הצטרפו לאיגרת השבועית

"בתיאטרון החדר למדתי שאתה שחקן, גם אם אתה נמצא בעבודה אחרת, כי במהות שלך אתה שחקן" (רננה רז, אמנית יוצרת, בוגרת תיאטרון החדר)


האיגרת השבועית

יום ה', 2013 . 5 . 9

-------

הוידוי האחרון של אדולף היטלר
יום ו', 10.5.2013, בשעה 14:00

-------

הדיבוק בחדר

מוצ"ש, 8.6.2013, בשעה 20:30

-------

העלמה והמוות

יום א', 12.5.2013, בשעה 20:30

-------

הזמנות להצגות החדר:
טל': 03-5171818, 0508-497715
-------

-------

פגישות הכרות

לקורסים השנתיים המרוכזים
במשחק ובבימוי
טל', 03-5171818,

המידע כאן, לפרטים בדוא"ל

-------

ייעוץ אישי  
טל': 052-340-1478. מידע כאן וגם בדוא"ל
-------

יש לכם קטע? שלחו אותו אלינו לאיגרת

-------
לתגובות

-------
אירועים בתיאטרון החדר
-------
סרטוני החדר ביוטיוב

-------

לאיגרות קודמות
-------


באיגרת זו:

•   שיטת אוריין - המעגל הפתוח: 1. מילים שלא מצליחות לגעת. 2. אמונה שתלויה באדם (המשך)
•   היטלר, הוידוי האחרון - ההצגה: (ציטוט)
•   פרשת השבוע: 34. במדבר: במדבר א'-ד' 20
•   יואב איתמר: 1. מַשְׁבְּרִים וְגַלִּים. 2. גזרות.
•   נועה פרומרמן: ילדים
•   מלכה נתנזון: פגישה טרום-ניתוחית
•   קליפ: פזית נוני
•   אירועים: לוח
•   הכתובת על הדיר: מקבץ סיכות קצר


1. מילים שלא מצליחות לגעת 

שני הדוברים נשמעים נבונים מאד. יש להם דברים לומר והדברים עשויים להחכים את השומע. ואז הם נכנסים זה לדבריו של זה, קוטעים רעיון של זולתם בטרם זה הגיע לכלל השלמה ומעמידים במקומו קטע רעיון משל עצמם, בנשימה חטופה הם סותרים את זולתם או מסכימים עמו, בכל מקרה גם אלו לא יבואו לכלל סיפוק, כי עוד מעט קט גם הם ייקטעו וחוזר חלילה.

ספרות, שירה, ספורט, פוליטיקה, בישול, אופנה – הנושא הוא טפל אל מול קידוש המלחמה על הכרזת המילה האחרונה. ערבוביה של צלילים, הבזקים של חכמה פגומה, בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה ותסכול הדדי.

הם מכנים זאת "שיחה ערה", "דו-שיח", "דיון", "פגישה על כוס קפה", לפעמים זה כוס מיץ או תה צמחים, אבל אין בין הכינויים הללו לבין מה שהם עושים, אלא פכפוך מילים בנשימה חטופה, עולה ומתגבר, נוחת ומשתפל, במקצב קבוע וטונים משתנים.

זו תופעה חוצה מעמדות חברתיים וכלכליים, אורח חיים אמונות ודעות. היא מטפטפת אלינו מאמצעי התקשורת האלקטרוניים, מהמושב הסמוך ברכבת, מהשולחן הסמוך בבית הקפה, מהכורסא הנוחה בחדר האורחים.

כדי להימלט מהרעש הזה אפשר לנסוע להודו, תאילנד, ניו-זילנד, ואפשר לקחת נשימת רווחה גדולה וטובה, להוציא את עצמך מהכלל המתרתח הזה, לכפור בעיקר, להתבונן בשקט ובהקשבה נינוחה לדיבורים האלה וזו יכולה להיות התחלה של יצירה חדשה.

(א.)

--------------

 

 

2. אמונה שתלויה באדם (המשך)
באיגרת השבועית מובאים קטעים מהמאמר "הספק והאמון"
מתוך ספר "המעגל הפתוח". להלן קטע מס. 38.

...מצוקה אישית של אדם עשויה להסתיים גם בגלל מיצוי תהליכיה מצד עצמה וללא התערבות רפואית או דתית כלשהיא. מצוקה עשויה להסתיים גם בגלל הרצון האישי להחלים. רצון זה איננו חייב לבוא לידי ביטוי בתפילה לגורם חיצוני שיוציא את האדם ממצב המצוקה. רצון יכול להיות מופנה מתוך האדם אל עצמו.

