חיבור חשוב של שרית פוקס על היוצר נסים אלוני. ספר מרתק, מצחיק, עצוב, מכיל תובנות מפתיעות וגילויים חדשים. ספר לימוד על אדם ותקופה. באיגרת השבועית אנו מביאים קטעים מתוך הספר. ללא הערות השוליים.
"אינני רוצה שאהבתי אלייך תהיה נלעגת"
נסים אלוני חזר מלוס אנג'לס נלעג ומושפל. את אילנה מצא בהוליווד בחברת ברון איטלקי, כסוף שיער מידלדל, בנו של איל-נפט שלמד קולנוע. אילנה הייתה מוקפת עולם חדש: מפיקים ושחקנים, מסיבות, הסתופפויות, יחסי ציבור. יש לה פגישות, היא עסוקה, סליחה, אבל אולי מחר. אלוני שתה בברים עד עילפון, חיכה בבית המלון לאות ממנה. פעם הגיע לדירתה, מצא אותה עם הברון, וגורש משם. איך הוא מעז להגיע בלי להודיע, צעקה אילנה. בהוליווד הוא נראה לה אבוד, לא אלוהי.
התבוסה מלבה את התשוקה, אבל אילנה הייתה בעיניו בוגדת ומופקרת. מנערותו ארב נסים לכל אישה, לגלות את זנותה, והנה: הוכחה! ומה עכשיו? עליו לממש את גבריותו ולהשיג מחדש את "הזונה".
בשובו לארץ ממשיך נסים לטוות סביבה מילים. שותה קוניאק ושופך פיוטים, עדיין חותר להגיע לידיעת עצמו דרך הייסורים. ואולי הוא מזייף בכלל? נסים לא היה בטוח בכלל מה אמיתי.
8.1.62 (נסים אלוני כותב לאילנה עדן)
"איל', אהבה אחת רחוקה וזו קיימת. איך לא אוהב אותך... את רוצה במותי? את ניצבת בכל צדדי. עם טיפשותך, עם הגסות הנוראה שלך. אין זה הכרח שהכול יֵהפך למחוספס ותפל. אותך אני אוהב אילנה. אינני רוצה להיות ידיד שלך... אילנה, אינני רוצה שאהבתי אלייך תהיה נלעגת. אבל עכשיו את בעיר רחוקה – זו העיר שבה הכאבת לי מאוד – לא שנאתי אותך – אני אינני מסוגל לשנוא... את אהבתי אלייך לא יכלה לעקור הפגיעה שלך בי.
ב-7.2.62, בקפה "קליפורניה", בחברת אחותה של אילנה, הוא כותב בכתב יד מעוות משכרות על גבי מפית: "אני יושב בקצה השולחן ועל ידי תמרה... אני נושא אותך כמו אדם שנושא – אולי – צלב? לא, מחלה... אולי אני השליח שלך. אני אומר לאחותך שאהיה באל-איי ואטבול בים בידייך חזור והיטבל, חזור והיטבל עד אין קץ"...
ב"הבימה" נמשכו החזרות על בגדי המלך, ונסים המשיך לשנות את הטקסט.
תולדותיו של נסים אלוני בין שתי נשים נמצאות במחזה. התפוגגות האהבה לרותה, אהבה שהייתה ודאות ראשונית וסופית, והשבר באמונה הנערית מקדשת האהבה כשגילה את בגידתה של אילנה באהבתם.
