הצטרפו לאיגרת השבועית

יצירה היא הניסיון לשים סדר בתוך אי-סדר. בעולם דחוס בתופעות מבלבלות, תפקיד היצירה הוא לעשות תיקון ולמצוא שלווה ונחמה.


האיגרת השבועית

יום ה', 2011 . 4 . 28

--------------

החלו פגישות ההכרות
לקראת הקורסים השנתיים המרוכזים
של תיאטרון החדר, במשחק ובבימוי:
טל', 03-5171818, וגם בדוא"ל

מידע נוסף כאן

--------------

ייעוץ אישי ליוצרים
אמיר אוריין

טל': 03-5171818, וגם בדוא"ל
מידע נוסף כאן
--------------

יש לך קטע?

שלח/י אותו אלינו לאיגרת

--------------
לתגובות

--------------
אירועים בתיאטרון החדר
--------------

סרטוני החדר ביוטיוב
--------------

באיגרת זו:

•   הטקס האלטרנטיבי ליום הזיכרון לשואה ולגבורה
•   שיטת אוריין - המעגל הפתוח: החיים יפים השמיים תכולים ושוב יש חלב בפינת השתייה
•   חמוטל בר יוסף: כְּשֶׁהָיִיתִי בַּתִּיכוֹן
•   פרשת השבוע: 30. קדשים: ויקרא י"ט - כ'
•   מאיה בז'ראנו: כתב יד של רקדן/נית
•   מיכאל פבזנר: ברית מילה
•   יואב איתמר: תל אביב, אשמורת אחרונה
•   סמדר שרת: בית
•   נמר בוער: "רק מין קנאה... מגוחכת... ממזרת"
•   יונתן ברקאי: ואלס משפחתי
•   אסנת ראם: מקצה לקצה
•   מיכל גיל: בוערת
•   יניב קקון: עַם סגול
•   קליפ: שנות ילדות
•   נתי אורנן: סע לברלין פרק אחרון (?)
•   תיאודור ממליץ: סיפור אהבה
•   אודישנים דרושים: אולי יש כאן משהו בשבילך
•   אירועים: לוח מודעות
•   הכתובת על הדיר: עיון קצרצר בנושאי תרבות וחברה
השנה השלוש-עשרה

מיסודם של שהרה בלאו ואבי גיבסון בראל

יום א', כז ניסן תשע"א, 1.5.2011, בשעה 22:00

תיאטרון תמונע, רחוב שונצינו 8, תל-אביב, טל':  03-5629462

בחסות:  תיאטרון תמונע  ואמיר אוריין - תיאטרון החדר

 

משתתפים

 

שהרה בלאו – מה קורה כשיום השואה נופל על האחד במאי?

יורם קניוק – ואולי בכלל צריך לחגוג את יום השואה?

עינב שיף – השואה בעידן הפייסבוק, למה מתכוונים כשלוחצים "לייק" בכתבות על אושוויץ?

גל גבאי –  הנשים הנשכחות: את מי נזכור ואת מי נשכח.

אבנר ברנהיימר – על יהודים, הומואים והומניזם: שישים שנה אחרי.

אריאל הורוביץ  בעקבות אבא קובנר, ביצוע מיוחד ל'סלון קטרינג'.

שי גולדן – על ההבדל בין יום השואה ל"יום רבין", למי מותר לגעת בזיכרון?

שמעון ריקלין  על שמאל, התבוללות ושואה.

סמדר יערון – בלי נאמנות אין אזרחות.

אפרת רוזנברג שפירא  אישי: איך השתנתה תפיסת השואה שלי.

אבי גיבסון בר-אל – השואה והחברה הישראלית.

אמנון פישר – שירה: "הבן של יוסף ומלי".

שחקנים: רותם זיו, סיון אהוד.

תרגום סימולטני בשפת הסימנים: לי דן

 

רעיון, בימוי וניהול אמנותי: שהרה בלאו ואבי גיבסון בראל

הטקס האלטרנטיבי הראשון התקיים בשנת 1999 במועדון לוגוס, תל-אביב

הכניסה חופשית

קישור קבוע

את הפסוק הזה מכירים חברי החדר על בוריו. הוא שייך לנוהל "מנחה-שחקן" שבו, בין השאר, יש להגדיר את מרכיבי החוויה האישית המיידית: תחושה, תמונה, מחשבה, רגש, צליל ותנועה. לפעמים נדרש לתת דוגמאות לשחקן. למשל, תחושה: חום באזור הבטן, תמונה: שפת הים בשמש, מחשבה: החיים יפים השמיים תכולים ושוב יש חלב בפינת השתייה. שניים נפגשים ברחוב. הם לא בטוחים שהם מכירים זה את זה. אחד שואל: "מה קורה?" השני עונה לו: "החיים יפים השמיים תכולים ושוב יש חלב בפינת השתייה". הראשון מתעורר: "הא, גם אתה מתיאטרון החדר?"

