אם תבקש משני שחקנים חסרי ניסיון לבצע אִלְתּוּר על כל נושא שבעולם, לרוב תיווכח לדעת שבתוך זמן קצר הם יהיו צועקים זה על זה, זועמים זה על זה, מאיימים ומבצעים פעולות פיזיות אלימות זה על זה. פתח את הטלוויזיה בערוץ של "החינוכית", או בכל ערוץ אחר, בדיון על כל נושא שבעולם וצפה במשתתפים, נכנסים זה לדברי זה, צועקים בערבוביה אלו על אלו עד כי לא ממש אתה מבין על מה הם מדברים. שלא לדבר על תכניות ה"הישרדות" המלמדות את הצופים, נשים גברים וטף, שהזולת הוא אויב ויש להשמידו או לפחות להדיח אותו. שב בחברת אנשים על כוס קפה ופיצוחים ובתוך מספר שניות אתה עד לתמונת העתק של מה שראית בטלוויזיה. האם הטלוויזיה היא שיצרה את המציאות הזאת או שהמציאות היא שיצרה את הטלוויזיה הזאת? בתנאים הקיימים, גם הדיון בנושא הזה סופו התדרדרות למלחמת עולם של חירשים. המילים איבדו את ערכן התקשורתי. הן משמשות כלי נשק במלחמת הישרדות נואשת.

יוצרים רבים התייאשו מן האפשרות לקיים דו-שיח מילולי, פיהם נסתם, קולם לא נשמע והם נעים לפנינו על הבמה בתנועת תזזית ומקיפים עצמם בתמונות מרצדות ורעש. כל האלכוהול הנשפך לגרונות וכל התרופות משככות הסבל, כל סדנאות הבריחה, המדיטציות השאולות מעולמות אחרים, לא ירפאו את האימה והכאב.

אם אתה אדם-יוצר, והרי בכל אדם ישנו, בגלוי או בהיחבא, אדם-יוצר, הרי אתה יודע, או לפחות חש, שבתנאים הללו, חייך אינם חיים, יצירה חופשית לא מתקיימת, אלא רק תחליפי יצירה, שִחזוּרִים ושִעתוּקִים ובהם יש להתנחם. זו מהותה של עבדות.

בתנאים הללו, אדם-יוצר-אמן מתקשה ליצור. עליו לחלץ עצמו מתוך הנוף הזה ולפעול כנגד כל הסיכויים. בלי פרסום ויחסי ציבור, בלי ממון, בלי תמיכת רשויות. מעטים הם אלו המוכנים לוותר על אשליית הפרסום ומנעמי הממון ולבוא אל המקום שבו, כפי שהגדירו זאת משוררים אחדים, אדם נעשה אמן. בהם טמון עתידה של יצירה ועתידו של שלום.

(קטע זה אינו מופיע בספר "המעגל הפתוח", אלא גרסה חופשית על בסיס טקסטים מתוך הספר)

קוים לדמותה של טרילוגיית הצגות החדר: "דם", "נו-אקסיט", "הדיבוק בחדר".

 

"הדיבוק בחדר" - אמיר אוריין בתפקיד הרב

יואב איתמר סוקר את טרילוגיית המחזות של אמיר אוריין ותיאטרון החדר, טרילוגיה שמגיעה לשיאה עם המחזה "הדיבוק בחדר", גרסה מודרנית של פרשיה אמיתית של הוצאת דיבוק מגופה של אישה במאה ה-19.

זהו הראשון מסדרה של רשימות שיופיעו באתר "יקום תרבות" ויעסקו בהצגה "הדיבוק בחדר" שכתב וביים אמיר אוריין.

רשמים אלה נכתבים כשהדי (ואדי) "הדיבוק בחדר" של תיאטרון החדר עדיין בראשי.

זו הצגה שעובדת על כל החושים, ריח וטעם, בנוסף לראייה ולשמיעה. כבר מהגלגול הראשון של הצגות החדר – "ארוחת הערב" – תמיד יש מקום להשתתפות אקטיבית ולא רק פסיבית של הצופה. ברצוני להציע ניתוח קצר ולא ממצה, ואולי תובנות שלי כצופה ומשתתף במפעל הנפלא הזה שנקרא "תיאטרון החדר" שמוכיח שתיאטרון יכול להיות גם אחרת... (המשך)

וַעֲדַיִן לַחוּת עֵינַי

אִם תִּגַּע בְּלַחוּת עֵינֶיךָ, חָלִילָה,

אִם תֵּדַע לַחוּת עֵינֶיךָ אֶת לַחוּת עֵינַי

מַה שׁוּב יִתְחוֹלֵל?

וַעֲדַיִן פְּלוּמַת לִבִּי

אִם יְפַרְפֵּר בָּהּ קוֹלְךָ

שׁוּב אֶתְחַשְׁמֵל.

(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. ללא הערות השוליים)

הערה בעניין פורים ומגילת אסתר 

"ועשֹה אותו יום שמחה ומשתה".  משנכנס אדר - מרבין בשמחה.  

