האיגרת השבועית

לפני זמן מה התפרסמה ידיעה שרגשה אנשי מדע בעולם: מדענים הצליחו לבודד לראשונה אטומים של אנטי-חומר, ואנחנו שאיננו פיסיקאים נדנו ראש בתנועת הבנה שאין בה הבנה ממש והמשכנו בדרכנו.

אבל מי שמכיר את המונח "התנגדות" בתחום מדעי ההתנהגות, בתחומי הבמה והמציאות החוץ בימתית, יכול לתהות על דמיונה של ה"ההתנגדות" ל"אנטי-חומר" הפיסיקאלי, ואמנם כבר בעבר הגדרנו מצב של התנגדות אנושית כ"אנטי-חומר" במובן של מאבק בין חומר יצירה לתגובה מתנגדת לה.

("התנגדות" – סירובו של האדם-היוצר לתת ביטוי לעצמו. זהו מצב אוניברסאלי המתגלה במקרים של הצפת יתר של גירויים או כתגובה לטראומה. במצב של התנגדות הפעולה היצירתית נמשכת, אבל היא כרוכה בקושי פיסי ומנטאלי. שחקנים מגדירים זאת לפעמים כך: "אני לא מחובר למה שאני עושה". ע' "המעגל הפתוח" עמוד 360).

אמנם ההשוואה בין אנטי-חומר בתחום הפיסיקה למצב ההתנגדות בתחום ההתנהגות האנושית, היא רק אנלוגית ולא מושלמת. אבל התנהגותו של "אנטי-חומר" פיסיקאלי דומה באופן חשוד ומקסים להתנהגות אדם במצב של "התנגדות".

"על פי הדמיון בין החומר לאנטי-חומר ניתן היה להניח שתיווצר כמות שווה שלהם.. לחומר ולאנטי חומר אותה המסה, עם אותו סימן, ולכן מבחינה כבידתית, אנטי-חומר מתנהג כחומר רגיל" (שם).

מעניין לציין שאחת מהתופעות המתרחשות אצל מי שנמצא במצב של התנגדות היא, מצד אחד הרצון להביא את עצמו לידי ביטוי, ומצד שני החולשה וחוסר היכולת לעשות זאת או לשנות את מצבו. בכל אופן ודאי שלא נגדיר "התנגדות" כ"חומר רגיל".

"הסימטריה בין חומר לאנטי-חומר אינה מדויקת, וקיימים הבדלים קטנים במסה בין חלקיקים לאנטי-חלקיקים, ובתכונות אחרות שלהם. תופעה זו מכונה בשם שבירת סימטריית CP.

מעניין. גם במצב של התנגדות אנושית אין סימטריה בין חומרי יצירה למצב ההתנגדות. ניתן לומר, בהשאלה, שברוב המקרים, המסה של חומרי יצירה היא גבוהה יותר מזו של ההתנגדות שהרי היצירה בכל זאת נמשכת במקביל למצב ההתנגדות.

"כאשר חלקיק אנטי-חומר בא במגע עם חומר רגיל, החלקיקים משמידים זה את זה ומשחררים תוך כדי כך את האנרגיה האצורה בהם כקרינה או כחלקיקים חדשים..."

יצירה היא מטבעה "חומר חדש". תופעה חדשה יוצרת תגובת נגד, ועל כן, על סיפה של כל יצירה אורבת ההתנגדות כפוטנציאל הרסני. ההתנגדות אכן שואפת "להשמיד" את היצירה או לפחות לעכב אותה. אילו היינו מניחים לה לעשות זאת, שום יצירה לא הייתה מתקיימת מעולם.

"...אבל אם זה היה בדיוק כך, החלקיקים היו משמידים אחד את השני ולא היינו פה בשביל לדבר על זה. העובדה שהיקום שלנו הוא יקום של חומר, היא תוצאה של איזושהי שבירה מאוד קטנה בשוויון בין כמות החומר לאנטי-חומר".

אם אכן הייתה המסה של חומר היצירה שווה למסה של ההתנגדות, האדם היוצר היה פשוט קורס או משתתק, ואז היינו יכולים להגדיר את מצבו כמי שנמצא בדיכאון עמוק, מצב שבו היצירה אינה אפשרית.

"התקווה הגדולה של המדענים היא שבסופו של דבר נוכל להבין מה גרם לשבירה הזו".

עם כל הענווה הראויה, נראה לנו שלפחות בתחום היצירה, התשובה לשאלה "מה גרם לשבירה הזאת" ידועה לנו והיא מוגדרת כך: "רוח האדם ותבונתו". כלומר, יש תקווה בהתמודדות עם מצבי התנגדות והתשובה שלנו היא המאבק בה. ההתנגדות מצד עצמה אינה מכילה בתוכה את פוטנציאל המאבק כי מטבעה היא נוטה להתכנסות בבועה של עצמה, לאדישות, להגדרות שליליות של מצבים, לתמונות מעורפלות, חסרות מבע, לאטימות. אבל כוח החיים הקיים בכל אחד מאיתנו יכול, מתוך החלטה תבונית, להתמודד בהצלחה עם ההתנגדות, לפרק אותה ולהמשיך ביצירה חופשית וזורמת.

וזהו כמובן גם משל לחיים.

(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. ללא הערות שוליים)

13. שמות: שמות א' - ו'

"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו".

הירידה למצרים והיציאה ממנה הוא הסיפור המרכזי בתורה. כל מה שקרה לפני כן הוא בבחינת מבוא דרמטי לסיפור המסע אל הארץ המובטחת. מבחינה היסטורית אין הוכחה מובהקת לכך שהירידה למצרים והיציאה ממנה אכן התרחשו, כמו גם הסיפור על כיבוש הארץ ועל עצמתה הבדיונית של ממלכת ירושלים. יש שקובעים כי הטקסט המקראי נכתב במאה השביעית לפה"ס, ומתייחס למאורעות שהתרחשו או לא, במאה השתיים-עשרה לפה"ס, ועדיין לא נכתבה אז מילה אחת, ולא היו לכותבי המקרא ארכיונים מסודרים לדלות מהם מידע, אלא רק סיפורי-עם שהועברו בעל-פה מדור לדור. פרופ' זאב הרצוג טוען כי המצרים, שדאגו לתעד כל אירוע בעל חשיבות היסטורית, ואפילו אירועים שוליים ביותר, לא מזכירים יציאת מצרים כמו זו המתוארת בתורה, או בדומה לה. בתעודות אחדות נזכרים שבטים של רועים-נוודים, המכונים שאסו, שנהגו בתקופות בצורת, להיכנס לתחומה של מצרים, ולהתנחל בשולי הדלתא של הנילוס, וזו נחשבת לתופעה שכיחה.

