1. מפלים

א. אני זוכר את היווצרותי ברחם אמי, שט וצף לפני שירדו המים.

ב. אני זוכר את מי האמבטיה בה רחצו אותי כשהייתי תינוק. שחיתי בחן, בדומה לנכדי, עמנואל, העושה זאת היום.

ג. אני זוכר את הברזים החלודים בתוך צנרת הגטו, שמנעו כניסת מים טריים לתוך החומות, ואנשים התייבשו מצימאון.

ד. אני זוכר את המים שטפטפו על גופי וגוף חברתי כשהייתי צעיר ושנינו התרחצנו בעירום.

ה. אני זוכר את הטעם הפואטי של המים במדבר סהרה בביקורנו במרוקו.

ו. אני חייב לשתות הרבה, כי אני בדיאטה עכשיו – וחשוב שארבה להשתין.

ז. בבית קפה אני מבקש תמיד כוס מים בצמוד לקפה.

ח. אני זוכר את ליידי מקבת, המרבה לרחוץ את ידיה במים, בגלל עומס הפשעים הרובצים עליה.

ט. אני חושב על עצמי בשעה שאני עירום באמבט ונוגע בַאמת: והמים קולחים על פני.

2. עולים

הוא מעביר את הרכוש המשפחתי על גופו.

במסע הרכבת מוורשה לוונציה הדולרים מגולגלים על אבר מינו, כדי ששלטונות המכס לא יחרימו אותם. זין של ילד קטן לא בודקים. ואז, עלייה מרגשת על האנייה "נגבה", המביאה עולים חדשים לחופי הארץ המובטחת. מתקרבים לחוף חיפה!

הר הכרמל מחבק את העולים החדשים. ריסוס של העולים היורדים מן האנייה ישמור על הסטריליות שלהם.

מתחילה תקופה חדשה בחייו.

(עריכה: יקיר בן משה)