 

אני אוהב את המשפט הזה. הוא מזכיר לי את האיזון ההכרחי שבין מעלה לבין מטה, בין אני לבין אינסוף, בין נשגב לבין נתעב, בין כללי לבין פרטי, וכן הלאה. אם אני נסחף זמן רב מדי אל עבר האינסוף, עלי להזכיר לעצמי: האם יש חלב בפינת השתייה?

 

(קטע זה עדיין לא מופיע בספר המעגל הפתוח)

קישור קבוע

כְּשֶׁהָיִיתִי בַּתִּיכוֹן נִשְׁבַּעְתִּי:

אֶתְחַתֵּן וְלֹא אֶרְאֶה לְעוֹלָם

אֶת פָּנַיִךְ הַמְקֻמָּטִים

שֶׁתָּמִיד מְקַנְּאִים בְּאִמָּהוֹת אֲחֵרוֹת.

הוֹי, כַּמָּה שְׁבוּעוֹת רַעֲנַנּוֹת,

חַכְלִילִיּוֹת הָיוּ לִי בַּתִּיכוֹן!

 

בַּבֹּקֶר נִשְׁבַּעְתִּי שֶׁאֶהֱרֹג אוֹתָךְ,

קָרַעְתִּי אֶת הַצִּפִּית הָרְקוּמָה

צִיצִים כְּחֻלִּים מֵרֹב זַעַם

עַל מְזִמַּת הַמִּרְמָה שֶׁלָּךְ

שֶׁמָּנְעָה מִמֶּנִּי לָצֵאת לַמַּסָּע עִם חֹם.

בַּצָּהֳרַיִם גִּלַּחְתִּי אֶת שְׂעַר רֹאשִׁי

וְנִשְׁבַּעְתִּי שֶׁאָמוּת מָחָר.

בָּעֶרֶב מָצָאתִי שֶׁהוֹסַפְתְּ בִּכְתַב-יָדֵךְ

הַמְרֻשָּׁל, הַמְכֹעָר, הַמִּפְלַצְתִּי

כַּמָּה מִלִּים לְמִכְתַּב-הָאַהֲבָה

שֶׁשָּׁלַחְתִּי לְגֶבֶר נָשׂוּי,

וּמַה לְּדַעְתֵּךְ הִרְגַּשְׁתִּי?

 

בֶּאֱמֶת כְּבָר אֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת בְּדִיּוּק.

אֲנִי זְקֵנָה וּפָנַי הַמְקֻמָּטִים,

שֶׁתָּמִיד מְקַנְּאִים בְּאִמָּהוֹת אֲחֵרוֹת,

אֵינָם נְחוּצִים לְאִישׁ מִלְּבַדֵּךְ. 

קישור קבוע

(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר, ללא הערות השוליים)

 

..."לא-תיקום ולא-תיטור את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך, אני יהוה" (ויקרא, יט, 18). 

היהדות משתבחת במצווה זו. לא לנקום ולא לנטור איבה או שנאה לזולת, הרי אלו תכונות נעלות. ואהבת לרעך כמוך, גם זו מצווה נעלה, ואולי מאין כמוה. היא כתובה בין מצוות עשיית צדק במשפט, לבין מצוות עבודת השדה וגידול בעלי חיים.

 

"ואהבת לרעך כמוך - ברור לו מיתה יפה" זהו פסוק שמקורו תלמודי.  פירושו שאדם המוצא להורג בצו בית דין, יש לבחור לו מיתה קלה, כדי לקצר את סבלו. גוי אחד בא אל הלל הזקן וביקש ממנו ללמדו את כל התורה כולה על רגל אחת. "מה שעליך שנוא, לא תעשה לחברך, זוהי כל התורה כולה, והיתר פירוש, לך ולמד!", אמר הלל הזקן. בברית החדשה נאמר:  "השיב לו ישוע: ואהבת את יהוה אלוהיך בכל-לבבך ובכל-נפשך ובכל מְאֹדֶךָ. זאת המצווה הגדולה והראשונה. השנייה דומה לה: ואהבת לרעך כמוך. בשתי מצוות אלה תלויה כל התורה והנביאים".