חוקרים ניסו לאתר את מיקומו של הר-סיני ואת תחנות שבטי ישראל במדבר, ולא גילו אפילו אתר אחד שמתאים לתיאור המקראי. מרבית ההיסטוריונים מסכימים, כי במקרה הטוב, הסברה המקובלת היא כי השהייה במצרים והיציאה ממנה היתה נחלתן של משפחות אחדות, שסיפורן "הולאם" והורחב לצורכי הסיפור הדתי. פעם אחת בלבד נמצא השם "ישראל", בכתובת מצרית מימי מרנפתח (1208 לפנה"ס), כשבט ללא טריטוריה, ולא נזכר עוד.  

אנו עוסקים ביציאת מצרים כבטקסט בעל שני פנים. מצד אחד, אנו יכולים לתת בו אמון כבטקסט מקודש, ומצד שני, לעסוק בו כבטקסט מתוך מחזה דרמטי. בכל מקרה, אין מוטלת עלינו החובה לראות בו פרק היסטורי, אלא משל המלמד את תהליך התבגרותו של עם, התבגרותה של חברה או של אדם-יוצר.

תקופת העבדות במצרים היא משל לשלב מוקדם בהתפתחותו של האדם-היוצר. זוהי עבדות מתוך כורח שהיא משל לשלב הראשון בהיסטוריה של האדם. מבחינה זו העבדות היא מושג המייצג את חוסר האונים של הילד אל מול כוחות אדירים הפועלים עליו בינקותו. כוחות אלו משולים לאלים או מלכים רבי-און המשעבדים את הילד לאורח החיים הרצוי להם, ומניחים את הבסיס לסדר החברתי ההיסטורי. כורח זה יוצר הרגל, המסייע להנצחה לעתיד של מצבי עבדות ודיכוי אחרים. יציאת מצרים היא מרד בקיים, מרד בדיכוי הקדום, ומאבק אישי וחברתי, להגדרה עצמית ולבנייתו של עולם חדש. תקופת המדבר היא שלב בהתגבשותו של האדם-היוצר, והארץ המובטחת היא סמל להתגשמותה של יצירה בעתיד. מה שמתרחש באותה ארץ מובטחת, הוא נושא לשיחה נפרדת. בכל אופן, גם כיבוש הארץ אינו אלא משל להתדרדרותו של החלום לתיקון מצבו של האדם.

"ויגדל הילד, ותביאהו לבת-פרעה,  ויהי-לה לבן ותקרא שמו משה,  ותאמר כי מן-המים משיתיהו".

מה היה שמו של הילד לפני שבת פרעה נתנה לו את השם משה? ידוע שהוא בן למשפחת לוי. אפילו שמות אביו ואמו לא נזכרים כאן. מיום היוולדו חי משה חיים אחרים. הוא נולד בתקופה שבה פרעה מצווה: "כל-הבן הילוד היאורה תשליכהו וכל-הבת תחיון". בשלושת החודשים הראשונים לחייו הוא מושם במקום מסתור. אחר-כך הוא מונח בתיבה על המים ונמשה על ידי בת פרעה. אמו משמשת לו כמיניקת מטעם בת פרעה. הוא גדל כמצרי וחוזר אל בני עמו כזר. הוא הופך למנהיג מהפכן, המוליך את עמו מעבדות לחירות.

לכאורה, הרי אלו תולדות חייו של חיזר, הזר המושיע, סיפור חייו של משה הוא אב-טיפוס לסיפורו של מנהיג, שנסיבות-חייו הן דרמה שמזינה את הדרמה החברתית שבתוכו היא שרויה. בחצרו של הצדיק היהודי החסידי, מוטבעת תווית חברתית על בנו של הצדיק, ומרגע היוולדו הוא מוגדר כיורשו של האב. המנהיג הדתי הבודהיסטי, הדלאי-למה, נלקח בילדותו מחיק האם, כמו הדלאי-למה שהיו לפניו, וגדל בחברת הנזירים האחראים לחינוכו. קיסרי יפן, מילדותם היו מורגלים לאורח-חיים ייחודי, שונה מזה של ילדי החצר האחרים, כדי להכין אותם להגשמת ייעודם הקיסרי. יוסף מושלך אל הבור ונדחה מתוך הקן המשפחתי בבית יעקב אביו, רק כדי לחזור אליו כמושיע. משה בתיבה, מזכיר, בין השאר, מיתוס קדום יותר - המהברתא, המיתוס ההודי. שם נזכרים עשרה אחים, ועוד אח אחד שהושם בתיבה בתוך המים כדי להצילו מזעמם של האחים...

(חיבור חשוב ביותר של שרית פוקס על היוצר נסים אלוני. ספר מרתק, מצחיק, עצוב, מכיל תובנות מפתיעות וגילויים חדשים. ספר לימוד על אדם ותקופה. באיגרת השבועית אנו מביאים קטעים מתוך הספר)

...רותה זיידמן הנעימה והישירה, שאינה יפיפייה אך גופה שרירי ומותניה צרים, גרמה לו להאמין שאם ישכב איתה לא יבוז לה כמו לאחרות. אותה נשא לאישה. כשהכיר אותה בתנועה היה בן שבע-עשרה, אבל הקשר הפך קרוב ובלבדי בגיל שמונה-עשרה. כמו רוב הנשים בחייו, הייתה רותה אישה פגיעה, ניצולת בית מכאיב, וגם טובת לב וקורבנית. אביה, שהיה עובד דפוס וסדרן בקולנוע, התפרנס בדוחק, אמה הייתה אישה דיכאונית. רותה גדלה בעריסה עשויה ארגז תפוזים מצופה תחרה. הוריה ואורחיהם ישבו בביתם בשכונת נווה צדק על כיסאות שהיו פעם פחי זבל.

הגבר שמלך על רותה כל חייה, גם לאחר פרידתם כעבור שתים-עשרה שנות נישואים, לא הקסים אותה באופן מיוחד בהיכרות ראשונה שהייתה מין מהתלה. הבנים בגדוד אהרון בתנועה התחרו ביניהם מי יצליח לנשק נערה שבה יבחר. נסים בחר ברותה בזכות שערה הבהיר, והצליח לחזר אחריה באופן מבויש ונרגש עד שנישק אותה כשקטפו נרקיסים על שפת הירקון. כשנחשפה מזימת הבנים זעמו הנערות והכריזו על מרד וגירוש. נסים שאל את רותה בחשש: "אולי נמשיך?" רותה הזדקפה ואמרה בגאווה: "תפסת מרובה לא תפסת!" זו הגאווה שלא איבדה מעולם, גם אחרי שפגע בה כשנישאו.

