חיבור חשוב של שרית פוקס על היוצר נסים אלוני. ספר מרתק, מצחיק, עצוב, מכיל תובנות מפתיעות וגילויים חדשים. ספר לימוד על אדם ותקופה. באיגרת השבועית אנו מביאים קטעים מתוך הספר. ללא הערות השוליים.

"את קטנה כל כך ושבירה כל כך"

(קטעים ממכתבים שכתב נסים אלוני לשחקנית אילנה עדן)

8.8.59

"לפעמים נדמה לי כאילו הכול נקרע כמו נייר יפה ממשי, ולפעמים נדמה לי שאנחנו אחוזים בטבור... את קטנה כל כך ושבירה כל כך..."

4.9.59

"וכשאגע בך אילנה, כשאגע בך בידי, כשאני אגיע, וכשאנשק את שפתייך, יֵדע העולם למה נברא... הנה אני משביע אותך, דברי אלי וקראי את שמי בלילה, לבדך. אני מקהלה ויש בי אלפי קולות. ויש קולות עליונים, מגחכים, צרודים. תמיד רציתי להתגבר עליהם..."

28.9.59

"אני שואל את עצמי עכשיו כמה מחבואים אני מתיר עכשיו ברגע זה, כאשר אני מנסה להזדווג איתך, אהובה מפוארת שלי... אותו בוקר במסעדה הקטנה, כאשר הוצפת באור השמש והבטת בי, ידעתי שאותה מהות אילמת שלך תאחז באותה מהות שלי, מודה בבדידות וכופרת בה בה-בעת... ובבת אחת ואולי לרגעים, ואולי לשנים, אורגת את החוט הלבן הדק הנדיר עד כי אומרים עליו שאינו קיים, החוט הפלאי המצרף שני בני אדם. אינך לידי ואני חי ואני מתעב את עצמי על החיות שלי... איני רוצה להתרגל. אני חי, אני צוחק, אני רואה אנשים, אני מדבר איתם ואני מתחיל לכתוב. (בלעדייך. זה נורא!)... אלוהים אני אוהב אותך... כי אם לא אוהב אותך יהיה זה סימן לנפילה שלי".

17.3.60

"אילנה, אילנה, אילנה שבועות עברו! שבועות! איפה היית? איפה היית לעזאזל? איפה!!! ...הלוא אני תקוע בך כמו שד מסכן ואת מנקרת במקורך את כבדי. אוהב אותך! לא! בלוע בתוכך ואולי בלעתי אני אותך וכבר אינני יכול שלא להגיד לך בוקר טוב בבוקר כי את פשוט מצייצת מתוך גרוני: 'בוקר טוב.' מה אני יכול לעשות? על מכתב ממך אני רוצה לצעוק בכל הרחובות האפורים האלה: 'יש מכתב מאילנה!' ואני שותק את שמך ולועס אותו בעקשנות. ולמה כל זה? הלוא את מטומטמת ומכוערת וממזרה ויש לך שפם, והלכת לעשות סרטים מטופשים ... ואת מתלהבת אפילו מאקסודוס ואני אוהב אותך. לא ראיתי מעודי יפה ממך וחכמה ממך. ובכן מה אעשה? הטירוף הזה לא ייפסק לעולם?... מה אני יודע? ובכלל, מי את? אולי לא תכתבי לי כלל!!! את זוכרת אותי? ולמה בכלל דבקתי בך? לא! נדבקתי אלייך? אני מסורבל ומגמגם ומכוער ומזדחל, ואין יום בו אינני רוצה להרים ידיים... אילנה אהובה מוזרה, למה אינך כותבת?

את חושבת שאינני יודע שזה מגוחך... אני יודע שזה מנוגד אפילו לעתים, להגיוני שלי, אבל מה אעשה וזוהי אהבתי, מגוחכת, אבסורד... לפעמים נדמה לי שאמצא אותך בבית. הלוא נתתי לך מפתח... אילנה, ככל שזה יהיה אולי, ככל שיהיה מטומטם... אני אומר לעצמי שלא ייתכן שתאהבי מישהו אחר. לא ייתכן ששמך יהי קשור בשם אחר... אינני יכול להאמין שאינך אוהבת אותי... לכי תתחתני עם מנהל של תעשיית הסרטים בעולם או עם איזה חכם גדול שיופיע בחדרך רכוב על סוס. אני אתחתן עם יצאנית שמנה שתדע להעלות אותך באוב... עכשיו חולף אווירון. כשחולפים אווירונים בלילה נדמה לי שאת באה".

האם אילנה היא הכור המצרף של קרעיו? הוא אמר לה שכן: "...אני סופר, אילנה, אל תדמי שאני נושא את המילה הזאת - אני אומר זאת על עצמי, בפעם הראשונה אולי, כמו בגד יקר או אות של כבוד. לעתים דומה שזוהי מחלה. לא די בכך שאני מביט באלף עיניים כמו מפלצת, אני גם הגיבור של עצמי. רק לעתים רחוקות אני מאמין שאני מאחד את רוב הגדודים המתרוצצים בקרבי. ובאהבתי אותך, כן".