 

הקושי בטיעון זה נובע מתוך הידע הקיים באשר להתנהגותו של אדם חולה במסגרת מערכת האמונות והדעות המקובלת בסביבתו. בדרך כלל, במצב זה נכנס החולה למצב של רגרסיה, ונוהג לשחזר תקופה מוקדמת, שבה היה תלוי לחלוטין בגורמים חיצוניים. בהקשר לכך ראוי להציג גם את ההנחה הזאת: אילו ניתן היה בתקופת המחלה לעודד התנהגות ילדית מתוך בקרה עצמית ופיקוח אישי על ההתנהגות, כי אז היה הדבר מזרז את היציאה ממצב המצוקה.

 

לדוגמא: ברוב החברות נהוג לעודד את החולה המבוגר לאפק את תגובות הסבל שלו. אילו החולה וסביבתו היו מקבלים את ההתנהגות הילדית בתנאי מצוקה כצורה של טיפול עצמי, והיו מניחים לחולה להתפנק, לצעוק ולבכות ככל יכולתו, כי אז, יש להניח שתהליך ההחלמה היה מהיר יותר. אין הדבר סותר את קיום הרצון להחלים, ולא את השימוש בכל אמצעי אחר כמו תרופות ותפילות.

("המעגל הפתוח", עמ' 133. המשך יבוא)

קישור קבוע

"גם לנו יש מה לומר על דיוני הכנסת: ישיבה מיוחדת של הכנסת לציון 68 שנה לניצחון על גרמניה הנאצית. סמליות מיוחדת לאזכורו כאשר על הפרק עומד 'חוק המשילות'. כי גם היטלר עלה לשלטון בדמוקרטיה והפכה לדיקטטורה בעקבות שינוי חוקי דומה. זהירות.." גיתי רביד (ספר-הפנים)

 

היטלר: יש להתיך את האומות בדפוס של משטר נעלה יותר.  מהפכה זו תהא היפוכה הגמור של המהפכה הצרפתית הגדולה, ושום אלוה יהודי, ברשותכם, לא יוכל להושיע את הדמוקרטיה מפניה... כן, ימים קשים באים...  רק הקשה והגברי יחזיק מעמד,  והעולם יקבל פרצוף חדש...  כן, קשה, קשה הוא הדבר מאד...

קישור קבוע

(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. כאן תפיסת המקרא היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו מתייחסים אליו?)

 

34. במדבר: במדבר א' - ד' 20

"וידבר יהוה אל-משה במדבר סיני, באהל מועד, באחד לחודש השני, בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמור" (במדבר: במדבר א' 1).

 

באחד לחודש השני, חודש אייר, בשנה השנייה לצאתם ממצרים, מצווה האל על משה לערוך את מפקד העם. לאחר מכן בא מפקד הזכרים והבכורים. במרכז פרשת במדבר - מפקד בני ישראל, יוצאי צבא, למעט בני לוי שלא נכללו, ונפקדים בנפרד בהמשך (ע': מפקד בני לוי – נשא: במדבר ד'.  וכן, תרומה: שמות כ"ה,  כי תשא: שמות ל' 15). מספר יוצאי צבא מבן עשרים שנה ומעלה: 603,550. מספר שמזכיר אומדן דומה: מספר היהודים בארץ ישראל, עם יסודה של מדינת ישראל, נאמד בשש מאות אלף. סיפור המפקד מופיע פעמיים, ופעמיים חוזר הניגון של בני לוי. הם אינם משתתפים במפקד. הם כלי הקודש של העם (במדבר: במדבר א' 49, וכן: ב' 5-10, ממונים על עבודת המשכן וגם אין להם נחלה משלהם בארץ המובטחת. נחלתם היא בית המקדש ועבודת הפולחן הדתי.

 

המפקד הוא אחד מסממניה של חברה מאורגנת המבקשת להכניס סדר בניהול ענייניה. המפקד מאפשר סידור הטלת מסים, שירות צבאי והבטחת צרכי הפולחן הדתי. אבל הוצאת בני לוי מהמפקד הכללי מחשידה אותם בהתבדלות לא רק בצו האל, אלא גם כאמצעי לקבלת טובות הנאה. הם מייצגים את הדרג הניהולי בעם, ומעצם הגדרת תפקידם ככלי קודש, הם נפרדים ונישאים מעליו. אמנם לא מדובר כאן בחברה דמוקרטית, המנהלת אורח חיים של שוויון בפני החוק, הכולל בחירות קבועות ואפשרות לחילופי שלטון. זוהי אוליגרכיה דתית, שבה השלטון נתון בידי שכבת אצולה השואפת להנציח מצב זה. הפרדה זו בין העם לשכבה השלטת, היא אחד מהגורמים לשסע חברתי שמעודד, מצד אחד, את פריחתה של התרבות הדתית האלטרנטיבית, ומצד שני,  את המלחמה הבלתי פוסקת שבין מעמד הכהונה העובד את יהוה, לעובדי האלים האחרים.

קישור קבוע


1. מַשְׁבְּרִים וְגַלִּים

 

תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא

הָאֵם אַתָּה שָׁלֵם?