ועם זאת, מתוך חובה אזרחית, נסעה רותה לבקר אותו כשהיה נוטר בתל-עמל. כשליווה אותה בסוף הביקור חשה במבטו העז העוקב אחריה, והוא אכן כתב לה: "כשהלכתי ממך במוצאי שבת נראה היה לי ששכחתי משהו, הן יודעת את ההרגשה הזאת, הן יודעת את מה זה אשר חסרתי, נשבע אני בחיי אבי סבי שלא קראתי את זה בשום ספר או שיר, האמיני, רותה, היה חלל בזרועי". 

בחופשתו הראשונה מהנוטרות גילה בפני רותה את השנאה שלו למפקדיו. הוא כתב על כך ביומנו בפליאה ובחשש: "והייתי כועס על הכול מלבדה... אהבתי הַרְבּה. יודע אני, אבל רק ליום, לשעה קלה, ליומיים לכל היותר. אחר נמאס הדבר. והנה נערה אשר כל חודש רץ אני לראותה... אם יש לי מצב רוח רע, מעלה אני את זכרה. כשהולך אני עמה, שוכח אני הכל ומביט אני בה, ולכן מה הדבר לכל הרוחות? משום מה קשה לי להביע את רגשותיי כלפי חוץ. אבל עלי להיות ישר, לומר גלוי ובפָּנִים". 

כעבור שבוע, באביב 1945, בגן לונדון על שפת הים, דיווח ביומנו על ירח מלא, כמו שדורשת מוסכמת האוהבים ברגעי השיא שלהם: "אמרתי לה שמעולם לא הייתי כה טהור רגשות כלפי נערה. עם רותה אין זו אהבה אפלטונית. הו לא, אך אני טהור רגשית מאוד כלפיה, יודע אני... כשאגדל ואזדקן ויעבור זמני ויבוטל קורבני, אזכור את הרגעים האלה או השעות האלה. נשבע אני שאזכור".

(המשך יבוא)

תושבי יש"ע (כנראה) אוהדי תיאטרון מובהקים, פרסמו לאחרונה באינטרנט רשימת הצגות המועלות בתיאטרון הקאמרי, חלקן סומנו ב-V כשר, חלקן ב-X משוקץ וטמא. שוועת האמנות הטובה והמצונזרת עלתה מיש"ע. היא נתמכה, בעקיפין, גם בידי לבנת, שרת תרבותנו, שהציעה פרסים מיוחדים ליצירות אמנות ציוניות. זאת ועוד – בעקבות מכתב האמנים, שהצהירו על סירובם לשרת בשטחים הכבושים, בהיכל התרבות בעיר אריאל סרבנית המסים. "קבוצת שוליים סהרורית" קרא ח"כ יריב לוין (ליכוד) ליוצרים כמו דוד גרוסמן, אופירה הניג, חנה מרון ויהושע סובול ולרבים אחרים, אני בכללם.

            אחרי רפרטואר רב-שנים מתקתק וחלקלק פוליטית ואסתטית של רוב תיאטרוני ישראל המסובסדים, הממשיך לרדת לטעמו המתדרדר והולך של הקהל הישראלי, אין מה לתמוה על הסידור שמצאו מנהלי התיאטרונים עם עיריית אריאל ועל ההסכם להמשיך למכור להם את סחורות ומצרכי התיאטרון שלהם. לכן צריך לתמוך בהעלאת הצגות באריאל (לא פחות מאשר באמנים המסרבים להציג שם): קודם כל, כדי שה"אמנות" המשווקת לשם תמשיך לדרדר לא רק את האתיקה של המקום ההוא ודומיו בשטחים, אלא מכיוון שהיא תוסיף לשפר את טעמם הציוני-מעודן ממילא של תושביה.

            המצב בתל אביב קצת יותר טוב, כי כאן, בבועה, נותרו עוד כמה הצגות שמבחינה מוסרית ואסתטית הן נועזות יותר וממלאות את תפקידה של אמנות התיאטרון – בתור צורך, לא "מצרך" – לטלטל, לזעזע ולרגש; בצדק, לא בצדקנות, ברגש, לא ברגשנות. פ"ג לורקה כתב: "אומה שאיננה מעודדת את התיאטרון שלה, אם לא מתה כבר, הרי היא נוטה למות… תיאטרון שאינו חש את דופק המאורעות המשתוללים… אינו זכאי לקרוא לעצמו תיאטרון, אלא אולם בידור או מקום המיועד לביצוע אותו דבר נורא הנקרא 'להרוג את הזמן'."

            גטו מאת סובול עוסק, בין היתר, בדילמה המוסרית אם נכון בכלל להציג תיאטרון על פי תהום ההשמדה בידי הנאצים. קבוצת אנשי יש"ע פסלו את גטו להצגה אצלם וגם בתל אביב לא ילכו לראות אותה, לדבריהם הנזעמים, לא רק מפני שסובול חתם על מכתב האמנים, אלא מאחר שהבינו, יש לקוות, שגם הצגה ליד מחנה פליטים מעלה שאלה דומה, וברור שאין מה להשוות.

            נעים לחשוב על אדית (Non, je ne regrette rien) פיאף, מזמרת באריאל על החיים בוורוד ואיננה מתחרטת על דבר, בעודה מתארחת ומוצגת באריאל. על הפער בין הטקסט של פיאף, התת-טקסט המשתמע ממנו והקונטקסט החברתי והפוליטי בהצגה הזאת המועלית שם, אפשר רק לברך. מוסיקה נהדרת, פזמונים מוצלחים. למתנחלים תרבות, לתיאטרון יירפָּא ואנו, אנא נוליך את החרפה.

פרופ' שמעון לוי

מרצה בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב 

והרוח תנקה

את רוע הגזירה

תאסוף את

בהמות המשא

היא לא תוותר

לרצועות השעבוד

הרי יודעים אתם...

עצב וכאב בלשד

עצמותיי

אף שעוצם אני עיניי

רואה אני

את דם המעונים

זורם...