על מה מרבין בשמחה? נראה כי משנכנס אדר יש להרבות בחשבון נפש. במהלך שנים רבות במדינת ישראל היה החג הזה מוקד של זוועה ואסונות - פיגועי טרור וטרור נגדי. בפורים שנת 1994 רצח הישראלי ברוך גולדשטיין עשרות מתפללים פלסטינים במערת המכפלה. שלוש שנים לאחר מכן, בפורים, פוצץ את עצמו מתאבד פלסטיני בבית הקפה אפרופו בתל-אביב, שלוש נשים ישראליות נרצחו ועשרות נפצעו. בחודש אדר ב' התשס"ח, 2008 פרץ צה"ל לרצועת עזה ורצח מאה פלסטינים. כתגובה לכך חדר פלסטיני תושב ירושלים לישיבת "מרכז הרב" בירושלים ורצח שמונה תלמידים ופצע עשרה אחרים. במהלך השנים היו ימי פורים ימי עוצר לאוכלוסייה הפלסטינית שתחת שלטון הכיבוש הישראלי, וימי דריכות ביטחונית לאזרחי ישראל. בדרשותיהם ערב החג, נוהגים רבנים לערוך השוואה בין המן הרשע לבין צוררי ישראל לדורותיהם, בבחינת "זכור את אשר עשה לך עמלק בצאתכם ממצרים".

בילדותי היה חג הפורים כרוך בדריכות מורטת עצבים. משנכנס אדר הזכירו לילדים שיש להרבות בשמחה ושמוכרחים להיות שמח. מדוע מוכרחים? האם גם כאן, כמו בצווי הראשון בשולחן ערוך, יש להתגבר כארי לעבודת השמחה? השמחה היא ההיסטוריה של היום הזה, אבל מה על החוויה האישית המיידית? באותם ימים היו תחפושות במגוון צר למדי – מרדכי היהודי, המן הרשע, אסתר המלכה, שודדים, חיילים וקציני צה"ל, והן היו מקור להתעלות הנפש וגם לחרדה. אמהות היו בהולות בשמחה מופגנת לצייד את ילדיהן בתלבושות שהיו לוחצות מדי או רפויות מדי. הבדים מהם נעשו היו שונים מאלה של שאר ימות השנה, והגוף לא היה מורגל בהם. רק ה"מוכרחים להיות שמח", שהיה חוזר השכם והערב מפי הגדולים, עשוי היה להסיח את הדעת מפני טרדות אלו ואחרות. מצוות משלוח המנות הייתה עילה להשוואות בין ילדים שמשלוח המנות שלהם עשיר בממתקים, לאלה שהמשלוח שלהם עני בהם, והיה בזה צער ותסכול למי שידו לא הייתה משגת להרבות בפריטי המנה. שתי התופעות הללו, לבישת תחפושות ומשלוח מנות, מקורו אירופאי-נוצרי ונהוג הוא בקהילות נוצרים בימי הפסחא.

באופן רשמי הזהירו מפני התפרצויות שמחה משולחות רסן, אבל בשולי השמחה היו ילדים בכנופיות הופכים, ליום אחד, לשודדים וגנבים, לרודפים ונרדפים. הגדולים היו רודפים והקטנים נרדפים. במקומות אחדים היו ילדים קטנים חוששים לצאת מביתם בפורים, מאימת כנופיות צעירים מחופשים לשודדים, שהיו מתנכלים להם מכים אותם וגוזלים את מה שמצאו בכיסיהם. לימים יהיו הקטנים הללו גדולים, וישאפו לשמר את המסורת הלא-כתובה הזאת. האלימות העצורה בצעירים הכפויים בכל ימות השנה למסגרת לימודים דכאנית, התפרצה בפורים בחסות הציווי הלגיטימי של "מוכרחים להיות שמח". ההכרח להיות שמח על פי ציווי דתי, גם עלול לעורר התנגדות פנימית, או שמחה כפויה ומאולצת. על מה השמחה ההיסטורית? שמחת הנקמה בגויים? בעיקרו זהו חג של נקמה בגויים. אירוע נוסף בהיסטוריה שנלמדה כרוויה אסונות, נקמות, ושמחת הנקמה. אולי הדבר אופייני לתרבות במצוקה, המבקשת פיצוי בנקמה. אבל חגיגה הנשענת על שמחת הנקמה עלולה בנקל להידרדר, ואפילו שלא במתכוון, לגרימת סבל לזולת.

גם המסכה שמרבים להשתמש בה בפורים עלולה לעורר תגובות מעורבות. היא יכולה להיות דבר מצחיק וגם מפחיד. ראוי לזכור שמסכה הייתה בעבר כלי רפואי, שבאמצעותו היו מגרשים רוחות רעות, ומגולם בה כוח סוגסטיבי רב, להשראת השמחה וגם להטלת אימה. ידוע שמסכות מפחידות תינוקות וילדים. הופעתה של מסכה בטווח הראיה שלהם גורמת להם התרגשות מתוך ההתמודדות עם תווים יוצאי-דופן. אפילו בובות תמימות, שפניהן מעוצבות כמסכה, עלולות לעורר תגובות דומות. בתיאטרון העתיק בכלל היא הייתה כלי בסיסי של השחקן. בתקופת הרנסאנס היא הייתה חלק מאופנת הנשים בנשפי מסכות וקרנבלים. תחפושת ומסכה מאפשרות לנושא אותם וגם לנחשף אליהם יצירת היסטוריה חלופית, אידיאלית ונשאפת, המשרה סיפוק ושלווה, או פרועה ומושחתת, המפרקת מתחים. חג הפורים עלול לעודד גם את האפשרות השנייה ולעורר יצרים...