הַאִם אַתָּה פּוֹרֶה?

הַאִם אַתָּה חוֹלֵם?

הַאִם אַתָּה שָׁלֵו?

הַאִם אַתָּה בִּמְקוֹם שֶׁאַתָּה אוֹהֵב?

 

כְּשֶׁאַתָּה קָם כְּמוֹ דַּיָּג לְעוֹד יוֹם עֲבוֹדָה

וְהוֹלֵךְ אֶל הַמִּטְבָּח -

לִבְּךָ הוֹמֶה אוֹ מִשֶּׁתֻּחַח?

וּבַמִּקְלַחַת כְּשֶׁאַתָּה מַפְלִיג בַּדִּמְיוֹנוֹת

אֶל חַיֶּיךָ בַּמִּזְרָח,

מִי עוֹשֶׂה עִמְּךָ חֶסֶד?

אֶת מִי תִּשְׁכַּח?

 

וְאֵלּוּ אֱלוהִים אַתָּה עוֹבֵד?

וְאֵלּוּ אֲהָבוֹת אַתָּה חוֹמֵד?

אַתָּה שֶׁאוכֶל דְּמָעוֹת

וְעוֹרֵג, כָּל כָּךְ צָמֵא

לַבְּרֵכָה שֶׁל מֶלַח

כְּמוֹ אֱיָל מְרֻמֶּה?

 

וְאַתָּה אֲשֶׁר כּוֹתֵב אֶת עַצְמְךָ,

שֶׁחָשׁ בְּקֶרֶב בַּיִת, מִשְׁפָּחָה,

כְּמוֹ עִם אֶבֶן בַּנַּעַל,

וּמְסָרֵב לִחְיוֹת בְּקִיּוּם נִנּוֹחַ

מְפַחֵד שֶׁאֵם תַּרְגִּישׁ נוֹחוֹת

שׁוּב לא יִהְיֶה כּוֹחַ -

אַתָּה אֲשֶׁר כּוֹתֵב אֶת עַצְמְךָ,

הַאִם אַתָּה יוֹדֵעַ לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה?

-------

 

2. גזרות

להאשים את המחאה בהתייקרויות, כפי שעשה בכיר באוצר, זה כמו להאשים אישה מוכה שהיא מעצבנת את בעלה, כי היא צורחת בזמן שהוא מרביץ לה.

מלכודת הדבש שטמן בנימין נתניהו ליאיר לפיד היא כמו שדה מוקשים שדומה שלפיד מתעקש לא לפספס בו שום מוקש. הוא חוזר ואומר שהאפשרות הייתה העלאת מיסים או קריסה. בסדר מר לפיד, הבה תציג בפנינו את אופני המחשבה השונים שנקטת, על סמך ניסיונך רב השנים בכלכלה, ואת החוקרים בהם התייעצת על מנת להגיע למסקנה שאין ברירה אחרת.

הכשל המנהיגותי הזה, שמשול למה שעשה ברק לשמאל עם פרוץ אינתיפאדת אל-אקצה, הוא כל כך נורא, אבל הוא איננו משתווה לאיוולת של נתניהו. אם בנימין נתניהו ידע שכניעה לעם פירושה משבר כלכלי עמוק יותר, מדוע לא אמר זאת או התפטר בעצמו? אם לא ידע אז הוא טיפש, אם כן ידע אז הוא רשע, ואם יאיר לפיד הולך בדרכו אז הוא טיפש או רשע יותר גדול ממנו

אם הנימוק היחיד לכך שלא מעלים מיסים לחברות הוא שאם נעלה את מיסי החברות, החברות יברחו, כמו באהבה, ויחפשו להן שוגר דדי אחר, הרי שהן לא היו שלנו מלכתחילה. דוח שפורסם אמש הראה שעל כל שקל שנתנו החברות כמס, נתנו להם אנחנו ארבעה כהטבת מס. גם אם לא נרוויח, לפחות לא נפסיד ולא נשלה את עצמנו או נקפוץ מעל הפופיק.

(ספר השירים של יואב איתמר "חוד הלב", יצא לאור בהוצאת קשב)

קישור קבוע

שלום

אימא וילד עוברים לידי ברחוב. הילד מרים יד לכיווני בתנועת "שלום". האימא בחיוך רחב, מתרגמת את תנועת הילד בקול: "שא-לום"! אני מחזירה בתנועת יד "שלום" עם חיוך.

כשילד אומר שלום לזר ברחוב זה כל כך מתוק. אם הוא היה אדם מבוגר האם זה היה נחשב למוזר?

מדוע זה ייחשב למוזר אם כל מי שעובר ברחוב יגיד לי שלום? יכול היה להיות נחמד. היינו הרבה יותר פתוחים ונעימים ולא היינו מהלכים בתחושה שצריך להישמר, להיזהר, לחשוד.

