הצטרפו לאיגרת השבועית

מתי הוא הזמן הנכון ביותר ליצירה? בהנחה שאין אנו שרויים במצב של התנגדות, עכשיו הוא הזמן.


(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר, ללא הערות השוליים)

 

40. בלק: במדבר כ"ב 2 - כ"ה 9

"וירא בלק בן-ציפור את כל-אשר-עשה ישראל לאמורי".

 

בלק בן-ציפור מלך-מואב, מקים קואליציה עם זקני מִדיָן, ומזמין את בלעם בן-בעור, הידוע בציבור כנביא, קוסם, מכשף וידעוני, מדיום לכל דבר, ובקיצור - איש קדוש, להתנבא על ישראל ולקלל אותו. כך מתחיל הסיפור על מי שנשלח לקלל ונמצא מברך. מעשיה לילדים המוגשת כסיפור אגדה, ויש בה שלוש עצירות בדרך, שלושה מחזורי קללה שהפכו לברכה ועוד ברכה בונוס ושלוש דמויות מרכזיות: בלק מלך מואב, בלעם בן בעור המכשף ואתונו של בלעם העושה את דבר השם.

 

שלוש פעמים נשלח בלעם לקלל. בכל פעם מקים מלך מואב לבלעם שבעה מזבחות לעיצוב פולחן הקללה, ובכל מזבח מקריבים פר ואיל. נא לשים לב למספר המזבחות, שהוא מספר יהודי מקודש. שלוש פעמים נדרש בלעם לקלל את שבטי העברים, ושלוש פעמים הוא מברך אותם, ועוד פעם אחת הוא מתנבא על עתידם המזהיר של העברים ועל מפלת אויביהם. לבסוף נואש בלק מלך-מואב מתכניתו המתועבת, ומשלח את בלעם לדרכו.

סיפור שאין בו מלחמות או מעשי רצח פוליטיים, הדם היחיד שנשפך הוא דם הקורבנות ורבים יעידו על כך שאין כאן מעשי זוועה. יש בו אירוע דתי דרמטי המתואר כמיצג לכל דבר. מילות הטקס הן בעיקר דבר האל לבלעם.

 

לטקס הזה מקדים סיפור מלאך אלוהים שמתגלה לאתונו של בלעם. שלוש פעמים עוצר המלאך את אתונו של בלעם מללכת בדרך אל הפולחן. שלוש פעמים מכה בלעם את אתונו, בגלל קוצר השגתו, והאתון פותחת את פיה ומדברת אל אדוניה:

"ויפתח יהוה את-פי האתון ותאמר לבלעם, מה-עשיתי לך כי הכיתני זה שלוש רגלים. ויאמר בלעם לאתון, כי התעללת בי, לו יש-חרב בידי כי עתה הרגתיך. ותאמר האתון אל-בלעם, הלוא אנכי אתונך אשר-רכבת עלי מעודך עד-היום הזה, ההסכן הסכנתי לעשות לך כה, ויאמר לא. ויגל יהוה את-עיני בלעם, וירא את-מלאך יהוה ניצב בדרך וחרבו שלופה בידו, ויקוד וישתחו לאפיו".

לא באו הדברים ללמדנו רק צער בעלי-חיים מהו, אלא שבאו גם ללמד שאם אלוהים רוצה, גם אתון מדברת, והיא יכולה לראות את מלאך אלוהים אפילו לפני שאדוניה, הנביא המוסמך, רואה אותו.

 

במרכז התמונה בלק בן-ציפור מלך מואב, הנושא מבטו אל הנביא בלעם בן-בעור. בלעם עומד לפני המזבחות העשנים ומתנבא. שבעה ענני עשן נישאים מהמזבח אל הרקיע, ושם, על קו האופק, במקום שבו הארץ נושקת לשמים, נראה במרחק מקום חנייתם של שבטי ישראל. לשם מכוונים דברי בלעם. זו אחת הפעמים הבודדות שבו סיפורם של בני ישראל מוצג מנקודת מבט חיצונית.

 

כשבאים עבדי בלק אל בלעם לשדלו להתנבא רעות על ישראל, הוא אומר להם: "ויען בלעם ויאמר אל-עבדי בלק, אם-יתן-לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב, לא אוכל לעבור את-פי יהוה אלוהי לעשות קטנה או גדולה". בלעם מתייחס ליהוה כאל אלוהיו. האם פירוש הדבר שפולחן יהוה אינו מיוחד לבני ישראל בלבד, וגם אחרים סוגדים לו? או אולי בלעם הוא אדם לכל עת, כלומר, נביא רב-תחומי, המתמחה בנבואות בשמם של אלים שונים, על פי דרישת הלקוח? האם בלק בן-ציפור מלך מואב, פונה אל בלעם כאל רב-נבואות, או כאל נביא שמתמחה בקשרים בלתי-אמצעיים עם יהוה בלבד? נראה שהתשובה לכל השאלות הללו היא חיובית.

 

החומש מציג את בלעם כנביא תם וישר-דרך, אבל לחז"ל הייתה בעיה. מצד אחד, אלוהים אומר לבלעם שיילך להתנבא כמצוות בלק מלך מואב. מצד שני, למחרת הוא מעכב אותו בדרכו למילוי המשימה. האם התבלבל האל? חז"ל פתרו את הקושי בדרך פשוטה יחסית. הם הציגו את בלעם כחדל אישים ומנוול. אבל האם באמת ראוי היה לטרוח כל כך בקלקול המוניטין של בלעם? הרי אלוהים יכול לומר בערב דבר אחד ולמחרת דבר שונה, ואין בזה כדי לפגום בקדושתו. ממד הזמן הוא הקובע כאן. האל העברי מצוי מעבר לזמנים והוא יכול לנווט את אמירתו בהתאם לשינויי הזמן.

 

שאלה אחרת היא שאלת העילה: מה ראתה קואליציית בלק להטריח נביא ומכשף כדי שיקלל את ישראל? ממה נפשך: אם בני ישראל כה זכים וטהורים ובלתי מזיקים לסביבה מדוע לקלל אותם? אם הם אינם כה זכים וטהורים – מה הם? במדבר פרק אלף נאמר שמספר יוצאי צבא עבריים מבן עשרים שנה ומעלה היה 603,550, כלומר, עם גדול עצום ורב. עם כזה המסתובב במדבר ארבעים שנה צריך לאכול ולשתות ולהתרבות. כיצד ייעשה זאת? בדרך השלום והמסחר או בדרך המלחמה? קיצורו של דבר, העברים הם מעמסה כלכלית ואקולוגית וביטחונית לכול שכניהם, וכבר נודעו במסעי רצח העם שעשו בדרך והציווי האלוהי שיש עליהם להשמיד, למשל, את עמלק. כלומר הם סיכון בטחוני כל כך מובהק שנדרשים כאן אמצעים דרסטיים יותר מאשר מלחמה סתם. נדרשת הקללה.

 

מוסר-ההשכל הכולל: ישראל הוא העם הנבחר, והמתנבאים בשם האל העברי, עושים הטוב בעיני יהוה, לא יאונה להם כל רע וברכה תבוא עליהם. לכאורה, סיפור נחמד שאפשר לקרוא בו ללא חשש באוזני הילדים לפני שינה, ולהרדימם בנחת תוך שינון חוזר של עיקרי הדוקטרינה היהודית. אם נכנסים אל תוך הסיפור, ובעיקר אל נאומיו של בלעם, ניתן למצוא בכל אחד מהם, רעיונות שהפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות היהודית. רעיונות שעוררו ויכוח קוטבי על משמעותם...

לאיגרת השבועית של 2011 . 7 . 7