נעשית טרמפולינה של אסון.
יריחו אתה,
יריחו אני,
והחומות אף פעם לא נופלות,
גם כשתוקעים חזק בשופרות.
הכוהנים הולכים ומתעלפים
והזונות שרות בקול גדול:
מתי אראה את פני המלאכים.
(שמחת הקיקיון, הוצאת ירון גולן, 1999)
אתה מדבר על העולם, ואני מהרהר לעצמי: מעניין מאד. אתה מדבר על עצמך, ואני מתרגש: עכשיו אני מבין אותך. |
 |
|||||||||||||||||||||||||||