אם ילדים עושים זאת, אולי זה מדרך הטבע שלנו. דרך שנזנחה עם עבור השנים.

 

גרביונים

לבשתי את השמלה הפרחונית שלי ואת הגרביונים השחורים.

אלון שואל: עד איפה הגרביונים שלך מגיעים?

סליחה? אני בולעת רוק ותוהה.

זה גרביונים רגילים? עד לכאן? הוא מצביע על אזור המותניים.

כן.

זה כמו של הבנות שלי בגן. הם גם לובשות גרביונים ושמלה וחצאית.

גם שמלה וגם חצאית?

כן.

נראה לי ששמלה וחצאית לא כל כך הולך ביחד.

כן, ככה הם לובשות.

אם ילד בן ארבע תוהה מה יש לי מתחת לשמלה, למה אפשר לצפות מגבר בן ארבעים?

 

ארוחת צהריים

נועה, את צמחונית, נכון? הוא שואל בפעם העשירית. למה את לא אוכלת עוף?

אלוני, אני חושבת שאתה כבר יודע למה.

כי את לא רוצה לאכול חיות, נכון?

כי אני אוהבת בעלי חיים ואני לא רוצה לאכול אותם.

גם אני לא רוצה לאכול חיות.

אתה לא מוכרח.

אבל אימא שלי מכריחה אותי. כן, היא אומרת שעוף זה בריא. עוף זה בריא, נכון?

אני לא רוצה להרוס לילד בן חמש את הקשרים עם ההורים שלו, אבל לעזאזל, הוא לא מפסיק לשאול שאלות. הוא קולט שיש פה דבר ששווה להתעכב עליו.

תראה, זה תלוי את מי שואלים. יש הרבה דברים בעולם שאדם אחד יגיד לך זה ככה, ואדם אחר יגיד לך אחרת. אני מאמינה שאימא שלך דואגת לך, אבל אני חושבת שבבשר העוף יש הרבה דברים לא בריאים ושאפשר לאכול הרבה דברים אחרים בריאים.

אני אוכלת את המרק הצמחוני שהכינו במיוחד בשבילי.

אבל את אוהבת עוף?

אני מניחה את הכף.

תראה, לפני שהתחלתי לחשוב על זה, מאוד אהבתי עוף. כי ככה ההורים שלי הרגילו אותי וככה לימדו אותי לאכול מאז שהייתי ממש קטנה. אבל אז התחלתי לחשוב על זה שאני לא רוצה לאכול חיות וזה כבר לא היה לי טעים.

שתיקה.

 

אלי בת שלוש

אלי מחזיקה בידיה את המתקן. שלוש מגלשות ושלושה כדורים בצבעים ורוד, צהוב, ירוק. היא מזמזמת הברות אחרונות של כל משפט: "...גלגלי האוטובוס מסתובבים, מסתובבים, מסתובבים, גלגלי האוטובוס מסתובבים, בכל רחבי העיר...". הגנן שר ומנגן בגיטרה.

אלי מצמידה את הצעצוע קרוב לחזה וחוצה את החדר בהליכה נמרצת. מדדה, הליכה לא אחידה ולא רציפה, תואמת לגילה.

אמהות מקיפות את קירות החדר. משקיפות, מהנהנות, מחייכות.

מדי פעם מתגנב לפניהן מבט מבוהל כשהן רואות את הילד שלהן חוטף צעצוע מידי ילד אחר. מיד מזנקות מתוך הקיר ומזמרות באוזניו: למה חטפת לו?! זה לא שלך! נוהגות כפסלים בכוננות, ממתינים להתעורר לחיים.

בינתיים אלי כבר בפינת החדר, מארגנת ומסדרת את הכדורים. עיניים בוערות בציפייה לגלגלם במורד המגלשות.

דניאל, גם הוא בפינת החדר, קורא בספרון הצורות הגיאומטריות. הנה משולש אדום, מלבן ירוק, קו צהבהב, בית אדום, חלון ירוק, דלת צהובה. ככה אנחנו רוצים שהבית שלך ייראה כשתגדל, בסדר דניאל? המגלשות הצבעוניות שהופיעו זה עתה מימינו מגרות הרבה יותר.

דניאל קם בהחלטיות, פוסע שני צעדים, לוקח כדור צהוב ומגלגל אותו במורד המגלשה הירוקה. אלי צווחת צרחה מבועתת ובוכה בזעקה לתקרה.

אישה בלונדינית מתוחת פנים, בעלת גוף מלא, עיניים כחולות וחסרות מנוח, מזנקת מן הקיר. יד אחת אוחזת בחוזקה בידה של אלי הקטנה, יד שנייה מניעה אצבע: נו- נו- נו! צורחת: שיתוף, אלי! לשתף! שיתוף!!!