...בדומה לזה יש בהווי היהודי העממי הזדמנות אחרת למתן ביטוי ליצר, והיא בטקסי הגירוש של דיבוקים למיניהם, שבהם ניתנת לנושא הדיבוק, גיבור העלילה הדרמטית, הנושא את מסכת הדיבוק בגופו ובהתנהגותו, במה שעליה הוא יכול לכפור באורח-החיים המקובל, להטיל ספק בעיקרי העיקרים של התרבות הקואליציונית, ולהתנהג בצורות אסורות בתכלית. נושא הדיבוק מציג התנהגות אופוזיציונית, הפורקת את עולו של הסדר הטוב המקובל בציבור. אבל לאחר שהקהילה באה על סיפוקה, באמצעות אותו גבר או אישה אחוזי הדיבוק, כי אז מגיע טקס גירוש הדיבוק לשיאו, הדיבוק עוזב את גופו של הנשא, והסדר הטוב הקואליציוני מושב על כנו...

באותו אופן טקס קריאת המגילה בבית הכנסת, מאפשר לקהל השתתפות פעילה בטקס גירושו של המן הרשע בתפקידו כדיבוק פורימי. שליח הציבור הקורא במגילה בתפקידו כ"סטורי-טלר" (מספר הסיפורים), קורא את העלילה ממגילת הקלף, ומוסיף מדי פעם ג'סטה דרמטית של ניעור המגילה, הטעמות מיוחדות, ושינויי קצב להגברת האפקט הדרמטי. בכל פעם שמוזכר שמו של המן הרשע, או שמות גיבורים רעים אחרים בסיפור, נושא הקהל את קולו ברעם של קריאות בוז ובקשקוש רעשנים, ככלים לגירוש רוחות רעות. גם מנהג זה מקורו אירופאי-נוצרי ונהוג היה בקהילות נוצרים בחג הפסחא. בכל פעם שמוזכר שמו של מרדכי או שמה של אסתר, פורצת שאגה של שמחה. עם ניצחון היהודים על אויביהם מסתיים טקס הטיהור. הפחדים הוסרו ואחרי החג חוזר הקהל לשגרת יומו...

*

משנמחצה רגלו

של האוג הקטן

שמעתי לראשונה את קולו.

(מאיה בז'ראנו. מתוך ספר השירים "גרגרים" שיצא לאחרונה לאור בהוצאת קשב לשירה)

חיבור חשוב של שרית פוקס על היוצר נסים אלוני. ספר מרתק, מצחיק, עצוב, מכיל תובנות מפתיעות וגילויים חדשים. ספר לימוד על אדם ותקופה. באיגרת השבועית אנו מביאים קטעים מתוך הספר. ללא הערות השוליים.

"אינני רוצה שאהבתי אלייך תהיה נלעגת"

...בכל מחזותיו מאז (הרומן שלו עם אילנה עדן) המשיך לכעוס על הברית המחוּללת. בכל מקום שהקשיבו לו, רגע לפני ששכרותו חצתה את גבול החן, סיפר שוב ושוב איך אהב פעם אישה, ונסע אחריה לאמריקה, ופגש אותה עם ברון, ושאל את הברון ההוא מאיזו שנה ניתן למשפחתו תואר הברון, ובשעה ששוחחו ביניהם גידפה אותו אילנה וברחה מהבית, ומאז אינו יודע מה זאת המילה הזאת שנשבעים בה, אהבה. זוהי המיתולוגיה המלודרמטית של נסים אלוני, שעשויה להישמע גם כך: "אז... את זוכרת... כאשר היה רק אור... רק אור... והזמן עמד... ואנחנו, בחלל האינסופי... בחושך היחסי של הכוכבים המתפוצצים... הזדווגנו" – דברי ראש מדור המתים הברון סַאמְדִי לאשתו לילית בנפוליון - חי או מת!. אהבה במדור החושך.

המחזה בגדי המלך הועלה ב"הבימה" ב-1961, לועג לתרבות ההמונים, תרבות הסופרמרקט, הקונפקציה והתחתונים של חברת האזרחים הדמוקרטית הנשלטת על ידי הרוח האמריקנית. מחלצות האריסטוקרטיה נפשטו. אבל גם האהבה במחזה, בין מארי לבין המשורר המהפכן הֶקְטוֹר בַּסוֹנֶה, יורדת מגדולתה. האהבה החד-פעמית נהפכת המונית, רב-פעמית. כי מארי מתפתה ללבוש תחתונים בתור בגד, כמו כל גיבורי הממלכה בה התחתונים הם לבוש אחיד, חסר יחוד, עירום מתפארת. האהוב, המשורר המהפכן, גיבור המחזה, מאבד את כוחו כמו שמשון גזור מחלפות מפני שאהובתו נכנעת לצו ההמונים. הוא עצמו בוגד בערכיו הישנים, ערכי המהפכה.

השנאה לאילנה על שהשפילה אותו, דחתה את אהבתו החד-פעמית כדי להשתלב בחברת התחתונים הממוסחרת, הצטברה בגופו של נסים כזיהום. במחזה מחלל נסים אלוני את האהבה, מטיח בה את עלבונו : "רוטב סמיך ... אהבה", אומר זום, ראש הממשלה במחזה. והמלך אומר: "העניין הוא שחיי הנישואים מוציאים לך מהראש כל מיני בלונים שנדבקים לך בילדות... בילדות חושבים שמדובר בלהתפשט, אבל בנישואים זה בלהתלבש"... 

לפני שהוא נכנע לחיזורי לוסי בת המלך מבהיר לה המשורר הקטור שהוא אוהב את מארי. הדיאלוג ביניהם עושה מהאהבה קרקס:

הקטור: אני אוהב אישה אחרת, לוסי.