כן, היא תצרח על אי הצדק

זו הרוח

אותה הכרנו בעבר,

איך הרשינו לעצמנו

בגן השעשועים, להתפנק

במחשבת שקר

שרוח זו תישאר

ויגדל גופי, וייחר אפי

והריר דבק בפי

ואף שריריי

- ניסו לגלות ידע -

והפכה סתומה היא התבונה,

(אוי... מה קשה היא התובנה)

בהשילי את המוצץ

מצאתי לנכון להסתגר

בתוך מלונת כלבים

התלויים הפוך

שנביחתם

עצורה היא

אל מול תנועת הרוח

האם כך נוצר שינוי

או שמא

מתקיימת לה

בנוחות

התקיעוּת.

ביום שני, 6.9.2010, התקיימה בתיאטרון הסמטה ביפו הצגת "מונודיא 2010", ערב מונולוגים-דיאלוגים, שכתבו וביימו חברי קבוצת המנחים, מחזור 13, וביצעו חברי קבוצת המשחק של תיאטרון החדר, מחזור 57. הנושא המרכזי של הערב: "חוויה מקומית", קטעים שמתייחסים אל הזמן והמקום שבו אנו חיים. הרצף מתחבר לתמונת פסיפס מקומית אקטואלית. הערב החל ברצף חימום שביצעו השחקנים בנוכחות הקהל. לאחר מכן החל רצף הקטעים. באיגרת השבועית אנו מביאים, בכל פעם קטע מתוך הערב.

13. מלוחה

כתיבה ובימוי: דנה דבורין. ביצוע: איריס ניצן, רן סלוניקי.

אישה: חשבתי אולי שנצא לאכול היום בחוץ, ו... אולי גם...

גבר: אני עסוק.

אישה: אז נעשה את זה קצר, נו, בוא, נלבש משהו יפה, נבלה קצת ביחד, לא עשינו את זה כבר הרבה זמן.

גבר: די! נו די! את לא רואה שאני עסוק. אומרים לך משהו ואת ממשיכה.

אישה: די אתה! די איתך! אני ממשיכה? אני לפחות מנסה ומנסה ומנסה ומה אתה? רק עסוק כל הזמן בדיכאון שלך. לא רואה כלום, לא שומע.

גבר: לא רוצה לשמוע. אני מת. את שומעת? את מבינה?

אישה: אני רק מנסה להכניס קצת חיים למוות הזה שיש לנו בבית.

גבר: לא רוצה חיים! אני מת, מה החיים האלה שווים? מה נישאר לנו חוץ מחור גדול בתוך הלב? מה עוד נישאר חוץ מעצב. את מרגישה דבר אחר?

(אישה שותקת. בוכה) כי אני לא! לא מרגיש, לא חושב, לא חי ולא רוצה לחיות.

אישה: תפסיק כבר , אתה קורע לי את הלב, אני לא יכולה לשמוע אותך. תראה אותי. מי אני? מי האישה הזאת? אני כבר לא מכירה את עצמי. אני כבר לא זוכרת איך זה כשמחייכים, הפנים שלי. תיגע (מניחה את ידיו על הלחיים שלה) הפנים שלי התייבשו מרוב דמעות, לא יכולה לבכות יותר.לא יכולה עם הכאב הזה. (ידיו של הגבר לאט לאט מלטפות את פניה ברוך) תעזור לי. תחבק אותי. תחזיק אותי. (הגבר עוגב אותה ומסובב את גבו) למה זה מגיע לנו? מה עשינו? אני כל כך מתגעגעת אליו. מלאך של אימא.

אל תסתובב, בבקשה. תביט לי בעיניים. אתה קורע אותי. תחבק אותי בבקשה.

(מתחבקים)

גבר: את מלוחה.

אישה: גם אתה מלוח, תחבק אותי חזק, כמו שהוא היה מחבק. כן , יפה שלי. מתוק של אימא, תחזור הביתה. אימא מחכה לך. תחזור הביתה. אימא מחכה לך.

המראָה

דיגום בעקבות אדמונד ברק

הבטתי במראה

ומה אני רואה?

בריה משונה,

אני לא כזה.

אני צעיר ויפה,

וכלל לא שמן,

לא כמו הפנים

בהן אני מתבונן.

היכן המראות

שאני מכיר?

אלו שיוצרו

כשהייתי צעיר?

הזמנים השתנו

מה כבר הטעם?

המראות של  היום

הן לא אלה של פעם.

אז אל תדאגו

בגלל קמט או שניים.

שמעו מה אני

למדתי בינתיים.

אם המרקם

פחות ממושלם

תחליף את המראה

בן אדם!

---------------------

מותו של אורי צור

תַּבִּיט: הַבַּיִת בּוֹעֵר.

תִּכָּנֵס אֶל תּוֹכוֹ. תִּשָּׁאֵר.

אַתָּה חַי. אַל תִּשְׁאַל אֵיךְ.

בּוֹעֵר עִם הָאֵשׁ תִּתְהַלֵּךְ.

הִנֵּה כָּל הַבַּיִת רֵיק מֵרִהוּט:

קִיר קַר. תְּרִיס שָׁחֹר.

בֵּין סְדָקָיו שֶׁבֶר שֶׁמֶשׁ יַחְדֹּר,

חוּט כֶּסֶף יָשָׁן. יְדִידוּת.

"השתוות", ספר שיריה של חמוטל בר-יוסף, רואה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

www.kibutz-poalim.co.il , 03-5785810 שלוחה 220.

הספר בחנויות - באמצע ינואר 2011.

כְּשֶׁהִזְדַּיַּנוּ בְּשַׁבָּת

לְפִי הַסֵּפֶר וּבִתְנוּחָה שְׁחוּקָה

עַד לעֲיֵפָה,

דִּמְיַנְתִּי זוֹנָה עֲסִיסִית

וְעֶרְוָתָהּ הַפְּרוּעָה

הָפְכָה לְזוּג שֶׁל קַסְטַנְיֶטוֹת

בְּקֶצֶב שֶׁל פְלַמֶנְקוֹ מִשְׁתּוֹלֵל.

בסוף כל כביש ארוך

גווע עוד הרהור

התלבטויות צונחות על האספלט

מחשבות רצות

לאור הפנסים ועץ רחוק

תופס את המבט

בסוף כל כביש ארוך

ניצבת הבטחה

פרושה פתוחה

כמו כפות תמר

בתמימותה היא משטה בך

שאיש אחר תהיה מחר.