 

(נועה פרומרמן, חברת קבוצת השחקנים בתיאטרון החדר)

קישור קבוע

"אַתָּה תָּמוּת!" צָעַק הָרוֹפֵא הַמַּרְדִּים, "אַתָּה תָּמוּת בַּנִּתּוּחַ הַזֶּה עִם הַפְּלָבִיקְס*, וַאֲנִי

אֶהְיֶה זֶה שֶׁאֶצְטָרֵךְ לְהַצִּיל אוֹתְךָ, וְאֵין לִי שׁוּם אֶמְצָעִים. שׁוּם תְּרוּפַת נֶגֶד. תַּחְתּום!

תַּחְתּום שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ!

תַּחְתּום!"

הָרוֹפֵא הַשֵּׁנִי נִצָּב בַּחֶדֶר,  וְרַק עֵינָיו 

 

מַכַּת הַדָּם מִזֶּה,

הַסַּרְטָן מִזֶּה,

וּבַתָּוֶךְ הַפְּלָבִיקְס

וּבְשׁוּלֵי שׁוּלַיִם - אֲהוּבִי,

שְׁתוּק

אֵיבָרִים, כְּפַרְפַּר שֶׁנּוֹרָה לְתוֹךְ קִיר.

הַלֵּב הַמְּדוֹבֵב אֶת הַנֶּפֶשׁ

וְהַשִּׁנַּיִם הַנּוֹקְשׁוֹת

            כְּאוֹתִיּוֹת מוֹרְס שֶׁהֻפְרְעוּ מִמַּהֲלָכָן.

הַשָּׁעוֹן מְתַקְתֵּק אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת

כְּעֵינַי הַמִּתְרוֹצְצוֹת

וְהַלֵּב מַבִּיט בַּפְּעִימוֹת הַמִּתְקַצְּרוֹת

 

* (למושתלי סטנט עם תרופה, אסורה הפסקת ה"פלביקס", תרופה מדללת דם, למשך חצי שנה) 

-------

 

הָהָר הָעֵירום מִזֶּה

            מַכְתֵּשׁ הָהָר מִזֶּה

א.

הָהָר הָעֵירום מֵטִיל עַל פָּנֶיךָ

רִבּוֹא נִיצוֹצוֹת אוֹר

עַכְשָׁו כְּשֶׁהַחִיּוּךְ שֶׁלְּךָ

חַף מִמַּחְשְׁבוֹת

מָוֶת

לְלַמְּדֵנִי

טַעַם יָפְיוֹ שֶׁל הָרֶגַע.

 

ב.

בְּמַכְתֵּשׁ הָהָר דּוֹלְקִים שְׁנֵי נֵרוֹת

בְּרוֹשׁ

צִפּוֹרִים חָגוֹת כִּמְקַדְּשׁוֹת

וְהָעֲנָנִים,

כְּאַיָּלִים בְּעִקְבֵי הָרוֹעוֹת

וְהָהָר

צוֹחֵק.

 

ג.

תַּנּוּר הָהָר מַבְעִיר אֶת גֶּחָלָיו

אוֹפֶה אֶת לֶחֶם אַהֲבָתֵנוּ

 

נְהַר אָדָם זוֹרֵם לְמַרְגְּלוֹתָיו

וְלא יוֹדֵעַ

לא יֵדַע

 

(מלכה נתנזון, משוררת וסופרת)

קישור קבוע

פזית שלחה את הקליפ הבא מתוך מופע ההשקה לאלבום 'לתחנה הבאה', בסאבליים, ת"א.

קישור קבוע

הוידוי האחרון של אדולף היטלר

 

(צילום: מיכל ברץ קורן. איפור: יסמין מגן)

וגם קוואקר, בלונדי ואווה בראון

 

"זהו מבצע של משחק נדיר, אך בלי ספק יותר מהטכניקה והאמנות, זאת מלאכת מחשבת המבטאת את הרעיונות הנועזים והמאתגרים של המחזה. משחקו של אוריין הוא כאספקלריה לכל אלה; לעתים היא כולה בדולח, לרגעים היא כנחושת קלל, גם קעורה וגם קמורה, מעוותת, אך תמיד ישרה וישירה".  (צבי גורן, אתר הבמה)
"ביצוע וירטואוזי!"  (חיה בראל, קול ישראל, רשת א', "שורה ראשונה")

"חוויה נהדרת!  אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל".  (יוני איתיאל, קול ישראל, רשת ב', "מה יהיה עם יואב גינאי")

"אמיר אוריין בהופעתו האינטנסיבית, עושה את הבלתי אפשרי. הוא מחשמל ומצמרר ומחייה לפנינו את המפלצת המתועבת ביותר שידענו".  (אליקים ירון, קול ישראל, רשת ב', "בחצי היום" וגם "מעריב")

"תצוגת משחק מדהימה. אירוע שהוא בדיוק ברוח הזמן!"  (יואב איתמר, עורך, מנחה, מבקר תיאטרון)

 

היטלר לא מת בבונקר שלו בברלין ב-1945. עתה הוא זקן ויודע שימיו ספורים. הוא מאמין כי המוות שלו יסמן את תחילת סופו של העולם כולו. כך הוא מגיע לישראל וכאן אנו פוגשים בו, ישיש נרגן והזוי.

