-Don't stretch your luck

אמרה איה לעצמה, ובכל זאת לא לקחה את הכדור. לאחר הוצאת הכרטיסייה, החזיקה את שאריות הקפה בכוס החד-פעמית שקנתה במזנון מנטה בתחנת הרכבת, כדי לקחת את הכדור, למרות שיכלה לקחת אותו גם 'על יבש', אם הרטיבה את הפה.

- היום אאחר שוב.

היא הייתה פרומה לגמרי: ארנק, כוס פלסטיק, נייר טואלט, מטרייה. היא חייבת לרכוס את עצמה לפני שאוטובוס האחרון יגיע.

- כמה חבל

אמרה כמעט בקול רם.

- כמה פגמים בקול בתחנה הריקה!

ה-29 השלישי הגיע,  אין אחריו!

וכשהוציאה את ארנקה הגדול, שהתעקשה עליו בגלל המקום המיועד לתמונות,  כדי להכין את הכרטיסייה, ראתה שאוטובוס 567 מחכה בצומת ואין אחריו אחר, אפילו המונית היקרה והשנואה, נוסעת רק עד פתח-תקווה.

- למה מסתירים את המספרים בכרזות פרסומת?

חששה להיתפס על-חם, פרומה ומפורקת ולעלות לאוטובוס עם צרורות נושרים, וויתרה על הכדור. ל-567 עלתה עם תלמידה, חברה לצרה. במקום 561 שלא בא. לבסוף, באוטובוס, היה לה חשש, שלא תספיק לבלוע כהלכה עד התחנה.

- חבל שאין מזל בין 561 לפלאפון המצלצל! אין יד לענות. עלתה בנון שלנטיות עם הכסף המוכן  לתשלום בעד הכרטיסייה המיוחדת, עם הפס הצהוב, או לכרטיס רגיל אם הנהג לא הצטייד בכרטיסיה המיוחדת ההיא. המטרייה הוורודה משתלשלת על אמת ידה. אף אחד לא הביא מטרייה מלבדה ואז עקץ אותה רעיון הכרטיסייה, כי היה לה קצת כסף בארנק והתאוותה לחסוך וגילתה ששכחה את הכרטיסייה שלה, לאחר שכבר שילמה ובעסקי כרטיסיות הפסידה חמשה שקלים וגם שוב ישבה במושב החיצוני הראשון, מקום שכל נכנס נדבק והתחכך בה, וגרועים מכל התיקים התלויים על כתפי הנוסעים, שנמצאים במצב של הנערה החסודה המתמזמזת בקולנוע של סרטר, ומעמידים פנים שהתיקים התלויים על כתפיהם ועל גבם לא שלהם.

- זה לא אני, זה לא שלי

- תנסו לקחת להם וניראה מה יעשו, צעקה איה מזרועה המשופשפת, משתדלת להטות גוו הצידה ברגע הנכון, שהתיקים לא יכנסו בה.

- אני ההפך משוער כדורגל, נותנת לכדורים להיכנס בשער ולא בי, חשבה איה.

"אם לא הייתה זו אהבה היה זה ערב סתיו יפה."

בין התיקים, הכדור, הכרטיסייה למטרייה הוורודה המיותרת, לקחה איה נשימה ופרספקטיבה מאלתרמן.