אני הולכת לבכות לך, יקיר אהוב
אקשור אותך למיטה בחבל עבה, שלא יינתק לעולם
אנשוך את איברך עד שייפול לרגליי,
ואתה תדחוף את לשונך לערוותי הרטובה.
דמעותיי יזלגו כשאצרח בתאווה.
תהרוג אותי, אני שפחה, לא שווה פרוטה.
אם יש לך מחמאה לומר למישהו, אמור אותה עכשיו. אם אין לך מחמאה - חפש, מצא ואמור אותה. |
 |
|||||||||||||||||||||||||||