הַלֵּב נִנְקָף כָּל אֵימַת שֶׁאַתְּ עוֹבֶרֶת בַּחֲטָף

הַשְּׁרִיר מִתְכַּוֵּץ וּמִסְתַּיֵּד וְאָז נִפְרָץ

וְלֹא עוֹזֵר אַף מַאֲמָץ

לְהַסְתִּיר אֶת הָעֲוִית הַמִּשְׂתָּרַעַת

בֵּין הַלֶּחִי לָעַפְעַף

וּקְפִיצַת הַגַּבָּה שֶׁבָּאָה בְּעִקְּבוֹתֶיהָ

וּשְׁמִיטָתָהּ שֶׁל הַשְּׁנִיָּה

וּבִצְדוּדִית הָעַיִן נִקְוֵית דִּמְעָה

אַחַת וִיחִידָה

איה ישבה באמבטיה שהמים בה התקררו, בוחנת כוויה אדומה באמה השמאלית. איך זה קרה? אדי קומקום רותחים. באילו נסיבות? מה גרם הפעם להתעלמות מההקשר הרציונלי, מעיקרון המציאות? היא לא זכרה. יש להניח שרצתה קפה או מים רותחים מהקומקום לקיצור הבישול, שמאז קלקול המיקרו נעשה מסורבל ללא נשוא.

אי אפשר להציב פה תנור. כדי לפנות מקום לתנור צריך להזיז משם את המכונה. אין מקום אחר פנוי "בדירת הסטודיו שלי", לגלגה איה. ולבקש רשות משולמית, בעלת הבית שלה, להציב את המכונה בחצר, את לא מעיזה. החצר והגינה כך כך יפים ושולמית עודרת, מגרפת, קוצרת את הדשא, הכול במו ידיה ולא יעלה על הדעת לשלב בתוך הסדר והיופי מכונת כביסה של, בסך הכל, עם כל החיבה, של דיירת.

החולצה הנקייה מכסה את הכוויה המחווירה בתאורה האפלולית של "חדר המחשבים" שלה. כבר לא כואבת. החתך באצבע, כן. דומה שזאת האצבע היחידה ששמה הרשמי "אצבע" ואולי זו הקמיצה? זרת, אמה, אגודל. ניראה לאיה שאת האצבע החתוכה שלה קל יותר לקפל. אז זו הקמיצה והשנייה שליד הזרת היא האצבע הרשמית. החתך על הקמיצה פתוח וכואב עדיין, למרות שארע לפני הכוויה.

אין מצב שאיה תבשל ולא תחתך. אין מצב. כל בישול הוא טקס הקרבת קורבן מדמם. איה מכניסה את האצבע, סליחה את הקמיצה, שעדיין כואבת לפה ולועסת אותה בטקס ריפוי פרימיטיבי, כמו כלבתה גילי, חשבה, שהגירה גלונים מה זה גלונים? ליטרים? גלונים של רוק על כל פצע.

וטלפון הבוקר שלה צלצל וקול אמה שאל על הארנונה, סיפר על מוות בשכונה, קבל על כך שהיא לא יכולה למות, על הפלפון המקולקל שיקר לה, על זה שקר לה ושחלון פתוח לא מזיק, ושהאוכל של שבת ייזרק,  כי אי אפשר כל כך הרבה ימים.

ואיה רצתה שגילי תבוא ותלקק את הפצעים הבלתי נראים, שאיה לא יכולה להכניס לפה האנושי שלה כדי לבקש רוק מרגיע, והתקשרה לניבה שלא אוהבת את השם שניתן לה בספר (להחליף לה?) והשאירה לה הודעה ולחצה "עיצוב" כדי לרווח בין השורות, ושלוש פעמים לחצה "גופן" במקום "פיסקה" בטעות.

ניבה הופכת יותר ויותר לקול המפכה כמעין טהור בטלפון, אחר הפגישות, יריות באוויר, חילופי מנטרות, חיוכים חששניים, גששניים. לאחר שנה אוראלית משהו. על ההר ירדתי מעליו, זחלתי מתחתיו עם יד מדריכה, מילה מושטת של ניבה. 

בראיון נדיר לסדרה "סוף עונת התפוזים" 1998.

"השכבות החזקות"

כאן באה לידי ביטוי תפיסה קפיטליסטית הרואה בהון סימן לעוצמה ובחסרונו סימן לחולשה, ומגדירה את בעלי ההון כ"חזקים". עשיר אינו בהכרח חזק מכל בחינה אנושית, למעט זאת שהוא בעל הון. על כן: "העשירים".

"השכבות החלשות"

(בהמשך למונח הקודם) הכוונה לעניים, אבל עני אינו בהכרח חלש. אפשר לומר שהוא מוחלש ע"י מוקדי כוח שעשו אותו לכזה. על כן: "העניים", או: "השכבות המוחלשות".

פרק חדש בסדרה הבלתי נגמרת של היטלר וענייני השעה.
(העברה: נוני טל) 

-------------- -------------- --------------

שלי גורל - הדרכה לזמרים וזמרות

נקודת המפגש בין שחקנית לזמרת. איך להפוך ממבצע לפרפורמר. פענוח שירים ואופן הגשה מתוך עולם הדימויים הייחודי של היוצר. חיבור לרגש, לרגע ולעוצמות האישיות בשיטת "שיטת אוריין – המעגל הפתוח".

בניית רפרטואר דמויות להגשת שירים. מגנוט הזדמנויות למימוש, גיבוש פרסונה וחזון יצירתי לקראת יציאה לעולם. הכנה מנטאלית להקלטות והופעות, הדרכה וליווי. כלים להנהגת הרכבים למעוף יצירתי ממוקד.

במפגשים אישיים. למפגש היכרות: 0545-362020. goralsh@gmail.com  

-------------- -------------- --------------

גיא דוידי - קורס וידאואקט

נפתחת ההרשמה לקורס וידיאואקט.
יוצרים הרוצים ללמוד עשיית סרטים עלילתיים או דוקומנטריים, ליצור סרטים במסגרת קבוצתית, להתפתח כיוצרים באמצעות הוידיאו, מוזמנים לקבוע פגישת היכרות ויעוץ חינם.

עריכת וידאו על תוכנת עריכה מקצועית. צילום וידאו ותאורה. כתיבת פרויקט דוקומנטרי, הכנת ראיון דוקומנטרי. פיתוח שפה קולנועית. (עבודה עם סטוריבורד, כלים לכתיבת תסריט). הקלטת קול. כתיבת ובימוי ראיונות דוקומנטריים. הנחיית שחקנים. בימוי דוקומנטרי ועלילתי עם דגש על גישה אישית וחברתית בתהליך היצירה ועל פיתוח גישה עצמאית בעשיית וידאו. באווירה יצירתית, עניינית ותומכת. נגישות לציוד טכני וליווי אישי לפרויקטים.

36 פגישות שבועיות, במרכז תל אביב. דמי השתתפות: 400 ש"ח לחודש.