 

נראה שהתיבה "אהבה" כל-כך שגורה על פינו, שלעיתים רחוקות אנו שואלים את עצמנו מהי אהבה זו – לא במובן הביולוגי, החברתי או הכלכלי, אלא במערכת היחסים שבין אדם לזולתו. רבים אומרים שהם אוהבים משהו או מישהו, אבל לפעמים, כאשר הם מוציאים אל הפועל את מעשה אהבתם עלולים לקרות דברים איומים ונוראים. ישנם אנסים הבאים אל קורבנותיהם מתוך שכנוע עמוק שהקורבן מבקש את מעשה האונס, כפי שהם משתוקקים לבצע את זממם. "היא אהבה את זה!" אומר האנס. ישנם בני אדם המדכאים את זולתם, משעבדים את חירותם, מגרשים אותם ממקומם, וטוענים ש"זה לטובתם" של המדוכאים. לעיתים אין אנו מסוגלים להפריד בין אהבת עצמנו, לבין זכותו של הזולת לחיות את חייו על פי דרכו. נדמה לנו שאם אנחנו אוהבים משהו, אז בלי ספק כל העולם כולו חייב לאהוב אותו, להאמין בו, לקבל אותו, להזדהות עימו. אנו מרבים להשליך על הזולת את מערכת אמונותינו ודעותינו, בהנחה שגם הוא מבין אותם כמונו. למשל, מי שנולד למציאות של דיכוי, וזהו הדבר היחיד שהוא מכיר בחייו, עלול לחשוב שדיכוי הזולת טוב לזולת כפי שהוא חושב שטוב לו. "ואהבת לרעך – כמוך?" לאו דווקא. המתן רגע. אהב אותו כמוך, לאחר שתגיע למקומו, ותבין את תמונת אהבתו שלו.

 

"ואהבת לרעך כמוך, אני יהוה!" מלמדת שאהבת רעך היא מצווה השווה בעצמתה לאהבת האל ויראת האל. אלא שיש לה סייג: בני עמך. המצווה מחייבת בין יהודי לבין עצמו, ביתו ואחיו היהודים באשר הם שם. אין מדובר כאן בציווי אוניברסאלי. זוהי מצווה יהודית-דתית. כלומר, מצווה מוגבלת לבני הדת הזאת. על כן היא מפרידה ומנכרת. לפני שנים אחדות נשאלו ישראלים, מה הלקח של השואה, כלומר רצח יהודי אירופה. רבים ענו שהלקח הוא ששוב לא יעשו כזאת ליהודים. כלומר, הגבלה של מעשה צדק לבני קבוצה נבחרת אחת, פירושה הוצאתן של בני קבוצות אחרות, מכלל הצדק הזה. המשמעות של הגבלה זו היא התעלמות מן האחר כבעל זכויות אוניברסאליות כמוך, דבר המוביל לזילות ערכו של הזולת, ולריקון מתוכן של התיבה "אהבה". עלינו לבחון מצווה זו בזהירות. האומנם אפשר לקבל אותה כפשוטה? קבלה כזאת סותרת את מה שנאמר בעיקרו של הפסוק. מהו עיקרו? מנקודת מבטו של האדם-היוצר, העיקר הוא "ואהבת לרעך כמוך!", ולא נאמר "בני עמך!". לא נותר אלא להציב את האלטרנטיבה של האדם-היוצר. ייעודו של יהודי הוא להיות אדם. על כן, פועל יוצא של הפסוק "ואהבת לרעך כמוך, אני יהוה!", הוא: "ואהבת לרעך כמוך, אתה האדם!".

קישור קבוע

5

אֲנִי מֵרִים אֶת רַגְלִי וּמִתְאַמֵּץ

מֵרִים עוֹד אֶת רַגְלִי בְּמַאֲמָץ נִכָּר

אֲנִי מֵרִים עוֹד אֶת רַגְלִי וְאֶת יָדִי

בְּמַאֲמָץ נִכָּר עוֹד וָעוֹד

וּבְרֶגַע חֲסַר גְּבוּלוֹת, הָרֶגֶל לֹא נִמְצֵאת עוֹד

הַיָּד לֹא נִמְצֵאת יוֹתֵר,

הַיָּד שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר –

הַיָּד הִיא מַשֶּׁהוּ אַחֵר.

וּלְאַחֲרֶיהָ שֶׁל זוֹ וְזוֹ חָמַק יֶתֶר גּוּפִי

חוֹמֵק מִמֶּנִּי וְנָע

חוֹמֵק וְנָע.

הָעוֹלָם, הַחֶדֶר

מִתְמַלֵּא אָז תְּנוּעוֹת

מִילְיוֹנֵי כַּדּוּרִים צִבְעוֹנִיִּים רוֹחֲשִׁים יוֹצְאִים אֶחָד מִתּוֹךְ הַשֵּׁנִי

מַהֵר, וְגוֹדְשִׁים מֵהָרִצְפָּה עַד לַתִּקְרָה.