(שתיקה)

לוסי (מחייכת): בטח.

(נכנס פינץ', נושא מגש ועליו גמד זעיר.)

פינץ':    גמד, גבירתי.

לוסי:     אני אוהבת גמד אחר. אבל האהבה בזמן האחרון נורא דינמית. אולי האהבה שלך

אוהבת ענק אחר [...] 

ובחזרה לשאלה הישירה, הכואבת:

"מה קרה לאהבה?" שואלת מארי, אחרי שהקטור בוחר בלוסי בת המלך: "זו הייתה הזיה", אומר לה הקטור בגסות. "ההזיה הזאת מילאה אותי באמונות. טפלות. אבל אין לי זמן".  מארי, בדומה לרותה, אינה תוקפת בשאלותיה. נסים אלוני דייק כשכתב בהערות בימוי בסוגריים: "מחייכת, רכה מאוד, ללא שמץ האשמה או מרירות".

הליכת מארי מחיי המשורר המהפכן במחזה דומה להליכת אשתו של נסים רותה מבעלה, הליכת אישה מקריבה:

מארי: ...אני הולכת.

הקטור: לאן?

מארי (אינה יודעת, מרימה את כתפיה, מחייכת): החוצה... (צוחקת)

הקטור: למה את צוחקת?

מארי: אתה נכנס ואני יוצאת... נכנסת בגלל אהבתך אלי?

הקטור: לא זוכר.

מארי: אני יוצאת בגלל אהבתי אליך. 

דמותה של רותה הולכת ומתערבבת באופן מוזר עם זו של אילנה, ושתיהן מקננות בתוך דמותה של מארי, הקדושה-הזונה במחזה.  הקטור חדל לאהוב את מארי בגלל שלבשה תחתונים, לבוש הממלכה המעורטל, הירוד, הארצי. רותה לבשה תחתונים כאלה כשהפכה אשת איש עמלנית, בורגנית ומסורה, שגם מביאה לנסים תחתונים נקיים לאמבטיה. היא לא הייתה כבר אותה אישה ערטילאית המנגנת בפסנתר שנסים רצה שתהיה. כך טען.

"את ערומה מארי... את לובשת את... בגדי המלך... העיניים שלך צבועות... אני פיללתי לראות אותך פשוטה... בבגד הלבן שלך". 

אבל גם אילנה שצבעה את עיניה בהוליווד נעשתה גשמית וזנותית.

רותה איבדה את כוח קסמה, וגם אילנה אכזבה:

"השם שלך היה לי נס... חיוור... בשיגעון... בחורף הנורא ההוא"... מתאבל הקטור במחזה.

מארי מצביעה על השם שלה המתנוסס באולפן הטלוויזיה הצעקני, כאילו הייתה שחקנית בהוליווד: "אתה רואה, הוא מאיר עכשיו באותיות חשמל"... 
הקטור מתאבל : "מארי, מארי... חלקת אביב שלי". 

אני בעמדה הממוחשבת בלי תור של ייסורים.

כאן לא דוחפים ולא עוקפים.

ללא מבטים או חיוכים.

אין כאן נשמות חיות, נשיקות וחיוכים.

האחראים חסכו במעקים מברזלים.

אתה יכול לשלם באשראי, במספר תשלומים.

בעמדה הממוחשבת אני מקיש על כרטיס אחד.

כאן לא ירימו גבה כשאכנס לבד.

דם אדם, ואדמה

קם נוקם, ונקמה

אדם נדם. דמע, דממה.

אדם כבהמה

(בתגובה למאמרו של יואב איתמר
באיגרת השבועית של תיאטרון החדר, 10.3.2011: לינץ')

אני מבקשת ממך

שתפגע בי, הכי קשה שאפשר

תטיח אותי בקיר

תפוצץ עליי בקבוקי בירה

אני אתפרק בידייך

תקרע לי את המפשעה

תקרע לי את הלב

תקרע לי את הצורה

תפרק אותי בסכין, במברג

באבנים לתוך פרצופי

את שאירדם, ואתלה

בין חיים למוות

אהיה לצמח לקישוט במיטה

ורק עיניי לא ימותו

אל תפחד, אתה עושה לי טובה

הרי זה מקומי הטבעי

נכה במאה אחוזים

לא מסוגלת להלך, לדבר

רק לשמש תחליף לעציץ

ולך לא יקרה כלום

אולי ירשמו לך אזהרה

אפילו פושע לא יקראו לך

זה המקום הטבעי שלך.

שֶׁבַע פְּעָמִים רְצוּפוֹת

הֵקַפְתִּי חוֹמָה סָבִיב לְךָ

וְתָקַעְתִּי בְּשׁוֹפָרוֹת וַחֲצוֹצְרוֹת לְמַכְבִּיר:

וְלֹא נִזְרַע פְּרִי בִּטְנִי

וְלֹא נוֹדָע כִּי בָּאתָ אֶל קִרְבִּי

וָתִשְׁקַע כַּקֶּצֶף עַל פְּנֵי קָפֶה הַבֹּקֶר.

אני טהורה? טמאה? אולי עשיתי משהו רע ואני לא יודעת את זה ועליי לטהר את עצמי?

אבל מה למוסר ולטומאה?

