הצטרפו לאיגרת השבועית

"תיאטרון החדר הוא בשבילי ארגז הכלים לחיים" (עינת ויצמן, שחקנית ובמאית, בוגרת תיאטרון החדר)


יָדַיִם שֶׁל בְּנֵי אָדָם, לְבָנוֹת, חוּמוֹת, מְנֻמָּשׁוֹת,
יָדַיִם שֶׁל בְּנֵי אָדָם
מְגַשְּׁשוֹת בַּחֹשֶׁךְ, חוֹפְנוֹת אֶת הַדָּבָר,
נֶאֱחָזוֹת, מוּנָחוֹת בֶּחָרִיץ שֶׁבֵּין הַשָּׁדַיִם,

נִקְפָּצוֹת, סוֹטְרוֹת, תּוֹלְשׁוֹת שְׂעָרוֹת, שׂוֹרְטוֹת לְחָיַיֵם

מְדַפְדְּפוֹת, בּוֹחֲשׁוֹת, קוֹצְצוֹת בָּצָל, מְכַפְתְּרוֹת אֶת הַצִּפִּית שֶׁל הַשְּׂמִיכָה,

מְמַלְּאוֹת יוֹנִים בְּבָשָׂר וְאֹרֶז עִם צְנוֹבָרִים

מְחַבְּרוֹת חוּטֵי חַשְׁמָל וְצִ'פִּים שֶׁל מַחְשֵׁבִים

טוֹרְקוֹת דְּלָתוֹת וּמִיָּד פּוֹתְחוֹת אוֹתָן שׁוּב כְּדֵי לְהִכָּנֵס

אוֹחֲזוֹת סַכִּין, בַּקְבּוּק בֹּשֶׂם, חִתּוּל, מַבְחֵנָה,

אֲגֻדָּל זָעִיר שֶׁל תִּינוֹק שֶׁרַק נוֹלַד, שָׁקוּף כְּבֶטֶן שֶׁל גּוֹזָל

וַאֲגֻדָּל עֲנָקִי שֶׁל אָבִיו, כַּרְסְתָּן כִּצְנוֹן מְקֻמָּט,

אֶצְבָּעוֹת נְבוֹנוֹת וְטִפְּשׁוֹת, רְגִישׁוֹת וְגָלְמִיּוֹת,

רַכּוֹת כִּלְחָיַיִם, מְחֻסְפָּסוֹת כְּפֻמְפִּיָה, שְׁקוּפוֹת בָּאוֹר, חַסְרוֹת-אוֹנִים,

נִפְשָׂקוֹת לְאַחַר נִצָּחוֹן בְּמִשְׂחַק כַּדוּרֶגֶל אוֹ לְשֵׁם בִּרְכַּת כֹּהֲנִים

אֶצְבָּעוֹת נוֹגְעוֹת בְּפִטְמָה, בְּלַהֶבֶת נֵר, בִּמְשׁוֹשֵׁי חִלָּזוֹן,

בְּמֵיתָרֵי וִיוֹלָה, מְהַדְּקוֹת קְצָווֹת בָּצֵק שֶׂל כִּסָּנֵי בָּשָׂר,

קוֹלְעוֹת צַמּוֹת, מַקְלִידוֹת, קוֹרְאוֹת כְּתַב בְּרַיל,

רוֹכְסוֹת אַבְזָם שֶׁל חַזִּיָּה, מְתַקְּנוֹת אֶת מַעֲרֶכֶת הַבִּיּוּב,

עוֹצְרוֹת טרֶמְפְּ, מְחַבְּקוֹת כָּתֵף

צוֹבְעוֹת סַפְסַל גִנָּה שֶׁצִּבְעוֹ הֶתְקַלֵּף בַּחֹרֶף,

מְגוֹנְנוֹת עַל אֵשׁ הַסִּגָרִיָה מֵהָרוּחַ כְּאִלּוּ בּוֹנוֹת לָהּ בַּיִת קָטָן,

וְאַחַר כַּךְ מַשְׁלִיכוֹת אוֹתָהּ וּמוֹעֲכוֹת בְּכֹחַ אֶת הַבְּדָל,

מְסַלְּקוֹת בְּגַנְדְּרָנוּת מֵהַמֶּצַח הַמִּתְקָרֵחַ קְווּצַת שֵׂעָר סוֹטָה,

מְתַקְּנוֹת שְׁגִיאוֹת בְּעֵט אָדֹם אוֹ בְּעִפָּרוֹן מְחֻדָּד

נִמְחָצוֹת בְּדֶלֶת שֶׁל מְכוֹנִית, מְנַתְּחוֹת (בִּכְפָפוֹת!)

אֶת חוּלְיוֹת הַגַּב, הָעוֹרְקִים, הָעֵינַיִם, מְעָרוֹת הָאַף,

מְתַקְּנוֹת שְׁעוֹנִים שְׁוֵיצָרִיִּים, כּוֹתְבוֹת סֵפֶר תּוֹרָה עַל בֵּיצָה,

תּוֹקְעוֹת מְחָטִים סִינִיוֹת בְּשֹׁרֶשׁ הָאַף וּמֵאֲחוֹרֵי הָאֹזֶן

מְלַטְּפוֹת, הָהּ, מְלַטְּפוֹת וּמְלַטְּפוֹת אֶת הַכְּתֵפַיִם,

אֶת הַזְּרוֹעות, אֶת הַשֵּׂעָר הַבּוֹכֶה, אֶת הַיְּרֵכַיִם הַצּוֹחֲקוֹת,

יָדַיִם, יָדַיִם מוּשָׁטוֹת לְשֵׁם הֵכֵּרוּת אוֹ כְּדֵי שֶׁיִּקֱחוּ אוֹתָן עַל הַיָּדַיִם,

מוּנָחוּת מִתַּחַת לַיָּרֵךְ לְשֵׁם שְׁבוּעָה, נִצְמָדוֹת לֶחָזֶה כְּסִמָּן שֶׁל תּוֹדָה,

כַּף יָד שֶׁל אִשָּׁה צְעִירָה, בְּלוֹנְדִּינִית, שֶׁיָּשְׁבָה מוּלִי וְחִכְּתָה

בַּחֲדַר מִיּוּן, כַּף יָּדָהּ נִפְרְשָׂה עַל פָּנָיו שֶׂל בַּחוּר שָׁחוּם,

וְאַחַר-כַּךְ, בְּלִטּוּף, כְּאִלּוּ קָטְפָה אֶת קְלַסְתֵּרוֹ,

הִגִּישָׁה אֶת קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַקְּמוּצוֹת אֶל פִּיהָ

וְנִשְׁקָה אוֹתָן, הַיָּדַיִם הָאֵלֶה שֶׁהָלְכוּ לִי לְאִּבּוּד

וַאֲנִי כָּל הַזְּמָן מְחַפֶּשֶׂת אוֹתָן.

 

(מתוך "מסטיק – מבחר שירים", הופיע בקהיר תחת השם: "כשאני נשארת לבד", 2010)

לאיגרת השבועית של 2011 . 7 . 14