לפניות/פרטים נוספים: guydvd@gmail.com  , 0544949831

-------------- -------------- --------------

מאייה אלרון - שעורי פרפורמנס לזמרים, שחקנים ונגנים

שיעורים פרטיים לשיפור ההופעה והביצוע על במה, בהקלטות וצילומים, באודישנים ובחזרות. ללמוד להשתמש ביכולות שלך ובכל מה שיש לך, ולא לתת לדברים אחרים להפריע לך לתת את ההופעה הכי טובה שלך. ליוצרים מקצועיים ולמי שרוצים להיות מקצועיים.
מאייה אלרון - בוגרת קורס השחקנים והמנחים, שחקנית ומנהלת מוזיקלית בתיאטרון החדר,
מוזיקאית-פרפורמרית וזמרת-כותבת, בוגרת ביה"ס רימון ומדריכה מוסמכת בשיטת גרינברג, טל': 052-3519536,  mayaelron@gmail.com

-------------- -------------- --------------

שרון שלומי - קבוצת מחול מסוג אחר לנשים

שרון שלומי, יוצרת האנסמבל "קוקייה", מורה לתיאטרון-מחול אוריינטאלי, פותחת קבוצה חדשה. לכל אחת הריקוד שלה, ריקוד הנובע מתוך מודעות לגוף וחיבור לביטוי ולרגש. בשילוב למידת טכניקת המחול האוריינטאלי וההבעה התיאטרלית. הקבוצה נפגשת בסטודיו "מוסך הגוף", רחוב פרנצויז 12 (סלמה פינת קיבוץ גלויות), יפו.
עלות השתתפות בקבוצה - 200 ש"ח לחודש. מספר מקומות מוגבל.

לפרטים והרשמה: 0545-335135 , sharonlola@gmail.com

באהבה, שרון

-------------- -------------- --------------

עינבל מרום - תיאטרון מודע פותח סדנת "קול ביטוי"

בהנחיית עינבל מרום, שחקנית ראשית במחזה "דם" מאת אמיר אוריין ובבימויו, מ-1999 ועד היום.

"קול ביטוי" סדנה להגדרה עצמית, ביטוי אישי ופיתוח מיומנויות משחק. מה בסדנה:

שיטת המעגל הפתוח, תרגילי תיאטרון מודע, פסיכודרמה. 20 מפגשים, 5 חודשים. קבוצה אינטימית. פגישת הכרות חווייתית ללא תשלום. פרטים בטלפון: 052-606-4756,

-------------- -------------- --------------

אילן רוב - טיפול אישי וקבוצתי

אילן רוב, עובד סוציאלי קליני ומנחה קבוצות מוסמך, עוסק בטיפול אישי וקבוצתי.

טיפול אישי: סיוע בהתמודדות עם דיכאון, חרדה, משברים. העצמה בתחומי תעסוקה, זוגיות, משפחה. טיפול בהומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרס. טיפול קבוצתי: קבוצות להתפתחות אישית וליחסים בין אישיים. ליצירת קשר: 054-4906279. Ilan.rov@gmail.com 

-------------- -------------- --------------

אסנת ראם - סדנת כתיבה אישית

שחקנית יוצרת ומשוררת.

פרסמה ב"הליקון", "קשת החדשה", "כרמל", "שבו", ועוד. מהזוכים בתחרות "שירה על הדרך" 2008. מפגשים אחד לאחד - עבודת סדנה להסרת מחסומי יצירה ולגירויים לכתיבה (רצף מילולי, זיכרון, חלום, דמיון מודרך, ועוד), עריכה קריאטיבית. טל': 0523-230588, alma3@netvision.net.il

-------------- -------------- --------------

רן בן עזרא - שירותי כתיבה ועריכת תוכן

כתיבת טקסטים, שכתוב, עריכה והגהה, גם לתוכן ספרותי ולתיאטרון. הנחה תינתן למכותבי האיגרת. לפרטים ויצירת קשר: רן, 052-5284234. info@run-content.com
-------------- -------------- --------------

רני אמיר - אקשן תרפיה

המטופל הוא סיפור המחזה. מיטת הטיפולים היא הבמה.

האינטואיציה משכתבת את ספר הבימוי ורגע טיפולי אחד מוביל לבא אחריו. הטיפול מתבסס על הקשבה. התחושות שעולות בי מתוך ההקשבה מנחות את הפעולות, המשלבות מגע, לחיצות, תדרי קול והילינג על ומעל. הטיפול מתאים למגוון רחב מאד של צרכים: מבעיות רפואיות ועד צורך בשקט ואיזון. משך הטיפול בין ארבעים וחמש דקות לשעה והוא מתקיים בבית המטופל. לאנשי החדר הטיפול הוא במחיר של 150 ₪ בלבד

רני אמיר, הילינג, נשימה מעגלית, טרייגר, רפלקסולוגיה ועוד.

לשעבר מנהל מכבי טבעי ברעננה. היום איש החדר.

אשמח לענות על שאלות ולמסור פרטים נוספים: 050-8801163 . rani.a@live.com

-------------- -------------- --------------

ליאת דיין - אמנות קבלת החלטות

ללמוד לקבל החלטות זוהי אמנות.

אם אתם נמצאים בצומת דרכים בעבודה, במערכות היחסים, ביחס לסביבת מגורים  או אם אתם מתלבטים ומרגישים תקועים ביחס לפרויקט אישי יצירתי שאתם מפתחים: אם אינכם בטוחים אילו סצנות צריכות להיכנס למחזה, האם נכונה הנחיית הבימוי החדשה שנתתם, מהי הדמות שאתם עובדים עליה ואיך נכון יהיה להציגה, כיצד לעבוד עם שחקן מסוים או איך צריכה להסתיים הסצנה החדשה שכתבתם, התקשרו אליי ובאמצעות טכניקת השאלה לחשיבה יצירתית ושיטות נפלאות נוספות, תוכלו לקבל בהירות חדשה ואת הצעד הבא מונח לפניכם בפשטות.

(מספר פגישות מומלצות: פגישה אחת עד שלוש פגישות).

ליאת, 052-5201718 havara@gmail.com   

*הנחה מיוחדת לחברי תיאטרון החדר.

-------------- -------------- --------------

יהודית קונפורטי: תקשור

כל יום ראשון באינטרנט, בין 21:00:-22:00 "יחסים עם יהודית קונפורטי".

אם היחסים שלך עם עצמך או העולם מטרידים אותך, היחסים עם בן הזוג, כסף, אהבה, ילדים, הורים.