אֲנִי וְאַתְּ וְאַתָּה בְּתוֹכָם, בֵּינֵיהֶם

אֲנִי וְאַתָּה וְהִיא – הַחֹמֶר הַיָּחִיד שֶׁנֶּהֱפָךְ לְ-

אֶנֶרְגְיָה טְהוֹרָה

 

(מתוך: "התעוררתי בליבו של אלכסון", 2009)  

קישור קבוע

מזיכרונותיו של משה פבזנר, בעריכת בנו מיכאל פבזנר

 

אנה הייתה בהיריון. לילה אחד פקדו אותה צירי לידה. בכדי להסיעה לבית-חולים, יצאתי על-מנת לחפש רכב. תוך-כדי חיפושיי ראיתי טנדר צבאי ונכנסתי לבית שלידו חנה. בעל הרכב, קצין תותחנים שלא הכרתי אישית, נאות לבקשתי, וחיש התלבש והסיע את אנה ואותי לבית-חולים בילינסון שבפתח-תקווה. למחרת נולד בננו, תינוק נחמד ובעל משקל של למעלה משלושה וחצי ק"ג. היה זה ב-16 למרס 1953. נתנו לו שם פרטי כפול: אברהם על שמו של אבי ז"ל ומיכאל כפי שבקשה אנה. השם שהתקבל לשימוש יום יומי היה 'מיקי'.

 

בתום שבעה ימים אמורים היינו לערוך את טקס ברית המילה. הזמנתי אחדים מקרוביי וחבריי לאולם הבריתות שבבית-החולים. כמו-כן דאגתי לכיבוד. יום קודם לכן הזמנתי בקונדיטוריה יפואית עוגת קרם גדולה ומפוארת. מכיוון שהייתה זו תקופת הצנע שבה הוקצבו תלושי מזון מיוחדים לכל האזרחים, קניתי באמצעותם ביצים יפות וטריות ומסרתי אותן לקונדיטוריה. את העוגה המפוארת הבאתי למחרת לבית החולים. היה זה יום גשום. הדודים, הדודות, החברים, כולם הגיעו וחיכו למוהל והם היו מחכים ומחכים שעה שהגשם יורד בשצף-קצף. וכך חלפה לה שעה ועוד שעה והמוהל בושש מלבוא. הייתי עצבני מאוד. לבסוף החלטתי שאת מצוות המילה יעשה רופא כירורג ואומנם כך היה. חזרנו לאולם השמחה והודעתי שהמעשה נעשה. כל האורחים נשמו רווחה, שתו לחיים ולמזל טוב, ואזי ניגשו לעוגה המפוארת. משום-מה חשתי שטעמה אינו כה טוב כפי שציפיתי. הקרם נדבק לשיניים כמו גומי לעיסה. הבנתי שבעלי הקונדיטוריה גנבו את הביצים שהבאתי להם, ובמקומם השתמשו באיזה שהוא דבק סינטטי. האורחים היו כמובן מנומסים ולא התלוננו. והנה בשעה שהאירוע עמד להסתיים, בעוד הנוכחים מתחילים להתפזר, הגיע המוהל.

 

(מיכאל פבזנר)

קישור קבוע

הלילה חמק כמו מאהב צונן 

מותיר אותה עירום ועריה.

אור ראשון חושף את חמוקיה 

טהורה, ברה ונקייה,

ובלי שום חניה.

האנשים של שש בבוקר

לא יעריכו את יופיה,

האירופי, הלבנטיני, האקלקטי –

עירבוביה.

 

עירומה מבני אדם.

פנסי רחוב כמו מחרוזת,

נוצצים אחד אחד,

אוויר צלול ותכלת

חלקה ממש כמו בד.

אני הולך הביתה דרך

פרנקפורט, דרך פראג

רואה עיר מנומנמת

שהלילה לה הוא חג.

 

בתי קפה של בליינים

מתחילים להתרוקן

ועטלף פירות זקן

הולך עימי בדרך,

מסתבך בענפים

פגישה עם משורר ומלך

לו הבוקר בדרכים.

ופליט אשר רוכב לו על

אופניים נוצצים

זקן צעיר חצי ערום  

הולך ברחוב 

"עם ישראל חי",

וכלה בלבוש לבן

מקבצת נדבות.

 

ארבעת פרשי האנדרלמוסיה

בעיר יפה ואדישה

רגעים אלה הם שלנו

אם היא רק מרשה.

קישור קבוע

כמה טוב

לעקוב

מקרוב

אחר האור המשתנה

אחר הצהריים

 

איך היום חולף

מתחלף

 

הציפורים באות

הענפים נעים קלות

בחלונות

 

הוילונות

מטפטפים אור חלבי

 

הכיסאות

מקבלים את

קו המתאר של גופי

 

הספרים

המוזיקה

 

השיר הראשון

שכתבתי

 

בבית שלי.

