חיבור חשוב של שרית פוקס על היוצר נסים אלוני. ספר מרתק, מצחיק, עצוב, מכיל תובנות מפתיעות וגילויים חדשים. ספר לימוד על אדם ותקופה. באיגרת השבועית אנו מביאים קטעים מתוך הספר. ללא הערות השוליים.
"אני אוהב עיתון בתול"
...נסים צמח בתוך תרבות עולם בפריז. הוא צפה במאה הצגות בערך, שעל חלקן דיווח לרותה במכתביו. היא הייתה עוד רשומה בתודעתו כאדם קרוב החי את הווייתו.
לבסוף הזמין נסים את אשתו לביקור בן חודשיים בפריז. לכבוד הנסיעה לקחה איתה רותה תכשיטים מהארץ ומכרה אותם בפריז לידידי משפחת הוריה. כך הופיעה בפני נסים עם מזומנים. אלא שבמהלך הביקור בפריז הרגישה שנסים מתבייש בה. ברחובות דווקא קצרה מחמאות. "תרנגולת יפה" קראו אחריה פעם, וגם שרקו לה בהתפעלות בזכות אגן הירכיים המתפתל סביב מותניים צרים. נסים הכין לה רשימת ספרים ומחזות לקריאה, אבל היא לא העזה לפצות פה בחברה.
פעם אחת, במחווה רחמנית, שיבח אותה אחד הידידים הישראלים שנספחו לחבורה בפריז על האומץ המלבב שלה לשתוק בחברה שבה כולם מפטפטים. רותה בישלה שניצל עגל והתקינה סלט לחברים: יוסי בנאי, אבנר חזקיהו המכונה חזקי, יעקב מלכין וכל המצטרף. נסים אמר לחזקי: "אם תתחתן, תתחתן עם בחורה כמו רותה. אין כמו רותה".
אין-כמו-רותה הרגישה טיפשה. היא הלכה והודחה מתמונת חייו של נסים אלוני. זה היה מסלול כל הנשים בחייו. יום אחד הן הבחינו בבהירות, בסופה של תקופה מעומעמת, שכבר אינן נפשות רצויות בחייו. הן הפריעו לו להתרכז בכתיבה. מזימתן נחשפה: הן היו אנושיות.
למה הן נוגעות בחפצים שלו? למה הן כופות עליו את ההרגלים שלהן? מה עושות שערות שנשרו על הכרית הסמוכה לשלו? למה הן פולשות למרחב המחייה שלו? למה הן מורידות אותו לעולמן הארצי, מנסות לאלף אותו? הוא מנדה אותן, ושוקע בשתיקות מחאה אלימות.
רותה חזרה לארץ המומה, מבולבלת. נסים המשיך לכתוב לה מכתבים מתחנחנים. פעם, כשחדלה לכתוב לו למשך שבועיים, הגיב בחנופה של אשמים: "רותה, רותה, אני יודע שאני רשע ומכשף ובכל זאת אינני ראוי לשבועיים כאלה שהענקת לי. חשבתי שמתת, חלמתי על בתי קברות". כשעמד לחזור לארץ באונייה כתב לה שתכין לו כסף לנעליים.
הם חזרו לתל אביב וגרו בדירה ברחוב מנדלי, קרוב לשפת הים, שהייתה שייכת לשחקנית תיאטרון ה"אוהל" יהודית ברקאית. הבית היה מרוהט בפריטי תפאורת רוקוקו מסָטֶן וקטיפה, רקע מגוחך לדעיכת הקשר ביניהם. הצייר יוסל ברגנר היה החבר החדש, האינטימי. יוסל התרפק על רותה כעל אחות נאמנה. בלילות שלאחר שתייה התדפק על דלת דירתם. רותה הציעה לו את הספה בסלון. הוא תירץ את לינתו בכך שלא רצה לפגוע בבתו הינדה. רצוי שהחברים של בתו האוספים אותה לבית הספר בבוקר לא יראו את אבא שלה במיטה במצבו.
(המשך יבוא)
