הספר הובא בסודי סודות לתוך הארמון, המלך ישב שם על כס המלוכה עטוי ברדס, שערו גולש על כתפיו, הכתר מנצנץ על ראשו. בניגוד למיתוס הוא לא אמר שזה סוד. ההיסטוריה תתווכח אם הצמיד אצבע לשפתיו או לחש דבר מה, אך משהסיר את הכובע היה ברור: למלך מידאס יש אוזני חמור. הספר עשה את מלאכתו נאמנה, אבל ההתרגשות גאתה בליבו מרגע לרגע עד שהיה לכלי שלא יכול היה להכיל את הסוד, הוא קיבל את הכסף אך כל אותו היום לא היה בן אדם, הוא כמו היה במקום אחר משום שכל היות חשב על ההשלכות על כך שלמלך מידאס יש אוזני חמור, כשצעק את זה לתוך ההד, הוא קיווה שקולו יתעוות והסוד הזה יתרחק הרחק ממנו, אלא שההד הדהד את קולו במדויק "למלך מידאס יש אוזני חמור" בדיוק בטון כולו, קני הסוף חיללו את מה שאמר, היה נדמה שכל הטבע שר שלמלך מידאס יש אוזני חמור. מה יוכל לעשות עכשיו? גאתה החרדה בליבו, המלך מעסיק את כל משפחתו, שלא לדבר על עצמו, שהמלך בוודאי יבקש לקצץ את ידיו או שיתבע אותו למשפט, מדובר בנזק היקפי! הייאוש אכל אותו בכל פה. הספר נעשה הצל של עצמו, ונכנס כמעט לדיכאון קליני. אלא שהתוצאות היו הפוכות, המלך, שהבין שעוף השמיים מוליך את הכול, לא עשה דבר והתוודה, וישנן גרסאות האומרות שאפילו זכה לסליחת האלים.