קישור קבוע

חיבור חשוב של שרית פוקס על היוצר נסים אלוני. ספר מרתק, מצחיק, עצוב, מכיל תובנות מפתיעות וגילויים חדשים. ספר לימוד על אדם ותקופה. באיגרת השבועית אנו מביאים קטעים מתוך הספר. ללא הערות השוליים.

 

"רק מין קנאה... מגוחכת... ממזרת"

 

מאז שעיר אחד לעזאזל נצבעה האהבה במחזות של אלוני בצבעי קנאה רצחניים. גם דיבורו ומחשבותיו נצרבו בתחושת מזימה. עוד בתחילת הקשר עם אילנה, בימי הפריחה שלפני נסיעתה לכבוש את הוליווד, תקפה אותו קנאה והעבירה בו צמרמורות מבזות.

 

ב-1959 העלו ב"הבימה" את הסוחר מוונציה של שייקספיר. אילנה עדן, אהובתו של נסים, גילמה את ג'סיקה בת שיילוק המאוהבת בלורנצו. הבמאי טיירון גטרי ביקש מאילנה ומשלמה בר-שביט – שגילם את לורנצו – לשחק סצנה ארוטית משכנעת. בערבים, בחזרות ובהצגות עמד נסים שתוי מאחורי הקלעים והשגיח על הסצנה בעין נוקבת. אילנה התגרתה בנסים – כמה נפלא היה כוחה בעיניה אז – ויזמה מגע סוער ונשיקות אמיתיות. נסים קינא בבשרה הצעיר, הקורן. מה שמשך אותו – הבהיל אותו. הנסיעה להוליווד, שבה מצא אותה עם גבר אחר ואף גורש מדירתה, מימשה את הסיוט. הקנאה התיישבה בתוך תודעתו וכרסמה את מוחו. כשהיו נשואים השתכרה אילנה בחברת נסים במועדון ה"חמאם" ביפו, ונסים נשא אותה במדרגות כבובת סמרטוטים. המשורר ישראל הר ניסה לעזור ונגע באילנה. נסים רתח: "זו האישה שלי. אל תיגע!"

 

בשלהי יחסיו עם אילנה החל נסים לכתוב מחזה על הורדוס, המלך שרצח את אשתו מרים במו ידיו. המחזה לא הושלם מעולם. הקשר הבא שלו, עם השחקנית אדית אסטרוק, הגביר את העינוי והונצח במחזות שנכתבו בתקופת יחסיהם ובעיקר בדודה ליזה ובהצוענים של יפו.

 

את אדית אסטרוק הכיר נסים כשהיה קרוב לגיל ארבעים. אדית הייתה שחקנית רזה וענוגה, עיניה ריצדו בחוסר מנוחה. שחקנים שעלו איתה לבמה ראו אותה מבוהלת, כמעט משתינה מפחד. יוסל בירשטיין אמר שאדית יושבת בבית כמלכה ומצפה שנסים יכתוב לה תפקידים. והוא אכן כתב. כמעט דור עמד ביניהם. אדית היתה סטודנטית בסטודיו למשחק של ניסן נתיב. אחרי שבחן אותה בבית הספר חיכתה לו ברחוב ליד דירתו, ואיתו – כך סיפרה המיתולוגיה הבלתי-בדוקה שהנחיל לנשים הבאות בחייו – איבדה את בתוליה. העובדה הזאת הילכה עליו קסם. אישה מקודשת לו בגופה. יש נשים כאלה?

קישור קבוע

את ישנה עוד

אני מתעורר

את עוד חולמת

אני מזמן ער

את עושה ככה

ואני עושה כך

את שם קיימת

אני פה קיים

איך יגדירונו-

מין זוג מושלם.

כל אחד בחללו

את שם רוקדת

אני רוקד פה

את מתקתקת

אני מתכנן

את התנועות חייבים לגוון

להעמיק צעדים

במחול הימים

החיים השעות

לשכלל את דואט האוהבים

ומדי פעם סולו בדידות

ופירואט של ילדות

כל אחד בחדר נפרד

מתחברים לעיתים בפרוזדור:

מי הראשון

מי הבא בתור.

ומידי פעם במחול השתיקה

נחולל כלהקה

את מרקדת, אני מחלל

בואלס משפחתי הנס מתחולל.

קישור קבוע

פָּסַעְתָּ מִקָּצֶה לְקָצֶה –

זֵעָה עַל גּוּפְךָ הָעֵירֹם

פָּנֶיךָ שַׁעַם, נְשִׁימָתְךָ

גָּפְרִית וְיָקִינְתּוֹן.

עֲקַלְתוֹן גּוּפֵינוּ אוֹסֵף

חֲלָלִים עֲנָקִיִּים זְרוּעֵי כּוֹכָבִים.