טרגי-קומדיה אפלה

 

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

משחק: אמיר אוריין

יום ו', 10.5.2013, בשעה 14:00

טל': 0508-497715, 03-5171818
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח
 (לקבלת התוכנייה)

--------------

הדיבוק בחדר

 

 

טרגי-קומדיה אפלה

מחזה, בימוי ועיצוב: אמיר אוריין.

בהשתתפות: דורית אבנט, אבי גיבסון בראל, אמיר אוריין

 

"יצירת מופת!"

(סמדר יערון, מנהלת אמנותית, פסטיבל עכו)

"הדיבוק בחדר" - טוטלי וסוחף! - תיאטרון מכושף!

(צבי גורן, אתר הבמה)

"רוחניות אותנטית"

(פרופ' שמעון לוי, ישראל היום)

"חוויה מסעירה!"

(איתן בר יוסף, עכבר העיר)

"חזיונות תיאטרליים מהפנטים!"

(מרט פרחומובסקי, טיים אאוט)

"דוגמה מאלפת לעבודת עומק יהודית, כמעט כמו דיון תלמודי"

(זלאטע זרצקי, ירחון "נקודה")

מוצ"ש, 8.6.2013, בשעה 20:30

טל': 0508-497715, 03-5171818
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח
לקבלת התוכניה   

--------------

העלמה והמוות

 

 

"הצגה עזה והתמסרות השחקנים כובשת ומצמיתה. הצדעתי לגיבסון על ההישג שלו כבמאי. הוא מיצה עד הקצה את דחיסות החלל והפך את החדר לתא עינויים - הן זה שבזיכרונה של פאולינה והן זה המתקיים במישור שבו מתרחשת ההצגה. גם כסא הגינקולוג הוא בחירה מושלמת. הטקסט של דורפמן הופך את הקרביים".

(נאוה סמל, סופרת)

 

גרסה חדשה ומסעירה למחזה של אריאל דורפמן. באישון לילה, מזדמן אורח לביתם של פאולינה וחררדו. פאולינה מזהה אותו כמי שעינה אותה ואנס אותה.

 

מחזה: אריאל דורפמן

עיבוד: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

בימוי: אבי גיבסון בר-אל

ייעוץ חזותי ועיצוב תלבושות: דלית ענבר. וידיאו: אופק בריסקר

משתתפים: יעל נביא, מוטי רוזנצוויג, זאב שמשוני

עוזרת במאי: רינת מוסקונה

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין

מבית היוצר של קבוצת "אורתו-דה"

בניהול האמנותי של ינון צפריר

יום ה', 16.5.2013, בשעה 20:30

טל': 0508-497715, 03-5171818
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח.

----------------------------

"המליאה" של תיאטרון החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולצופים.

פגישה דו-שבועית באווירה נינוחה.

הפגישה הבאה של המליאה:
יום ו', 17.5.2013, בשעה 16:00

בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. 

במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי.
תשלום: 20 ש"ח כולל כיבוד. משך הפגישה: 3-4 שעות בערך.

אפשר להשתתף ואפשר לצפות. "המליאה" פתוחה לכל.

רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, או בדוא"ל: כאן.

 

לצאת מהקרון 2 – הפסטיבל

בוגרי תיאטרון החדר מעלים, במסגרת הפסטיבל: מונולוגים מן החורבן

ברכבת העולה לירושלים נפגשות דמויות מתקופת חורבן בית המקדש השני.

הישיבה המשותפת בקרון הרכבת והרוח המנשבת מחלונות הרכבת הפתוחים, יחד עם ההתרגשות מהפגישה המחודשת, מעוררים רגשות חבויים. המפגש המחודש מעלה את תחושות החורבן, האישיות והלאומיות ואט אט אנו מבינים כי, בדומה לימינו, לתחושת החורבן הלאומי והאסון האישי קווי ממשק רבים. רק בסיום הנסיעה וביציאה מהקרון נדע מה היה ייעודה של הרכבת ולאן הוביל הקרון את נוסעיו.

מחזה ובימוי: ארז ברט.

בהשתתפות: איתמר ברקאי, אסתי גנץ, ארז ברט, יהונתן כלפה, ירון ליבוביץ' ושירה בן צבי.

מתחם התחנה, תל-אביב, ימים ה',ו',שבת, 9-11.5.2013.

ההצגות מתקיימות בין השעות 17:00- 23:00. תוכניית הפסטיבל.

