אני הולכת לבכות לך, יקיר אהוב
אקשור אותך למיטה בחבל עבה, שלא יינתק לעולם
אנשוך את איברך עד שייפול לרגליי,
ואתה תדחוף את לשונך לערוותי הרטובה.
דמעותיי יזלגו כשאצרח בתאווה.
תהרוג אותי, אני שפחה, לא שווה פרוטה.
"תיאטרון החדר הוא בשבילי ארגז הכלים לחיים" (עינת ויצמן, שחקנית ובמאית, בוגרת תיאטרון החדר) |
 |
|||||||||||||||||||||||||||