תּוּת סָגֹל מִפֶּה לְפֶה

כִּוּוּץ שְׂפָתַיִם מְתוּקוֹת.

מַה שֶׁיּוֹדֵעַ הַנּוֹלָד.

קישור קבוע

אני נר לרגליך

רק צריך לגעת

הצמד את גופך אלי ואבער

אדליק את עצמותיך

נפשך ורוחך

אצית אש בלבבך

אתה תימס אל תוך גופי

רך כתינוק

אלוש בשרך

אחרוך בו אהבתי

איתנה ובוערת

בתוכך

ושנינו רואים את האור

קישור קבוע

עַם סָגֹל, עַם כָּחֹל, עַם לְלֹא צֶבַע

 

אֲרָיוֹת סְגֻלִּים עִם כַּנְפֵי נְשָׁרִים

טַוָּסִים כְּחֻלִּים עִם עֵינֵי נָחָשׁ

אֲנָשִׁים לְלֹא צֶבַע, לְלֹא דִּמְיוֹן

 

מֵרֹב צְבִיעוּת רָצוֹן,

לֹא רוֹאִים אֶת

נְקֻ

דַּת הָאֲ

חִיזָה

 

לָמָּה בִּכְבִישִׁים מְהִירִים

לְלֹא רַמְזוֹרִים יֵשׁ פְּקָק?

 

זֶה כִּי נֶהָגִים שָׁכְחוּ

מָהֵם עֶצֶב וְשִׂמְחָה

אֲמִתִּיִּים.

קישור קבוע

לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה שיחול ביום ראשון הקרוב, אנו מזכירים לכם את הסינגל והקליפ החדש לשיר "קינדער-יארן" (שנות ילדות) הסנונית הראשונה מתוך הפרויקט הייחודי "יידיש וולט"! (כתוביות בעברית, 5:07)
השיר נכתב על ידי מרדכי געבירטיג שנפטר בגטו בשנת 1942. חומרי הוידיאו הארכיוניים נתרמו על ידי ארכיון הסרטים היהודיים של סטיבן שפילברג ובית התפוצות. הפרויקט "יידיש וולט" מחפש ליצור שיתופי פעולה מקצועיים עם מפיקים ומבצעים מן הארץ ומכל העולם על מנת להביא את השפה, השירים והתרבות למרב האנשים בעולם.

(העברה: יידיש וולט)

קישור קבוע

פוסטים מהגולה הדוויה ברלין

לא קוהרנטי במיוחד, אבל עדיין... כאן

רק טוב,

בברכה, נתי אורנן
www.ornanati.com

קישור קבוע

שלום חברות וחברים,

נוני טל שלחה את הקטע הבא ואיך אני יכול שלא להביאו לכם. כלב וחתול – סיפור אהבה. לי עצמי יש רגשות מעורבים ביחס לזן החתולי. אני לא ממש מסתדר איתו. כשאני מכשכש בזנב, זה סימן שאני שמח, מאושר או סתם בשנטי. כשחתול מכשכש בזנב זה סימן לתוקפנות. קשה. אין חיבור. הכול בגלל שאנחנו לא מבינים את השפה של האחר. כמו שאמרה דליה כהן: "הסיבה לאי-קבלה של התרבות של האחר היא אי ידיעת הסכמות הנלמדות שלה" (כאן). אז עכשיו אני מצטער שלא למדתי את השפה של האחר ולא ממש יודע את הסכמות החתוליות. מסקנה: הפילו את חומות ההפרדה בין כלב לחתול, בין אדם לאדם. נצא נא ללמוד את השפה של האחר. וואהו, כלומר, אמן.

שלכם באהבה
תיאודור

קישור קבוע

נא לעבור לדף אודישנים דרושים.

קישור קבוע

"המליאה" של תיאטרון החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולצופים.

פגישה דו-שבועית קבועה באווירה נינוחה.

הפגישה הבאה של המליאה
מתקיימת ביום ו', 06.05.2011, בשעה 16:00

בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. טל': 03-5171818

במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי

תשלום: 15 ש"ח כולל כיבוד.

משך הפגישה: 3-4 שעות בערך.

כניסה ויציאה: אפשר לבוא ולצאת בכל שעה.
אפשר להשתתף? אפשר, ואפשר לצפות בלבד.

"המליאה" פתוחה לכל. רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818

 

"אורטל חייבת למות!"

בציר קרמניצר נחשף!
אחד מסופרי המתח המצליחים בארץ, פותח את הפה בערב פרובוקטיבי. הוא חושף בסערה את הסודות שמאחורי כתיבת סדרת ספרי "אורטל" ומגלה פרטים מספרו החדש.
אורטל – דוגמנית, בלשית, מרגלת ומומחית לאמנויות לחימה. בכל ספר היא מצליחה להציל את העולם מחדש, לתמרן אנשים רמי מעלה ולהגיע בזמן לתצוגת האופנה, מבלי לאבד שערה מתלתליה. עכשיו היא חייבת למות.