אומרים שהגוף טמא. שצריך לשטוף ידיים כל בוקר כשקמים משינה כדי להיטהר. אומרים שלגעת במת זה טמא. אבל למה? אמנם הגוף שלנו לא רוחני כמו הנשמה, אבל הוא המחסן שלה. אולי הוא ארצי או חומרי, אבל למה טמא?

אני נזכרת במוות של אילן. איך רצינו לטייל בעולם, איך תכננו את הטיול הגדול שלנו אחרי הצבא, ואז לקראת סוף הטיול, כשכבר הגענו לפסגת ההר פתאום אילן החליק ונפל. וכשהמסוק העלה אותו מעלה, מיד ניגשתי לגופו המת, היפה, הטהור. חיבקתי אותו ובכלל לא הרגשתי טמאה. להיפך. זה היה רגע רוחני בשבילי. נפרדתי ממנו. כן, אני יודעת שהנשמה כבר מזמן עזבה את הגוף, ואולי היא מסתכלת עליי מלמעלה, אבל אני נפרדתי גם מהגוף. הסתכלתי על הידיים של אילן. ידיים של פועל, סדוקות ומחוספסות, כי זה אילן, שאהב לעבוד בגינה ולבנות דברים בעצמו. ליטפתי את הצלקת בצוואר. זה סימן לאילן הילד, שטיפס על עצים ונפגע מענפיו. נגעתי בפנים שלו. רק לאילן יש פנים מיוחדות כאלה. טובות ומלאות נתינה. כי זה הוא. הגוף הוא רק מחסן של הנשמה, אבל הוא מקבל את הצורה שלה. נפרדתי מהגוף של אילן ולא הרגשתי טמאה. להיפך, הרגשתי כל-כך טהורה. לא רציתי להתרחץ אחר-כך. לא רציתי לטהר מעליי את חוויית הנגיעה בגוף המת של אילן.

ואחר-כך קברנו אותו באדמה. אז מה? עכשיו האדמה טמאה? זה לא יכול להיות, הרי אנחנו נלחמים על האדמה הזאת כל-כך, איך היא יכולה להיות טמאה? היא אוספת אליה את גופות המתים שלנו. זה נראה לי דבר של קדושה. לאחסן את המחסנים.

אני רוצה להכתיר את הגוף שלי למשהו קדוש וטהור. הוא לא טמא. הוא עוזר לנשמה שלנו להגיע ממקום למקום, עוזר לנו להשמיע את הקול של הנשמה שלנו. אני רוצה לתת לגוף את הכבוד הראוי לו, בין אם הוא חי או מת.

(טל בר-און - אמנית מיצג, חברה בקבוצת "המליאה" של תיאטרון החדר)

פתאום ממול

נולדה הקשת

צבעים נסעו אלי

בבת אחת

מול השמים הגדולים

עמדה רועדת

פיסה אחת

של קשת בענן.

כְּשֶׁאֲנִי יוֹצֵאת לַקָּפֶה אֲנִי כְּבָר מַגִּיעָה

לֹא מַצְלִיחָה לְהִשָּׁאֵר בּוֹדֵדָה

לְמַטָּה בַּפָּאבּ אוֹ לְמַעְלָה בפסאג'

תָּמִיד יֵשׁ קָפֶה מַאֲפֶה וּפֶה

לְהִתְנַשֵּׁק אוֹ לְדַבֵּר

בַּסֵּדֶר הַזֶּה

אוֹ הַזֹּאת

מֵהַתְחָלָה אוֹ מֵהַסּוֹף

לִמְצֹא אָהֲבָה  חֲדָשָׁה

יְשָׁנָה אוֹ יָד שְׁנִיָּה.

(עדינה מור-חיים, משוררת ומבקרת. ספר שיריה "הקו הלבן" יצא לאור ב"עיתון 77" בשנת 2008)

"אדם וכלב" - סרט חובה!

נתי אורנן ("סע לברלין") שלח אלי את הסרט הקצר החדש שלו (עם כותרות באנגלית), שכבר הוקרן בפסטיבל בברלין , על הכלב קבב, ולכבוד הוא לי להביאו כאן בפינתי המרגשת. כי "הכלב הוא ידידו הטוב ביותר של האדם". כן! כל כך פשוט ומרגש. סליחה שאני אומר את המילה הזאת שכל כך מרבים להשתמש בה, בצדק או לא, אבל כן, מרגש!

נתי אורנן מוסר:

תודה רבה לך תיאודור על שאתה מרשה לי להתארח בפינתך המכובדת, לכבוד הוא לכל יוצרי הסרט. חיבוק גדול לך תיאודור המפרגן לכלבים אחרים. הבחור המצולם הוא השחקן היוצר אריאל ניל לוי, שמשחק עם קבב בסרט ולמעשה יצר באופן ספונטני את התסריט תוך כדי הצילומים. לידו אני עומד עם היוזמה לעשיית הסרט, מצלמה ומכשיר עריכה, והקיצוני ימני הלא הוא מארגן ומנחה הפסטיבל, פייר מרטינרי. ממול יושב הקהל.

צפייה מהנה:), שבוע טוב, ברכות ונביחות, נתי אורנן, www.ornanati.com

ולא נותר לי אלא לסכם:
שלכם באהבה
תיאודור

נא לעבור לדף אודישנים דרושים.

"המליאה" של תיאטרון החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולצופים.

פגישה דו-שבועית קבועה באווירה נינוחה.

הפגישה הבאה של המליאה
מתקיימת ביום ו', 25.03.2011, בשעה 16:00

בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. טל': 03-5171818

במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי

תשלום: 15 ש"ח כולל כיבוד.

