חיבור חשוב של שרית פוקס על היוצר נסים אלוני. ספר מרתק, מלא הומור, עצוב, מכיל תובנות מפתיעות וגילויים חדשים. ספר לימוד על אדם ותקופה. באיגרת השבועית אנו מביאים קטעים מתוך הספר. ללא הערות השוליים.

אפילוג 8

...אבל השליח היה פצוע, השליח היה שסוע. היה עליו לרדוף אחרי מילה פלאית שתכיל "כן ו"לא" בבת אחת. פעם כתב לאחת מידידותיו: "ש' יקרה. כשהתחלתי לכתוב לך, עלה בדעתי מיד למחוק. זאת הבעיה שלי. אחת מהן. כשאני רוצה לכתוב משפט, מיד אני רוצה לכתוב משפט הפוך, ושניהם נכונים".

נסים אלוני הוא מחזאי ההיסוס והספק, בתרבות שהייתה בטוחה בתשובות ומיעטה לשאול שאלות, עד שקמו ההיסטוריונים הפוסט-ציוניים להתגרות בה.

מלחמת העצמאות שינתה את אופן מבטו על המציאות ועל עצמו. הוא היה פציפיסט שסלד מלאומיות, אבל אמירתו הייתה מעומעמת. מאז המלחמה, כמו שסיפר, הפסיק לבטוח במילים שלו, והוא המשיך לפקפק בהן גם כשהתקרב לסוף חייו. בדרך מן המוח אל הפה ניצבת הלשון המתהפכת. והמילים אחרות, לא המילים שרצה לומר.

סמוך למותו נהג נסים אלוני לומר על עצמו דברים דומים לאלה שאמר עליו ב-1975 גדול המעליבים שלו, מבקר הספרות דן מירון. כך התוודה בפני לפני מותו ביובש מעורב בצער גדול: "לכתוב דיאלוג, כן, אני חושב שאני יכול... יש מעט מחזאים בעולם, זאת אומרת, שיכולים, אבל הפיכת הדיאלוג לנושא שלם, שממנו מתפתחים דברים אחרים – עוד לא הצלחתי. במשך השנים למדתי שאני לא יכול לעמוד בְּצד דמות, אידיאה, אלא לקבל הכול כמין בליל, כמין סלט. כלומר לעשות ניסיון שבו הגיבור או האנטי-גיבור יקבלו אותה מידה של כוח ברפליקות. המאמץ הגדול הוא לכתוב מחזות שאתה לא יכול לדעת מי בעצם מנצח. מי יוצא גיבור בכל העלילה הזאת".