם בקהל בוחריהם שלהם.

ראשית, נמאס לי. אני מוחה על השימוש החוזר ונשנה בנו הכלבים לתיאור כל מיני פגעים וביזיונות אנושיים. האין לכלב עיניים? אוזניים? לב? אם יכו אותנו האם לא נזוב דם? אם ילטפונו האם לא נהיה אסירי תודה? וכן הלאה.

שנית, כשמדובר בנו הכלבים, לפעמים אנחנו מנהיגים את האדם ולפעמים מונהגים, הכול על פי תכונות השותפים לקשר, אבל תמיד אנחנו נאמנים, ולכם יש עכשיו מנהיג שהוא נאמן לעצמו בלבד, כלומר לכיסא שלו. אתם צריכים מנהיג עם ראש חושב וחזון מובהק לתיקון מצבו של האדם ולא תחת נצמד לכיסא השלטון. איפה מוצאים כאלה?

שלכם באהבה
- תיאודור

ברגע האחרון: 100000 (מאה אלף!) כלבים מומתים כל שנה בגלל שאי אפשר למצוא להם בית. אלפי כלבים ננטשים כל שנה, רבים מהם מתים מוות נורא. סירוס? אין ברירה. אומרים זה בריא. אני בכול אופן בריא, טפו,טפו, טפו, וברוך השם.

(ת.)