-------

במסגרת הפסטיבל גם: הליצן המשתומם

ימים ה',ו',שבת, הצגות במחיר חתרני 20 שקל בקרון המכיל לא יותר מ24 איש -

אמירה על חופש וכלא מתוך שירי רבי מאיר בעל הטקסט

עם עופר גולני וסיון בן ישעיה

עזרו לנו להתגבר על חרדת הקרון הריק והזמינו כרטיסים מראש אצל פנינה

קברט קבלי בתשעה פרקים וגם: הלהקה בהופעות

תוכניית הפסטיבל.

 

מרתון סטנדאפ מספר 3

חברים וחברות!

היה כיף לרוץ ולצחוק במרתון. ולכן: "מרתון סטנדאפ" מספר 3 יוצא לדרך!

הפעם בתכנית: גיל רוזנברג, רותם זיו, ששי מאטו, גיא לוי ודייויד קלימניק.

נפגשים ביום ראשון, 19.5.2013, למופע מושקע ומהנה של צחוקים שיתקיים אצל ענת ברזילי, ברחוב מנחם בגין 98, תל אביב.

פתיחת דלתות - 20:00. תחילת המופע: 20:30 בדיוק.

מחיר כרטיס במכירה מוקדמת: 25 שקלים חדשים בלבד. רותם זיו 054-474-9811

כולכם מוזמנים לצחוק איתנו, עלינו, עליכם, על העולם, וחבל, חבל אם לא תהיו שם, תגיעו. לא תתחרטו. ואם לא: אנחנו יודעים איפה אתם גרים.

(רותם זיו)


תיק פוריות

IV כן או IV לא!

היא רוצה ילד. זה לא קורה. הולכים לטיפולים. אלפי זוגות פוקדים את מרכזי הפוריות ועוברים תהליכי הפריה חוץ גופית. ליאת חיים פורצת את מחסום השתיקה. מונודרמה על נשיות, אנושיות וטיפולי פוריות.

מאת ובביצוע: איריס הרפז | בימוי: אסנת שנק-יוסף | עיצוב אירוע והפקה בפועל: ירון פרידמן. מוסיקה מקורית ועריכה מוסיקלית: שי בן יעקב ואיריס הרפז | עיצוב תאורה: ג'ני חנה.

ייעוץ אמנותי: סמדר יערון ואמיר אוריין - תיאטרון החדר

יום שלישי, 21.5.13, בשעה 20:30, בקרון שבמתחם התחנה בתל אביב.

60 ₪. לחברי החדר כרטיס ידיד 40 ₪.

כתבה ב-ynet. ראיון: קול השלום. להזמנות, ירון: 050-657-7027

 

פרינג'י - אתר הצגות פרינג', בניהולו של רן בן עזרא.

 

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח קובץ: (הדוא"ל שלנו)

קישור קבוע

וינסטון סמית: תנו לי

דבר ראש הממשלה בישיבתו החסויה עם אנשי שלומו:

תנו לי מלחמה קטנה ונחמדה, תנו לי מלחמה קלה, איכותית, מבריקה, אינטליגנטית, מלחמה אינטימית, מקסימה, נחשקת, חשוקה, מלחמה היסטורית, מלחמה שהיא מנוף משמעותי לכלכלת המדינה. מנוף משמעותי לעליית התמיכה בראש הממשלה. תנו לי מלחמה עכשיו, השבוע. כי בשבוע הבא אני מכסח את האזרחים שלי עד העצם כדי לכסות את הגרעון מהמלחמה שעברה. להזכירכם: לכם ולי יש מקום בבונקר המשוכלל בהרי ירושלים, והאזרח שנשאר בחוץ? אללה ירחמו.

(וינסטון סמית)

-------------- -------------- --------------

 

יום ירושלים

 

נילי אושרוב: איזה מזל

 

...יום ירושלים, ואני אומרת לעצמי: איזה מזל שהילדים שלי כבר גדולים, מאוד גדולים, ואני לא צריכה לגהץ להם חולצה לבנה לבית ספר. ולא, לא רק מפני שאני המגהצת הכי גרועה במזרח התיכון. זה שנים שילדי בגרו ואני פטורה מלהשתתף, גם פאסיבית, בצהלת חגיגות יום ירושלים. ילדי, באופן אירוני משהו, עברו בעצמם לגור בירושלים והם מדווחים על מצעדי יום ירושלים, שהם מפגן של גזענות וכוחנות... (המשך המאמר)

(נילי אושרוב, סופרת ומסאית. ספרה: "שיכון צדיקים" התפרסם בשעתו בהמשכים באיגרת השבועית)

-------

 

הדס לאור אשור: איך זה שירושלים

 

