ביום שני, 6.9.2010, התקיימה בתיאטרון הסמטה ביפו הצגת "מונודיא 2010", ערב מונולוגים-דיאלוגים, שכתבו וביימו חברי קבוצת המנחים, מחזור 13, וביצעו חברי קבוצת המשחק של תיאטרון החדר, מחזור 57. הנושא המרכזי של הערב: "חוויה מקומית", קטעים שמתייחסים אל הזמן והמקום שבו אנו חיים. הרצף מתחבר לתמונת פסיפס מקומית אקטואלית. הערב החל ברצף חימום שביצעו השחקנים בנוכחות הקהל. לאחר מכן החל רצף הקטעים. באיגרת השבועית אנו מביאים, בכל פעם קטע מתוך הערב.

13. מלוחה

כתיבה ובימוי: דנה דבורין. ביצוע: איריס ניצן, רן סלוניקי.

אישה: חשבתי אולי שנצא לאכול היום בחוץ, ו... אולי גם...

גבר: אני עסוק.

אישה: אז נעשה את זה קצר, נו, בוא, נלבש משהו יפה, נבלה קצת ביחד, לא עשינו את זה כבר הרבה זמן.

גבר: די! נו די! את לא רואה שאני עסוק. אומרים לך משהו ואת ממשיכה.

אישה: די אתה! די איתך! אני ממשיכה? אני לפחות מנסה ומנסה ומנסה ומה אתה? רק עסוק כל הזמן בדיכאון שלך. לא רואה כלום, לא שומע.

גבר: לא רוצה לשמוע. אני מת. את שומעת? את מבינה?

אישה: אני רק מנסה להכניס קצת חיים למוות הזה שיש לנו בבית.

גבר: לא רוצה חיים! אני מת, מה החיים האלה שווים? מה נישאר לנו חוץ מחור גדול בתוך הלב? מה עוד נישאר חוץ מעצב. את מרגישה דבר אחר?

(אישה שותקת. בוכה) כי אני לא! לא מרגיש, לא חושב, לא חי ולא רוצה לחיות.

אישה: תפסיק כבר , אתה קורע לי את הלב, אני לא יכולה לשמוע אותך. תראה אותי. מי אני? מי האישה הזאת? אני כבר לא מכירה את עצמי. אני כבר לא זוכרת איך זה כשמחייכים, הפנים שלי. תיגע (מניחה את ידיו על הלחיים שלה) הפנים שלי התייבשו מרוב דמעות, לא יכולה לבכות יותר.לא יכולה עם הכאב הזה. (ידיו של הגבר לאט לאט מלטפות את פניה ברוך) תעזור לי. תחבק אותי. תחזיק אותי. (הגבר עוגב אותה ומסובב את גבו) למה זה מגיע לנו? מה עשינו? אני כל כך מתגעגעת אליו. מלאך של אימא.

אל תסתובב, בבקשה. תביט לי בעיניים. אתה קורע אותי. תחבק אותי בבקשה.

(מתחבקים)

גבר: את מלוחה.

אישה: גם אתה מלוח, תחבק אותי חזק, כמו שהוא היה מחבק. כן , יפה שלי. מתוק של אימא, תחזור הביתה. אימא מחכה לך. תחזור הביתה. אימא מחכה לך.