משך הפגישה: 3-4 שעות בערך.

כניסה ויציאה: אפשר לבוא ולצאת בכל שעה.
אפשר להשתתף? אפשר, ואפשר לצפות בלבד.

"המליאה" פתוחה לכל. רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818

יומן ההיריון שלי

ע"פ ספרה של הילה שרעף גלסר

במהלך הכתיבה התפרסם היומן אחת לשבוע באיגרת השבועית של תיאטרון החדר בעריכת אמיר אוריין.

אישה נכנסת להיריון ומתכננת לידה טבעית. היא נתקלת בנורמות חברתיות המאיימות על חופש הבחירה שלה. במהלך ההיריון היא מגלה שהביקורת שלה אינה מופנית רק כלפי הממסד והחברה, אלא גם כלפי עצמה. כדי לחוות את חוויות הלידה כפי שהיא מבקשת, עליה להישיר מבט אל כאביה הנפשיים והפיזיים ולפרוץ את גבולות עצמה. בתוך הכאב הגדול היא מגלה עוצמה, שמחה וכוחות גדולים שלא ידעה כי קיימים בה.

עיבוד למחזה: רינה לביא, הילה שרעף גלסר

משחק: הילה שרעף גלסר

בימוי: רינה לביא

ייעוץ אומנותי: אמיר אוריין

יום שישי, 1.4, בשעה: 21.00.  יום רביעי, 13.4, בשעה: 20:30.

יום חמישי, 14.4 בשעה: 21:00.

תיאטרון "הסמטה"- רחוב מזל דגים 8, יפו עתיקה, טל': 036812126. 

ביקורת על ההצגה מהאתר "נשים מדברות אימהות":
http://www.medabrotimahut.co.il/?p=1446

הקטע הבא צולם בחדר:

אנסמבל קוקייה מציג: "תחושת בטן"

מופע מחול נשי ועוצמתי, תיאטרון בתנועה סוחף וססגוני. סיפורה של אישה הנקרעת בין תכתיבי החברה לבין הרצון למימוש עצמי. מסע מרגש של עוצמה, צחוק וטירוף חושים.

בימוי: רן בן עזרא ושרון שלומי. כוריאוגרפיה: שרון שלומי.
משחק ומחול: אדרה שפיגל, ליאור ג'ייקובס, מירב סקאל-רוז'נקו, רונית הריס, שלי בן אברהם, שרונה בוטנרו ושרון שלומי.
עיצוב תפאורה ותלבושות: סיון יחזקאלי וענת בילו. תאורה: ענת בילו. עריכת סאונד: איתן בהר. עיצוב גרפי: בלה מלכין.

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תיאטרון החדר.

9.4.11, מוצ"ש, בשעה 21:00, התיאטרון הערבי עברי, יפו.

כרטיס 50 ש"ח. הזמנות בטל': 052-5284234, 054-5335135

"אורטל חייבת למות!"

אורטל היא פרי מוחו של הסופר בציר קרמניצר. "היא גם דוגמנית, היא גם בלשית, היא גם מרגלת ומומחית לאמנויות לחימה, ובכל ספר בסדרה היא מצליחה להציל את העולם, להשכיב את הגברים הכי שווים ולהגיע בזמן לתצוגת אופנה מבלי לאבד שערה מתלתליה..."

בציר קרמניצר בא לפגוש את קהל קוראיו, ואז נחשפים הסודות בסערה של אמת, דמיון, זיוף ומלחמת הישרדות.

בהשראת "על אמת" של רוני גלבפיש. כתיבה: איתמר נצר, שרון שלומי, רונן קובלסקי.

בימוי: יניב מויאל. משחק: שרון שלומי, איתמר נצר, רן בן עזרא.

עוזר במאי: רן בן עזרא. עיצוב גרפי: ירון פרידמן.

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין.

יום ה', 31.3.2011, 21:00, בית הסופר, רחוב קפלן 6, תל-אביב.

עלות כניסה: 60 ש"ח. מומלץ להגיע כחצי שעה לפני.

כרטיסים באמצעות רן בן עזרא: 052-5284234 ובמקום האירוע.

גולומ 

"שמתי לב שלפעמים אני מעורר חרדה בבני אדם, אבל מה שמפחיד אותם באמת זה הם עצמם..." (גולומ)

מסעו רווי הדמים של יצור כלאיים המניע את מכונת המלחמה האנושית.

מופע בועט ואקטואלי - המשלב מוזיקה חיה ותיאטרון פיזי - משרטט בקווים חדים את פניו של הרוע בצורתו הקרה והאכזרית ביותר, ומציב מראה חשופה ונוקבת אל מול פניה של החברה הישראלית.

רעיון וכתיבה, בימוי ומשחק: דרור קדם. מוזיקה מקורית וגיטרה חשמלית: תומר גולדברג.

עיצוב תאורה: אמיר קסטרו. הדרכת יוצרים וליווי פרויקט: שלי גורל.

יעוץ אמנותי: אמיר אוריין

יצירה שנולדה במעבדה של תיאטרון החדר, והוצגה לראשונה במסגרת מרכז הבמה ירושלים. משך ההצגה: כ-50 דק' (בסיום תתקיים שיחה פתוחה עם היוצרים)

יום חמישי, 7.4.2011, התיאטרון הערבי-עברי ביפו

להזמנות: 052-7458321.