יהודית קונפורטי nlp trainer ומאבחנת בתקשור, 054-6240131, 03-6051459.
-------------- -------------- --------------

סיגל ציפורי - ריקודי בטן הוליסטיים

בשיטת "גוף נפש קצב". להתחבר לקצב הגוף - לחגוג את החיים!
ריקודי בטן כאמצעי להתפתחות, העצמה ושחרור. הזדמנות לפגוש את הגוף ממקום חדש מתוך שמחה, הנאה, קבלה ואהבה. חיבור מצוין לחופש, זרימה, שעשוע, שמחה, מיניות, רכות ועוצמה.
ימי שני בשעה 21-22:30 בסטודיו פיוז'ן דאנס, תל אביב - מתחילות
ימי שלישי בשעה 20-21:30 בסטודיו פיוז'ן נאנס בתל אביב - ממשיכות
ימי רביעי בשעה 21-22:30    ashaמרכז ראש העין - מתחילות

ניתן להגיע לשיעור התנסות פרטי, במחיר מיוחד - למתעניינות בקורס הקבוצתי בלבד. 

(השיעור הפרטי אינו חובה, אך הוא מומלץ ביותר כהכנה לקורס) 

סיגל ציפורי, רקדנית בטן, מנחת סדנאות וערבי שמחה וחוויה, מורה לריקודי בטן הוליסטיים
מטפלת גוף-נפש-קצב בשילוב תטא הילינג, 054-4328469

-------------- -------------- --------------

נא לעבור לדף:  אודישנים דרושים

"המליאה" של תיאטרון החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולצופים.

פגישה דו-שבועית קבועה באווירה נינוחה.

הפגישה הבאה של המליאה
מתקיימת ביום ו', 31.12.2010, בשעה 16:00

בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. טל': 03-5171818

במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי

"המליאה" פתוחה לכל. רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818

"מילות מפתח" – מבית היוצר של תיאטרון אותו- דה 

פרויקט ניווט תיאטרלי בתוך ארכיון הכיבוש. ההצגה מבוססת על ווריאציה של משחק הכיסאות המתרחש בזמן אמת מול הקהל. הארכיון מתבסס על כתביו של העיתונאי גדעון לוי, עדויות של נשות ארגון "מחסום וואטש", "טוקבקיסטים" וקולות רבים נוספים המהווים חלק מתוך בליל מילות המפתח הכרוכות בכיבוש. ההצגה מתרחשת כמבנה של משחק אמיתי, משמע היא מתרחשת בזמן אמת – On line .

מאת: אלדר גלאור. בימוי: מרטין מוגילנר.

משחק: גבריאל הדר, לוטוף נוייסר, דורית אבנט, איילת הלפרן, איברהים סקלה, מירי קירמאיר

23 בדצמבר 21:00

תיאטרון "הסמטה"- רחוב מזל דגים 8, יפו עתיקה, טל': 036812126. 

אנסמבל קוקייה מציג: "תחושת בטן"

תיאטרון תנועה נשים. סיפורה של אישה הנקרעת בין שני עולמות עד שיגעון. היא מנסה לרצות את הסביבה ולהתנהג בהתאם לציפיות החברה ממנה, אך שואפת לממש עצמה. היא נעה בין מחשבות מסרסות שמשתלטות על תודעתה לבין מערכות יחסים עם נשים כוחניות ודכאניות. במהלך המסע היא מגלה את הנשיות. 

בימוי: רן בן עזרא ושרון שלומי. כוריאוגרפיה: שרון שלומי.
משחק ומחול: אדרה שפיגל, ליאור ג'ייקובס, מירב סקאל-רוז'נקו, רונית הריס, שלי בן אברהם, שרונה בוטנרו ושרון שלומי. עיצוב תפאורה ותלבושות: סיון יחזקאלי וענת בילו. תאורה: ענת בילו.
עריכת סאונד: איתן בהר. עיצוב גרפי: בלה מלכין

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תיאטרון החדר.
מוצ"ש, 1.1.2010, התיאטרון הערבי עברי ביפו, טל': 0545-335135.

"אורטל חייבת למות!"

אורטל היא פרי מוחו של הסופר בציר קרמניצר. "היא גם דוגמנית, היא גם בלשית, היא גם מרגלת ומומחית לאמנויות לחימה, ובכל ספר בסדרה היא מצליחה להציל את העולם, להשכיב את הגברים הכי שווים ולהגיע בזמן לתצוגת אופנה מבלי לאבד שערה מתלתליה..."

בציר קרמניצר בא לפגוש את קהל קוראיו, ואז נחשפים הסודות בסערה של אמת, דמיון, זיוף ומלחמת הישרדות.

בהשראת "על אמת" של רוני גלבפיש. / כתיבה: איתמר נצר, שרון שלומי, רונן קובלסקי. / בימוי: יניב מויאל. / משחק: שרון שלומי, איתמר נצר, רן בן עזרא./ עוזר במאי: רן בן עזרא. / עיצוב גרפי: ירון פרידמן.

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין.

יום ה', 13.1.2011, בשעה 21:00. בית הסופר, רחוב קפלן 6, תל-אביב.

60 ש"ח. להזמנות: 052-5284234

פסטיבל תיאטרון קצר מס' 13

22-25.12.2010, ימים ד'-מוצ"ש

מחיר מיוחד 40 ש"ח לכרטיס (במקום 90 שח).

הכרטיס הינו למקצרון הכולל 2 או 3 הצגות קצרות

כרטיסים בקופות צוותא 6950156 . קוד קופה לקבלת ההנחה 2010.

מבזקים מהפסטיבל - מה יש בו:

טלנובלה מוסיקלית... קומדיה סאטירית לא מגויסת... דרמת נעורים מאוחרת... דרמה פיוטית על הישרדות ושפיות... פרודיה פסיכולוגיסטית... דרמה תיאטרלית ל-5 שחקנים ומנעול... קומדיה קצרה אך עגומה... "קומדיה פסיכוסומטית"...

