הצטרפו לאיגרת השבועית

"שיטת אוריין היא צעד קדימה בהתפתחות התיאטרון. זו חוויה בלתי רגילה! (פרופ' אואן שפירו, אוניברסיטת סירקוז, ארה"ב)


"מרד? לא אצלי!" יאמר היוצר השאנן, "ובכלל, מרד הוא לא תשובה לשום דבר. מי בכלל מורד היום?" אכן, יש להיות מודע היטב למוניטין הרע שיש למונח זה בקרב יוצרים רבים, כמו גם בקרב אנשים מן הישוב. חרושת התרבות אילפה אותנו לצייתנות והשתלבות במרחב התעשייתי. אבל גם מבלי שנעלה על הדעת מרידות תרבותיות לאורך ההיסטוריה, די אם נציץ אך לרגע באותו הרגע שבו נולדת יצירה. דבר יוצא דופן מתרחש בחוויה האישית הכוללת. אפשר שלפתע מתעורר גל חום בגוף, או אולי זו ההתרגשות המלווה את הופעתה של תמונה חדשה במוחו, או מחשבה או רגש.

רגע של גילוי.

ההתרגשות עשויה להתפרץ במילים: "יש לי רעיון!" או שהיא מתפרצת בתנועה או בצליל או בתנופת מברשת צבע על בד. ה"רעיון" הזה מרגש כי הוא שונה מכל מה שהיה ידוע עד כה. הוא אחר.

יצירה מתחילה בחוויית ה"אחר".

האחר הזה הוא מרד בקיים.

אחר-כך, עם חלוף הזמן, תתמקם לה היצירה באגף הקואליציוני או האופוזיציוני של התרבות, אבל היא נמצאת שם בזכות אותו רגע אחר. כך בכל תחום של יצירה. גם בערוצי הטלוויזיה המרכזיים, מעוז השמרנות, התעשייה, הפוליטיקה הקואליציונית, יוצר שמבקש להפיק פרויקט חדש, שואל את עצמו: "מה עוד לא עשו ואעשה". אפילו כאן יש בזה אחד משישים של מרד. רק אחר כך, בחלוף הזמן, לאחר רגע קצר או ארוך, הוא יחשוב על מה ש"מותר" לו לעשות ועל מה ש"אסור" לא לעשות במסגרת שבה הוא פועל.

כל יצירה מתחילה במרד כנגד הקיים.

כל יצירה עם היוולדה היא אופוזיציונית.

יש בזה תקווה.

(קטע זה לא מופיע בספר "המעגל הפתוח")

לאיגרת השבועית של 2011 . 2 . 24