אנסמבל אספמיה מציג: אחוזת וייס

דרמת פשע משפחתית אפלה ורווית הומור שחור: כש"מירל'ה אפרת" פוגשת את הסופרנוס.

סיפורה של משפחת פשע יהודית חמה בטורונטו הקפואה, קנדה. אם המשפחה, אדית וייס, נחושה בדעתה להעלות את קרנה של המשפחה בהירארכיית הפשע ולהעמיק את חדירתה לאליטות הכלכליות והפוליטיות המקומיות.

מחזה: נוריאל טוביאס. בימוי: דליה שימקו. עיצוב תפאורה: אלכס ברויטמן. עיצוב תלבושות: דיתי אופק. מוסיקה מקורית: איסר שולמן. עיצוב תאורה: יעקב סליב. תנועה: ליאת אקטע.

משתתפים (לפי סדר הופעתם): אייל רז - מוריס וייס, ליאת אזר - מוריה כ"ץ. איציק גולן - מק'לחלן, אסתי זקהיים - אדית וייס, קרן חרותי - לואיזה, עופר עין גל - הארווי וייס, אלחי לויט - אדם וייס. ליאת אקטע - אנדריאה וייס.

משך ההצגה: שעה וארבעים דקות.

28,29 למרץ, תיאטרון תמונע, שונצינו 8, תל אביב, בשעה 20:00. 03-5611211

מיכאלה למדן

ביום 27/03/11, נפתחת בגדרה סדנת כתיבה יוצרת בהנחיית מיכאלה למדן.

הסדנה תתקיים בימי ראשון בין השעות 18:00-20:00 וכוללת 12 מפגשים בני שעתיים, המשלבים בין פיתוח מיומנויות הכתיבה לגילוי פיתוח הכוחות היוצרים בנו. המפגשים כוללים התנסות בכתיבה, עיון בטקסטים, דיון ומשוב. הסדנה מיועדת לכותבים מתחילים או לכותבים שטרם נחשפו.

לפרטים: מיכאלה, 054-720-8422, dmlamdan@gmail.com

התליין

הסרט התיעודי של נטעלי בראון ואביגיל שפרבר, מגולל את קורות חייו של שלום, האיש שתלה את אייכמן והפך ברבות ימיו לשוחט. "התליין" זכה בפרס לסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל חיפה ובציון לשבח בפסטיבל הבינלאומי הטוב ביותר לקולנוע תיעודי - אידפ"א באמסטרדם. אל תחמיצו את ההקרנות בסינמטקים.

סינמטק תל אביב:  יום רביעי, 30.3, 18:15. 

סינמטק ירושלים:  יום ראשון, 27.3, 19:00.   יום חמישי, 31.3, 21:30.   

סינמטק חיפה:  יום שישי, 25.3, 14:00.   יום חמישי, 31.3, 19:00.

http://www.youtube.com/watch?v=QRlXgUSJ9VE

אחותך

הגיעה לפסטיבל עכו

Click above to see 9 chapters of the kabbalist cabaret

וכעת ממשיכה כהרכב ג'ז 

ששליש  ממנו קאברים  שישית הכהן  הגדול  בכחול

שישית אחותך בורוד כעת במיקסים ומחפשת חברת תקליטים 

ושליש חומר מקורי מפרויקטים קודמים. מעוניינת לחדש קשר לראות אם תשירי עימנו.

לוח הופעות למרץ: להתקשר לעופר גולני, האדמו"ר מאגרון, 054-422-3996.

"בת בית"

אני מאוד שמחה להזמין אתכם לערב מיוחד: ערב מחול ופרפומנס "בת בית": ערב מגוון, אינטימי, שנע בין האינדיבידואל לקולקטיב. 24.3, בשעה 20:00, בבית תמי, תל אביב.

5 נשים נפגשות ופוגשות את האישי, האישה והאנשים.

אהרונה ישראל: סולו. דנה הירש ליזר: אני צריכה אותך. דניה אלרז: דברים שאני לא. טלי זבילביץ: ילדה ילדה ילדה. שרונה פלורסהיים: סיסיליה עכשיו.  

תזמינו כרטיסים מראש - האולם קטן (03-5288827)

שבוע נפלא ונתראה: טלי זבילביץ, אמנית אימפרוביזציה, מורה לפלדנקרייז, קונטקט אימפרוביזציה ותנועה, 052-5413201

יעקב כרמלי - התערוכה

שלום,

שמחה להזמין אתכם לתערוכה של הצייר יעקב כרמלי, שאיתו אני עובדת.

אירוע הפתיחה יתקיים ביום שבת, 26.03 בשעה 19:00 בגלריה קארדו בחיפה.

מצורף גם לינק לוידיאו על הצייר:
http://www.youtube.com/watch?v=VSuwmYnSvcI

מומלץ בחום

מיכל גיל

יחסים עם יהודית

ברדיו החיים הטובים, בכל יום א' באינטרנט, בין השעות 16:00-17:00, "יחסים עם יהודית קונפורטי".

