לפני כמה ימים נחשף לי קטע מדהים ושמו "הסיב האופטי", שיר מדהים שגיליתי של מאיה בז'רנו שגם כותבת באיגרת. על רקע קטע מוסיקלי מרהיב של אבנר שטראוס "שניים לדרך" שמו, היא כל כך מזכירה את יונה וולך בסגנון שלה, "מדממת" על המילים. יותר פיה פחות שדה.
כבר מספר ימים אני מתהלכת עם הקטע הזה ובוכה, הוא מרגש אותי ונוגע בי כל כך, כשאני שומעת אותו הוא מעיר אותי לאנרגיה טהורה וטובה ומוציא אותי מדיכאון קל לנשימה צלולה.
אז תודה לך מאיה ממאיה
(מאיה הובני שטיינמן)
הסיב האופטי / מאיה בז'רנו
ויהי, ויהי, ויהי,
במחצית, במחצית דרכי
אל כוכב הנפש, רכובה
על סיב אופטי שקוף,
הייתי קרן אור קלה, תדר קול
מספר בינארי; ובחובי מילה
ועוד מילה ועוד מילה
כפעימות ארור חושך מלב חשמלי,
המשדר אותות מרטיטים, גלים רצי גלים כסופה
מקצה הארץ עד סופה;
ושם בקצה הארץ יחזור המספר המכושף
יהיה מספר רגיל תוך חלקיקי שנייה,
ומן הסיב האופטי הדקיק המיה
נשמעת כמבּור שינה: "אני אוהבת אותך"
מלים מלאכים מתוך סיבים פורחים
קורנים מאות פרחים במהירות כמעט האור
וזו היא רק שיחה של אור לייזר בבטן סיב אופטי
מהימן ומעודן, דק וחלול כנימה
שקוף כזכוכית ואטום כחידה.
