אם תבקש משני שחקנים חסרי ניסיון לבצע אִלְתּוּר על כל נושא שבעולם, לרוב תיווכח לדעת שבתוך זמן קצר הם יהיו צועקים זה על זה, זועמים זה על זה, מאיימים ומבצעים פעולות פיזיות אלימות זה על זה. פתח את הטלוויזיה בערוץ של "החינוכית", או בכל ערוץ אחר, בדיון על כל נושא שבעולם וצפה במשתתפים, נכנסים זה לדברי זה, צועקים בערבוביה אלו על אלו עד כי לא ממש אתה מבין על מה הם מדברים. שלא לדבר על תכניות ה"הישרדות" המלמדות את הצופים, נשים גברים וטף, שהזולת הוא אויב ויש להשמידו או לפחות להדיח אותו. שב בחברת אנשים על כוס קפה ופיצוחים ובתוך מספר שניות אתה עד לתמונת העתק של מה שראית בטלוויזיה. האם הטלוויזיה היא שיצרה את המציאות הזאת או שהמציאות היא שיצרה את הטלוויזיה הזאת? בתנאים הקיימים, גם הדיון בנושא הזה סופו התדרדרות למלחמת עולם של חירשים. המילים איבדו את ערכן התקשורתי. הן משמשות כלי נשק במלחמת הישרדות נואשת.
יוצרים רבים התייאשו מן האפשרות לקיים דו-שיח מילולי, פיהם נסתם, קולם לא נשמע והם נעים לפנינו על הבמה בתנועת תזזית ומקיפים עצמם בתמונות מרצדות ורעש. כל האלכוהול הנשפך לגרונות וכל התרופות משככות הסבל, כל סדנאות הבריחה, המדיטציות השאולות מעולמות אחרים, לא ירפאו את האימה והכאב.
אם אתה אדם-יוצר, והרי בכל אדם ישנו, בגלוי או בהיחבא, אדם-יוצר, הרי אתה יודע, או לפחות חש, שבתנאים הללו, חייך אינם חיים, יצירה חופשית לא מתקיימת, אלא רק תחליפי יצירה, שִחזוּרִים ושִעתוּקִים ובהם יש להתנחם. זו מהותה של עבדות.
בתנאים הללו, אדם-יוצר-אמן מתקשה ליצור. עליו לחלץ עצמו מתוך הנוף הזה ולפעול כנגד כל הסיכויים. בלי פרסום ויחסי ציבור, בלי ממון, בלי תמיכת רשויות. מעטים הם אלו המוכנים לוותר על אשליית הפרסום ומנעמי הממון ולבוא אל המקום שבו, כפי שהגדירו זאת משוררים אחדים, אדם נעשה אמן. בהם טמון עתידה של יצירה ועתידו של שלום.
(קטע זה אינו מופיע בספר "המעגל הפתוח", אלא גרסה חופשית על בסיס טקסטים מתוך הספר)