טל' לעלייה לשידור: 077-3000909, 054-6240131, 03-6051459
מוסיקאים: מוסיקאים שיצירתם איננה רשומה באקו"ם מוזמנים לשלוח אלי מוסיקה להשמעה בתוכנית: kjud59@gmail.com

אהבה חדשה: יום ה', בין השעות 22:00-23:00, יש לך הזדמנות למצוא אהבה חדשה. להתקשר לרועי בפורטל החיים הטובים: 054-488-9999 והדרך סלולה.
יהודית קונפורטי

אלי הוז - קורא סיפורים

מוכר סיפורים יום-יום בסמטת מזל אריה 18, יפו העתיקה.
עונה לטלפון 050-5606670. או בדוא"ל: elie.hoz@gmail.com

סיפור חייך

היית רוצה לשתף בסיפור מחייך על שינוי? תוכל/י לעשות זאת בתוכנית רדיו חדשה שאנחה בקול השלום. בתוכנית יתארחו כל פעם שני אורחים/ות שונים וכל אחד יספר סיפור (כעשר דקות) בנושא "שינוי וטרנספורמציה", אירוע בחייכם שגרם לשינוי משמעותי בתפיסת עולמכם או בחיים. נא לפנות אלי לתיאום ראיון.
בברכה, אלעד ואזנה, 054-249-7009, elad@havayati.co.il

יומן אזרחי

עורך: גיא דוידי איש החדר

כל יום שלישי ב - 22:30 ערוץ 98 בכבלים ובלווין

(ש.ח - ראשון ב-10:30 בבוקר )

לתגובות על התוכנית או להצטרפות לקורסי הוידיאו: yoman.video@gmail.com

מבחר מתוך קטעי היומן, באתר אקטיבי.

לארגונים ואנשים המעוניינים לשדר סרט וידאו במסגרת התוכנית או לפניות, תגובות והצעות: yoman.video@gmail.com

להצטרפות לקבוצת התפוצה של "יומן אזרחי" בגוגל ללחוץ כאן: videodiaries

(גיא דוידי)

--------------

תיקון מחשבים

שחר נגר, 050-7648002. nshachar@bezeqint.net

--------------

שיפוצים

יניב מויאל משפץ דירות ובתים.

הנחות למכותבי האיגרת השבועית: 0523-868338.

--------------

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו: info@roomtheater.co.il

ובקשו מונולוגים ו/או דיאלוגים.

--------------

--------------

שילה: זריחה חדשה

אז מה היה לנו השבוע.

רעידת אדמה מחרידה ביפן ואז צונמי ואז וולקנו מהר געש ואז ארבעה תחנות כוח שנבנו על קרקע רועדת מתפוצצות ואז הם על סף אפוקליפסה גרעינית ואז חיילי ארה"ב שהגיעו לעזרה נחשפים לקרינה ואז משפחה באיתמר נרצחת בסכין בידי פלסטיני ואז אמרו טבח ואז אמרו שחיטה וחיות ומפלצות אדם וכלבים שוטים ואז יש להכות בכל העוצמה בערבים ובעכברי השמאל סייעני הטרור והבוגדים שלא יישאר מהם זכר ואז הממשלה מחליטה להרחיב את הבנייה בשטחים ולשלוח מטוסים ולא להתנהג באיפוק כמו סמרטוטים ואז קדאפי בלוב ממשיך בחיסול המורדים ואז שוטר יורה בפניו של מפגין בבחריין ואז אמירויות שכנות שולחות לשם עוד שוטרים ועוד מתים ולקריאה בכנסת מגיע חוק הנכבה ואז ליברמן מגיב בביטול על איך שאנחנו לא עושים מספיק לקצור את גובה עשבי הטרור ואז יש עוד דם ואז הבורסות בפאניקה והקרינה ממשיכה... ואז... ואז...

כבר אמרו את זה לפני: "פגשתי בדרך את האויב והתברר שהוא זה בעצם אני".

האם מחר תעלה זריחה חדשה?

(שילה)

--------------

עיריית תל אביב נלחמת באמני הרחוב בתחומיה

כשרצתה המוזיקאית תמר קפסוטו למסד את פעילותה סירבה העירייה לתת לה רישיון. במועצת העיר דורשים לתמוך באמנים... מאת אילן ליאור (הארץ)

--------------

קרקס פלורנטין

עצומה - נפתחה בתאריך 25.2.2011

ב-7.4.11 אמור להיות מופעל צו ההריסה שהוציאה עיריית רמת השרון לאקדמיה היחידה בארץ לאומנויות הקרקס. צו ההריסה ניתן בשל עיוות ביורוקראטי: מבחינת מנהל מקרקעי ישראל פעולתו אינו תואמת את אופיו של בית הספר "הכפר הירוק" שבתחומו הוא פועל. אנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו בקריאה מהלב למנהל מקרקעי ישראל, להנהלת הכפר הירוק לוועדה המחוזית ולראש עיריית רמת השרון, יצחק רוכברגר להתעלות מעל כל הקשיים כדי להבטיח את המשך קיומו של הקרקס במתחם הכפר הירוק.

http://www.atzuma.co.il/florentinecircus2011

(קרקס פלורנטין)

--------------

מחאות ישראל כשלו

הסרט הפרו-פלסטיני מיראל יוקרן הערב (יום שני) במליאת עצרת האו"ם

"זהו סרט פוליטי בעליל וחד-צדדי, המקדם אג'נדה פלסטינית", אמר סגן ראש המשלחת הישראלית לאו"ם על הקרנת "מיראל" באולם המליאה.

מאת שלמה שמיר, ניו יורק, הארץ

הטריילר בפינה לשיפוטכם:

--------------

הטלוויזיה החברתית

סרטונים ומבזקים: www.TV.social.org.il 

(אהוד שם טוב, 052.5433100)

-------------- -------------- --------------

הירקון 70

מהדורת חדשות שבועית: www.hayarkon70.org

(הירקון 70)

-------------- -------------- --------------