בהשראת "על אמת" של רוני גלבפיש. כתיבה: איתמר נצר, שרון שלומי, רונן קובלסקי.
בימוי: יניב מויאל. משחק: שרון שלומי, איתמר נצר, רן בן עזרא.
עוזר במאי: רן בן עזרא. עיצוב גרפי: בלה מלכין וירון פרידמן.
ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין.

‏יום רביעי, 18 מאי‏, בשעה 20:30‏‏, התיאטרון הערבי עברי, יפו העתיקה. מפרץ שלמה 10 (ליד החמאם). ‏‏כרטיסים באמצעות רן בן עזרא: 052-5284234 ובמקום האירוע.

 

גולומ

השבוע שבין יום הזיכרון לנספי השואה ליום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל, מזמן לנו חלון לעריכת חשבון נפש אישי וקולקטיבי ודיון מוסרי וערכי על חלקנו כקולקטיב וכפרטים במעגל הדמים האנושי.

אירוע בימתי המשלב מוזיקת רוק, תיאטרון פיזי וטקסט נוקב, המשרטט בקווים חדים את פניו של הרוע בצורתו האכזרית והקרה ביותר ומציב מראה חשופה אל מול פניה של החברה הישראלית.

משך המופע: כ-50 דק', בסיום תתקיים שיחה פתוחה

יצירה מאת דרור קדם. יוצרים שותפים: תומר גולדברג, שלי גורל. יעוץ אמנותי: אמיר אוריין

כניסה: 20 שקלים. מספר מקומות מצומצם. לרישום מוקדם: 052-7458231

כתובת: הרב קוק 8, פינת הירקון (מומלץ להתלבש חמים)

מוצ"ש, 7/5, 20:30, על הגג של תיאטרון החדר, רחוב הרב קוק 8, תל-אביב.

20 שקל בלבד. להזמנות: 052-7458321.

http://www.youtube.com/watch?v=hm3g7GMPPJU&NR=1  (?)

http://www.youtube.com/watch?v=4_P0BQmTdmk  (?)

http://www.youtube.com/watch?v=4_P0BQmTdmk  (?)

&feature=related

 

קונסטנזה מאקרס

האמנית המוערכת והמוכרת, קונסטנזה מאקרס האחת והיחידה.

מגיעה מברלין ל-4 ימים של סדנאות: 28.4-1.5,  בין השעות: 10:00-15:00
הסדנא תתקיים בתיאטרון עכו - בעיר העתיקה, רחוב ויצמן 1

ביוזמת תיאטרון עכו מעבדתרבות החממה למחול. מספר המקומות בסדנא מוגבל ל-12 משתתפים בלבד! מיועדת לרקדנים, שחקנים ומוסיקאים.
שליחת קו"ח בהקדם ל: Zachi.comeandsee@gmail.com

מי שסקרנות היא תכונה חביבה עליו שילחץ על הלינק ויתרשם: http://constanzamacras.com/

עלות הסדנא כ300 ש"ח ליום. סה"כ 1200 ש"ח.

 

טיוטה של פֶּתָח

קטעי קריאה ומוסיקה. מופע יחיד המתאר באופן נועז ומטריד עולם של גבר בודד, רדוף, בתוך מציאות ישראלית עמוסה בטחב קירות, עור מתקלף ותריסים מאובקים. הוא מתכתב עם אביו ניצול השואה ומנסה לפרוץ את השתיקה. הטקסט כולו נע בין חיים ממשיים של אדם עייף ומבוהל, לבין מימד סמלי הנוגע לציוויליזציה היהודית והישראלית.

כתיבה וקריאה : אהוד ברנשטיין. מוסיקה: אורי דרור

יום ראשון, 1 במאי, ערב יום השואה, 20:30 בערב.