אֵיךְ זֶה שֶׁירוּשָׁלַים כָּל-כָּךְ גִּזְעָנִית

מְחַפֶּשֶׂת לְמַטָּה קְדֻשָּׁה כְּשֶׁלְמַעְלָה הַגֹּדֶשׁ,

הֲלֹא עַל כָּל צַעַד וְשַׁעַל פּוֹגֶשֶת אַתְּ

מִישֶׁהוּ אַחֵר. אַתְּ יְכוֹלָה לְהָרִיחַ

אוֹתוֹ לְהַלֵּךְ אִתּוֹ לְהַרְהִיב שִׂיחָה אִתּוֹ

בָּרְחוֹב אוֹ בַּשּׁוּק אוֹ בַּתַּחֲנַה הַנּוֹטֶפֶת

לְחַכֵּךְ בּוֹ כָּתֵף בְּלִי מֵשִׂים

וְהֲלֹא שִׂנְאָה נוֹלֶדֶת

מִתְרִיסִים מוּגָפִים, וְלֹא מִזֵּעָה מְשֻׁתֶּפֶת.

 

אֵיךְ זֶה שֶׁירוּשָׁלַים כָּל-כָּךְ שְׁלֵמָה

הֲלֹא הִיא בְּעַצְמָה מְפוֹרֶקֶת שְׁכָבוֹת

וּשְׂנָאוֹת כְּשָׁטִיח טְלָאִים שֶׁקָרְבָּן הֹעֲלוּ לְמוֹלֵךְ תּוֹרָן,

אָז אֵיךְ הִיא מָרְשָׁה לְעַצְמָה

וּבִכְלָל, אֵיךְ מִי שֶׁחוֹרֶצֶת דִּינֵי אֲבָנִים

לָשוּב לִמְקוֹמָן הַנָּכוֹן, הַנּוֹשָן, מִדּוֹרוֹת

וּמוֹשַׁחַת אוֹתָן מִסְפָּרִים-מִסְפָּרִים אֲדֻמִּים-אֲדֻמִּים

כִּוְרִידִים נְפוּחִים מִכּוֹבֶד שָׁנִים בָּרַגְלַיִם,

אֵיךְ מִי שֶׁנוֹטֶלֶת אוֹתָן אַחַת לְאַחַת, עוֹרֶמֶת בַּצַּד, מְלַטֶּפֶת

וּמַחֲזִירָה, הִיא אוֹתָה יְרוּשָׁלַיִם נְטוּלַת מַחֲסֶה מֵרוּחַ קָרָה.

 

אֵיךְ זֶה שֶׁירוּשָׁלַיִם, כּוֹרָעָת מִשְׁעָרִים וְקִירוֹת,

הִיא כָּל-כָּךְ לֹא קַבְּלָנִית.

בּוֹנָה וּבוֹנָה מִגְדָּלִים וְצוּרוֹת וְתוֹלָה אֶת הַשֶּלֶט בָּרוּחַ

מִתְפַּלֵּלֶת אֵלָיו שֶׁיָשוּב וּמְיָחֵלֶת שֶׁחָשׁ הוּא, נוֹשֵׁב וְקָשׁוּב,

אֵיךְ הִיא שׁוֹכַחַת אֶת הֶלֶם הַקְּרָב

וּדְבֵקָה בְּאוֹתָה מַחְשֶׁבֶת שָׁוְא 

שֶׁהַפַּעַם הוּא בֶּטַח יִתְעָלֶה וְיִתְהָלַל

וְלָכֵן הַקְּרָב הַזֶּה שָׁוֶה כָּל חָלָל וּבוֹרוֹת

וְהוּא-הוּא שֶׁיִקְבַּע בָּאֶבֶן מַסְּמֵרוֹת.

אֵיךְ זֶה שֶׁירוּשָׁלַים כָּל-כָּךְ שַׁכְחָנִית.

אוגוסט 2011   

-------------- -------------- --------------

פרסים

טקס חלוקת פרסי התיאטרון יתקיים ביום שישי, 10 במאי 2013, בשעה 12:00, בתיאטרון בית ליסין. הטקס יצולם וישודר בערוץ הראשון.

תזכורת: אין חובה להיות נוכח בטקס ואף לא לצפות בו בערוץ הראשון. זהו מעמד סגור של חוג חמשת התיאטרונים המסחריים הגדולים בישראל ומטרתו שיווקית בלבד. ברכות לזוכים.

-------------- -------------- --------------

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר, "הוידוי האחרון של אדולף היטלר")

--------------

"אתה יכול לדבר על מה שאתה רוצה לדבר
אבל לא על כל מה שאתה רוצה לדבר".

(פאולינה, "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)

-------------- -------------- --------------

הטלוויזיה החברתית

סרטונים ומבזקים   

(אהוד שם טוב, 052.5433100)

-------------- -------------- --------------

הירקון 70

מהדורת חדשות שבועית

(הירקון 70)

קישור קבוע

אמיר אוריין - תיאטרון החדר

רחוב יוסף הנשיא 5, תל אביב
טל: 03-5171818.  פקס: 03-5160706. 
דוא"ל: info@roomtheater.co.il