אני יולדת
את הרחם שלי
שנולדת מתוך רחם שנולדת מתוך רחם שנולדת מתוך
מלכודות עוברים רזרביות שלא נגמרות
בלונים נכזבים המחוזרים על ידי ילד
כאילו מישהו חשב שאתחרט
כמו הכינו תוכנית חירום למקרה בו אוציא את הרחם
עדיף לוויתן לעוס בפי עובר אנוש, על עובר אנוש לעוס בפי לוויתן
כך חכמינו אומרים. עוברי אנוש –
פרעושי רחם, מוצצים חוכמת שופטים, אין להם פנים אבל קורמים להם כתר. עטופי אשליה שהם המין הנעלה, נרקומנים עלובים - כבר צמאים לשכפל את הסבל, לשדל את הדור הבא, המשכיות למה? המשכיות למה? המשכיות למה? המשכיות למה? המשכיות למה? המשכיות למה? המשכיות למה? המשכיות למה? המ
כבר ילדתי את האחרונה?
אם יש אקדח, במוקדם או במאוחר הוא יירה
שבמקום רחם יצמח לי זנב
שבמקום ילד יהיה לי סרטן
עוללים טורפים בעגלות דורסניות של כסף
לאן כולם שועטים? יצורים מופלאים - בגיל שלוש כבר יודעים להפוך פרח לחרב, ים לקולה, דבש למלט, אני מחוסנת? מארובת האושר עולים אנשים מאודים מחופשים לענני גשם, מה אמת? מה אשליה?
כבר ילדתי את האחרונה?
אני רוצה לצרוח
אבל צרחות מביאות אנשים לעולם
אני מסרבת להיות בת אנוש
מסרבת להיות -
לא הסכמתי מעולם
גם אני כמו כולם
רוצה לשפוך דם
את הדם שלי
האם תגיע לראותו
רוקד כאסיר משוחרר על גופי העירום? אולי רק אז יגאה
ליבך, ופיך יפרח חנוק וכנוע כעלה מתאבד? גם בחלומות
כדורי השינה היו מחזרי היחידים
אנשים הם קברים מהלכים
לא אתנגד להיקבר בך
כבר הסרתי את כתר הבשר הכבד והלא מוצדק הזה
את שמי תרמתי לגרגר אבק
כבר שכחתי איך ללכת, אולי לא ידעתי מעולם
עכשיו אני כמעט מושלמת – הולכת וקטנה
העולם המתקדם והמתפתח, עושה לי חשק להיות אנורקטית
עד שתבוא בטח אקטן עוד
אני מתרגלת תנוחה של עובר
מרוב תרגולים כבר הגעתי למשקל היוולדי – שני קילו 300
אולי כך תצליח לאהוב אותי?
קר לי. קר לי נורא
האם תבוא לחתל אותי במעט אהבה?
אני מתחילה להגליד
אפשר להכריז כבר רשמית?
שאף אחד לא ייכנס לתוכי חוץ ממני
ואף אחד לא ייצא מתוכי חוץ ממני?
אתה כצפוי לא מגיע, ואני כבר לא יכולה לחכות
להיכנס לרחם שלי וללדת את עצמי מתה (כמו שהייתי צריכה ב – 24/9/1983 )
ילדה יקרה שלא נולדה לי
ברת מזל שכמותך - לו אמי הייתה כמוני... הלוואי וכולן יהיו כמוני.
גם כשהרגשת לרגע מקופחת ובכית על כך שכולם נולדים חוץ ממך, אני לא התפתיתי, לא נפלתי בפח. ראית אותי - איך יכולתי לגדל אותך? איך יכולתי להגן עליך? לידהריגה, אני לא רציתי להרוג אותך.
עכשיו זה רשמי, ניצלת. עכשיו את מוגנת - לנצח
אוהבת מאוד ומקווה שאת מבינה וסולחת
אמך שלא ילדה אותך
© 2010 כל הזכויות שמורות לנטלי כהן וקסברג
(נטלי כהן וקסברג, מחזאית ומשוררת)