מרכז תרבות עמים, ירושלים. טל': 0524-767362. udiberi@gmail.com

 

יחסים עם יהודית

ברדיו החיים הטובים, בכל יום א' באינטרנט, בין השעות 16:00-17:00, "יחסים עם יהודית קונפורטי". טל' לעלייה לשידור: 077-3000909, 054-6240131, 03-6051459
מוסיקאים: מוסיקאים שיצירתם איננה רשומה באקו"ם מוזמנים לשלוח אלי מוסיקה להשמעה בתוכנית:
kjud59@gmail.com

אהבה חדשה: יום ה', בין השעות 22:00-23:00, יש לך הזדמנות למצוא אהבה חדשה. להתקשר לרועי בפורטל החיים הטובים: 054-488-9999 והדרך סלולה.
יהודית קונפורטי

 

אלי הוז - מספר לך סיפור

לכם ולחבריכם - גם היום, גם מחר ובכל יום אפשר לבוא ולשמוע סיפור, בין צהרי היום לחצות הלילה. 50 ש"ח, ותאמינו לי - זה הסיפור הכי זול שמכרו לכם אי-פעם. (-: סמטת מזל אריה 18, יפו העתיקה. עונה לטלפון 050-5606670. או בדוא"ל: elie.hoz@gmail.com

 





















פותחן ראש

קורס להעצמה יצירתית באומנות נפתח בימים אלה, על ידי האומנים הרב תחומיים: ברנרדו שקולניק ורון ישועה. משך הקורס שלושה חודשים.

ניפגש אחת לשבוע לכוס קפה וליצירה למשך חמש שעות. במהלך הקורס נקיים באווירה אינטימית שיעורים עיוניים המבקשים לחקור את השאלה מהי אומנות, בהתייחסות לתרבות המערבית. השיעורים המעשיים יבקשו להתחקות אחר זיהוי הפוטנציאל האומנותי של כל אחד מאיתנו תוך שימוש בטכניקות ציור שונות. במסגרת הקורס נצא לשני סיורים מודרכים בגלריות או במוזיאונים חשובים בעיר.

בסיום הקורס נחשוף את העבודות בפני אנשי מקצוע מוכרים בתחום.

סדנת הכרות {חינם} תתקיים ביום א', 8 במאי, בשעה: 18:00.

לפרטים נוספים ניתן לפנות: Tivon67@gmail.com

או בטלפון: 054-2210407. מספר המקומות מוגבל.

 

סיפור חייך

היית רוצה לשתף בסיפור מחייך על שינוי? תוכל/י לעשות זאת בתוכנית הרדיו החדשה בקול השלום. אם היה בחייכם אירוע שגרם לשינוי משמעותי בתפיסת עולמכם או בחיים, נא לפנות אלי לתיאום ראיון. התכנית תשודר גם ברדיו 107.2 FM  בכל יום שני בשעה 20:00 בערב.

בברכה, אלעד ואזנה, 054-249-7009, elad@havayati.co.il

 

יומן אזרחי

עורך: גיא דוידי איש החדר

כל יום שלישי בשעה 22:30 ערוץ 98 בכבלים ובלווין

(ש.ח.: ראשון בשעה 10:30 בבוקר )

לתגובות על התוכנית או להצטרפות לקורסי הוידיאו: yoman.video@gmail.com

מבחר מתוך קטעי היומן, באתר אקטיבי.

לארגונים ואנשים המעוניינים לשדר סרט וידאו במסגרת התוכנית או לפניות, תגובות והצעות: yoman.video@gmail.com

להצטרפות לקבוצת התפוצה של "יומן אזרחי" בגוגל ללחוץ כאן: videodiaries

(גיא דוידי)

--------------

תיקון מחשבים

שחר נגר, 050-7648002. nshachar@bezeqint.net

--------------

שיפוצים

יניב מויאל משפץ דירות ובתים.

הנחות למכותבי האיגרת השבועית: 0523-868338.

--------------

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו: info@roomtheater.co.il

ובקשו מונולוגים ו/או דיאלוגים.

קישור קבוע

--------------

אי השוויון מונצח בתקציב

העוקץ 24.04.11

מדיניות הקצאת המשאבים של משרד התרבות מעצבת ומשמרת את הסדר הקיים, ותורמת להיררכיה האתנית והלאומית בחברה הישראלית. דו"ח חדש מציג את הביורוקרטיה של האפליה

לבי במזרח, הקואליציה להקצאה שוויונית של משאבי התרבות בישראל, הגישה השבוע למשרד התרבות דוח בנושא "אפליה בהקצאת משאבי תרבות בישראל". הדוח, שנכתב בתמיכת הקרן החדשה לישראל, נועד להציג את מנגנון ונתוני האפליה בשנת 2009 מצד משרד התרבות כלפי תרבות מזרחית בישראל.

לקריאת הדוח המלא

--------------

הטלוויזיה החברתית

סרטונים ומבזקים: www.TV.social.org.il 

(אהוד שם טוב, 052.5433100)

-------------- -------------- --------------

הירקון 70

מהדורת חדשות שבועית: www.hayarkon70.org

(הירקון 70)

-------------- -------------- --------------

קישור קבוע

אמיר אוריין - תיאטרון החדר

רחוב הירקון 29, תל אביב 6801138
טל: 03-5171818.  פקס: 03-5160706. 
דוא"ל: info@roomtheater.co.il