בסוף כל כביש ארוך
גווע עוד הרהור
התלבטויות צונחות על האספלט
מחשבות רצות
לאור הפנסים ועץ רחוק
תופס את המבט
בסוף כל כביש ארוך
ניצבת הבטחה
פרושה פתוחה
כמו כפות תמר
בתמימותה היא משטה בך
שאיש אחר תהיה מחר.
"תיאטרון החדר הוא בשבילי ארגז הכלים לחיים" (עינת ויצמן, שחקנית ובמאית, בוגרת תיאטרון החדר) |
 |
|||||||||||||||||||||||||||
