כְּשֶׁהָיִיתִי בַּתִּיכוֹן נִשְׁבַּעְתִּי:

אֶתְחַתֵּן וְלֹא אֶרְאֶה לְעוֹלָם

אֶת פָּנַיִךְ הַמְקֻמָּטִים

שֶׁתָּמִיד מְקַנְּאִים בְּאִמָּהוֹת אֲחֵרוֹת.

הוֹי, כַּמָּה שְׁבוּעוֹת רַעֲנַנּוֹת,

חַכְלִילִיּוֹת הָיוּ לִי בַּתִּיכוֹן!

בַּבֹּקֶר נִשְׁבַּעְתִּי שֶׁאֶהֱרֹג אוֹתָךְ,

קָרַעְתִּי אֶת הַצִּפִּית הָרְקוּמָה

צִיצִים כְּחֻלִּים מֵרֹב זַעַם

עַל מְזִמַּת הַמִּרְמָה שֶׁלָּךְ

שֶׁמָּנְעָה מִמֶּנִּי לָצֵאת לַמַּסָּע עִם חֹם.

בַּצָּהֳרַיִם גִּלַּחְתִּי אֶת שְׂעַר רֹאשִׁי

וְנִשְׁבַּעְתִּי שֶׁאָמוּת מָחָר.

בָּעֶרֶב מָצָאתִי שֶׁהוֹסַפְתְּ בִּכְתַב-יָדֵךְ

הַמְרֻשָּׁל, הַמְכֹעָר, הַמִּפְלַצְתִּי

כַּמָּה מִלִּים לְמִכְתַּב-הָאַהֲבָה

שֶׁשָּׁלַחְתִּי לְגֶבֶר נָשׂוּי,

וּמַה לְּדַעְתֵּךְ הִרְגַּשְׁתִּי?

בֶּאֱמֶת כְּבָר אֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת בְּדִיּוּק.

אֲנִי זְקֵנָה וּפָנַי הַמְקֻמָּטִים,

שֶׁתָּמִיד מְקַנְּאִים בְּאִמָּהוֹת אֲחֵרוֹת,

אֵינָם נְחוּצִים לְאִישׁ מִלְּבַדֵּךְ.