יהודית ברדיו החיים הטובים

כל יום ראשון באינטרנט, בין 21:00:-22:00.
טלפון לעלייה לשידור: 077-3000909, 054-6240131, 03-6051459
מוסיקאים: מוסיקאים בראשית דרכם שיצירתם איננה רשומה באקו"ם מוזמנים לשלוח אלי מוסיקה להשמעה בתוכנית "יחסים עם יהודית קונפורטי", רדיו החיים הטובים באינטרנט: kjud59@gmail.com

אהבה חדשה: יום חמישי, עשר בלילה עד אחת עשרה בלילה, יש לך הזדמנות למצוא אהבה חדשה. כל מה שאת צריכה לעשות זה להעז ולהרים טלפון לרועי בפורטל החיים הטובים. בתוכנית תוכלי להתארח באולפן ביפו התקשרו: 054-488-9999 והדרך סלולה ♥.
יהודית קונפורטי

גפילטע פיש

הסרט הקצר שלי "גפילטע פיש" נבחר כסרט החודש בפסטיבל הסרטים היהודיים בסן פרנסיסקו, ובשל כך יוצג און ליין במהלך חודש דצמבר באתר הפסטיבל: http://www.sfjff.org/. הסרט הוא קומדיה המגוללת את קורותיה של אישה צעירה שצריכה להכין גפילטע פיש מדג חי.

שלי קלינג

אלי הוז - קורא סיפורים

מוכר סיפורים יום-יום בסמטת מזל אריה 18, יפו העתיקה.
עונה לטלפון 050-5606670
ועכשיו גם מקבל דואר בג'י-מייל: elie.hoz@gmail.com

קול קורא לפסטיבל עכו ה-32

פסטיבל עכו ה-32 לתיאטרון ישראלי אחר

מזמין יוצרי תיאטרון, מיצג ומופעי רחוב להגיש הצעות לפסטיבל עכו 2011

פניה זו מיועדת ליוצרים ולהקות לא ממוסדות שאינן נתמכות באורח קבוע והמשכי, המעוניינות להעלות יצירות חדשות בבכורה בפסטיבל עכו ה- 32 לתיאטרון ישראלי אחר שיתקיים בעכו בין ה- 16-19  לאוקטובר 2011 חוה"מ סוכות.

את ההצעות יש להגיש לא יאוחר מהתאריך 1.1.2011 לפי ההנחיות שבטופס ההגשה.

הוועדה האומנותית של הפסטיבל לתיאטרון אחר מעוניינת ביצירות השואפות לפתח שפה תיאטרונית מקורית, חדשה או שונה, יצירות הקוראות תיגר על אתוסים מרכזיים בחברה הישראלית, נותנות ביטוי להלכי רוח אלטרנטיביים ומציבות סימני שאלה במקום בו מונצח המוסכם.

יצירות הבודקות את גבולות מושגי התיאטרון והרחבתם, יצירות בינתחומיות, יצירות המציעות גישה מקורית לחלל תיאטרוני, לבימוי, ליחסי קהל-מופע, ושמבקשות לייצר תהליך עבודה ארוך טווח.

הוועדה תעודד הצעות שתהיה להן זיקה וקשר לעיר עכו ברמה של חלל, תוכן והשראה וכן תעודד הצעות המתכוונות לעבוד לאורך תהליך יצירת המופע והחזרות בעכו עצמה.

להצעות שיתקבלו יוענקו תקציבי הפקה וליווי אומנותי והן תוצגנה במסגרת הפסטיבל. האחריות הכוללת להפקת ההצגות \ מיצגים מוטלת על מגישי ההצעות.

את ההצעות יש להגיש לפי הטופס המצורף בהמשך.

הנהלת הפסטיבל אינה מתחייבת להחזיר את חומר ההצעות שתישלחנה.

טופס הגשת מועמדות להצגה בפסטיבל עכו 2011:

את ההצעות יש לשלוח אך ורק דרך המייל. במידה ולא קיבלתם תשובת אישור על משלוח המייל תוך שבועיים מיום המשלוח נא ליצור קשר טלפוני במספר 054-589-7954.

נא למסור את ההצעה בקובץ וורד אחד בלבד (נא לא לשלוח גרסת 2007),

במידה ואתם מצרפים נספחים ותמונות, נא להדביקם על מסמך הוורד.

בראש כל הצעה נא להוסיף את הסעיפים הבאים כפי שהם מופיעים מיד:

1. שם ההצעה

2. שם מגיש ההצעה ותפקידו בהפקה

3. פרטי התקשרות: שם, כתובת אי-מייל, כתובת דואר רגיל ומספר טלפון.

4. סינופסיס \ תקציר ההצעה – לא יותר מחצי עמוד.

5. קורות חיים מקוצרים של היוצרים והמשתתפים ותפקידם בהפקה (גם אם זו רק רשימה חלקית נכון לעכשיו).

6. גוף ההצעה: במידה ומדובר במחזה; את המחזה בשלמותו. במידה ולא מדובר במחזה; את פרוט המופע.

7. הצהרת כוונות אומנותית לגבי המימוש הבימתי של המופע - חזון בימתי.

8. נספחים: תמונות, שרטוטים וכ"ו .

נא לא להגיש הצעות להצגות יחיד והצגות שעלו כבר בעבר ואינן מוצעות להעלאה בבכורה.

את ההצעות יש לשלוח לכל המאוחר עד לתאריך ה- 1.1.2011 למייל: storgepit@gmail.com

בהצלחה

יומן אזרחי

עורך: גיא דוידי איש החדר

כל יום שלישי ב - 22:30 ערוץ 98 בכבלים ובלווין

(ש.ח - ראשון ב-10:30 בבוקר )

לתגובות על התוכנית או להצטרפות לקורסי הוידיאו

לשלוח מייל לכתובת : yoman.video@gmail.com

מבחר מתוך קטעי היומן, באתר אקטיבי.

לארגונים ואנשים המעוניינים לשדר סרט וידאו במסגרת התוכנית או לפניות,

תגובות והצעות ניתן לפנות במייל: yoman.video@gmail.com

להצטרפות לקבוצת התפוצה של "יומן אזרחי" בגוגל ללחוץ כאן: videodiaries

(גיא דוידי)

--------------

תיקון מחשבים

שחר נגר, 050-7648002. nshachar@bezeqint.net

--------------

שיפוצים

יניב מויאל משפץ דירות ובתים.

הנחות למכותבי האיגרת השבועית של תיאטרון החדר: 0523-868338.

--------------

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו: info@roomtheater.co.il

ובקשו מונולוגים ו/או דיאלוגים.

--------------

-------------- -------------- --------------

"וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי,

עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי

כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים"

- ישעיהו, פרק נו, פסוק ז.

"לכל העמים", ולא לישראל לבדם

- רש"י, ישעיהו' פרק נו, פסוק ז.
(מתוך תפילת שלוש הדתות,
שהתקיימה ביום שישי, 17.12.2010,
על חורבות הכפר הבדואי אל-עראקיב בנגב,

שנהרס שבע פעמים ע"י כוחות הממשל הישראלי)