I
אני חי בעיירת גבול.
פרחות מסתובבות בו
ועובדות על טלפנים
של 144 בטלפונים ציבוריים.
בגן הציבורי מעשנים נרגילות
שותים וודקה, מעשנים,
מביטים אל האופק?
אל הגבעות הנישאות?
אל העצים?
טבע פראי עם עיריות צפופות?
שדות מעובדים ביד אדם?
רק אני מביט אל האופק.
הוא שחור, לבן ומרובע.
הוא המילים שישחררו אותך.
II
אני חי בעיירת גבול.
חצי קילומטר מהבית בוקסת בטון,
אוהל, חיילים.
דהריה, חברון, בית חגי.
שפה אחרת, אוויר אחר.
קשה לי לנשום.
אני לא עובר.
