הצטרפו לאיגרת השבועית

"תיאטרון החדר? קסם של תיאטרון!" (יורם קניוק, סופר)


האיגרת השבועית

יום ה', 2014 . 11 . 27

-------

ללימודי המשחק, הייעוץ האישי,

התגובות ובכל עניין:

טל': 03-5171818, 052-340-1478

או:

amir@roomtheater.co.il

------


-------

היטלר

בקרוב הוא חוזר

-------

הנוסע הסמוי

יום ג', 16.12.2014, בשעה 20:30, בחדר
יום ה', 1.1.2015, בשעה: 20:00, ברחובות

טל': 03-5171818, 052-340-1478

-------

המשרתים

בקרוב הם חוזרים

-------

המליאה

פגישה דו-שבועית קבועה

דלת פתוחה באווירה נינוחה לקראת שבת

הפגישה הבאה:

יום ו', 28.11.2014, 16:00

טל': 03-5171818, 052-340-1478

-------


באיגרת זו:

•   שיטת אוריין - המעגל הפתוח: ואם לא תהיה נחמד...
•   קליפ: קלאסי וקל וגם ווירטואוזי
•   אודישנים דרושים: ראוי להיכנס, אולי משהו
•   אירועים: לוח
•   הכתובת על הדיר: סיכות


(במה היא משל לחיים. כל מה שמתרחש עליה כוחו יפה ללמד גם על חיים חוץ-בימתיים)

 

- אני עובד עם שחקן מצוין, הכול טוב ויפה וההצגה מתקדמת. יש רק קושי אחד. בכל פעם  שהוא צריך לומר טקסט בעל אופי פילוסופי, ההצגה נופלת. הוא חוזר לדבר טקסט אישי וההצגה מתרוממת.

- למה אתה מתכוון כשאתה אומר טקסט פילוסופי?

- כשהוא מגיש את הטקסט של הדמות שלו על משמעות הקיום כאזרח במדינה כובשת, ההצגה נופלת. כשהוא מגיש את הטקסט שלו על האהבה הנכזבת לאישה לא מושגת, זהו טקסט בעל אופי אישי וההצגה מתעוררת שוב לחיים.

- והטקסט הפילוסופי הזה, מבחינה חברתית נשמע לפחות חתרני, לא כן?

- כן. עבור הקהל שלנו זהו טקסט בעל אופי אופוזיציוני או לפחות חתרני.

- הרי לך תחילתה של אבחנה. ממנה ניתן לגזור את הטיפול.

 

אומרים שאם האדם-המופיע לא מאמין בדברים שהוא אומר, הוא יישמע מזויף. זו אמירה פשוטה מדי, שטחית מדי ובמקרים רבים גם לא נכונה. אדם לא צריך להאמין בדברים שהוא אומר על מנת להיות משכנע. עליו להיות משוכנע בצורך לומר את הדברים, על מנת שיישמע משכנע. למשל, סוכני מכירות מיומנים, כמו גם ראשי ממשלות אחדים ששמעתי אותם נואמים, יכולים למכור כל דבר ולשקר במצח נחושה ולהישמע אמינים.

 

כאשר פרפורמר מגיש לקהל טקסט בימתי מקובל ומוסכם על קהלו, לרוב אין קושי לשכנע את הקהל באמיתות הטקסט. כולם מסכימים עם כולם והנה מה טוב ומה נעים שבט אחים גם יחד ואלו לאלו עושים נעים בגב.

 

טקסט שהוא חדש לקהל או לא לגמרי מקובל עליו, או טקסט הדורש ריכוז רב מהרגיל, מתקבל בדרך כלל ע"י הקהל בחשדנות או בזרות מסוימת. השחקן עלול לחוות מתח אישי ופחד קהל ואיכות הביצוע שלו נפגמת.

 

את התופעה הזאת חוויתי כצופה פעמים רבות מדי. שחקן מגיש טקסט המכיל השקפת עולם שהיא שונה מזו שמקובלת על הקהל שלו. הוא משתדל מאד לשכנע אבל באותו הרגע ההצגה נופלת והשחקן נראה מאולץ. יש שחושבים שאם הם יריצו את הטקסט במהירות רבה יותר, גם הנפילה תהיה קצרה יותר והנזק קל יותר. זו כמובן טעות קשה. כל פעימת זמן בקטע של נפילה נמשכת נצח ומשפיעה על הפעולות הבימתיות לעתיד לבוא.

 

הנפילה הזאת באיכות הביצוע אינה רק מנת חלקם של מי שאינם מאמינים בטקסט שהם אומרים. לעיתים קרובות היא גם מנת חלקם של מי שמאמינים בטקסט החתרני או האופוזיציוני שלהם. מדוע? משום שהשפעתה של הסביבה על הפרט יכולה להיות חזקה מדי ולחשוף צורות התנהגות ארכאיות.

 

מהן "צורות התנהגות ארכאיות"? לדוגמא: הצורך העתיק למצוא חן ולקבל אהבה ללא תנאי. כל אחד ראוי למעט חסד ואהבה וחיבוק וזהו צורך אותנטי ובסיסי. טקסט בימתי קשה או שלא מקובל על קהל, מאיים על מימוש הצורך באהבה ויוצר תגובת נגד פנימית. כביכול מתעורר שם השד הרדום של הקונפורמיזם החברתי והוא לוחש לשחקן באוזן הפנימית:

 

"אם לא תהיה נחמד נבוא אליך בחושך ונחנוק כל מחשבה מרדנית שתעלה בך, כל רעיון שאינו הולך בתלם המרכזי. נהרוג אותם בעודם בְּאִיבָּם. אחר כך נטלטל את נפשך ונשליך אותך אל תהום של דיכאון מתמשך".

 

מה עושים:

הדבר הראשון הוא כמובן להיות מודע לאותם חלקי טקסט שאינם מקובלים בציבור ולהשפעתם על הפרפורמר. אין להקל ראש בפעולה זו גם בגלל שאנו נוטים להדחיק הכרה זו בהשפעת קהל מסויג על התנהגות הפרפורמר. יש לסמן קטעים אלו בכל דרך שנראית לו לפרפורמר.

חשוב לשהות לפרק זמן כלשהו במחיצת מי שמזדהה עם המטרה האמנותית-חברתית של הפרפורמר. זו קבוצת ההזדהות ההדדית. יש לעודד אלו את אלו, לחזק אלו את אלו. כל אחד מהיוצרים חייב להזכיר לעצמך שוב שהוא עומד להגיש טקסט שקהל יתקשה לקבל, שהוא זקוק לאהבת הקהל ויתכן מאד שלא יקבל אותה, שיש לכל אדם יוצר-אמן ייעוד חברתי בתיקון עולם, שהוא עומד להגשים ייעוד זה כאדם ובעיקר להטות לעצמו חסד, רחמים ואהבה.

 

ולמה, ישאל ספקן, למה להעמיד במבחן את סבלנותו של קהל ואת כושר עמידותו של הפרפורמר בקטעים שאין הציבור יכול לעמוד בהם והם מכעיסים קהל שנדרש פתאום לחשוב באופן אקטיבי? התשובה כבר נמצאת בגוף השאלה: כי לפעמים מוכרחים. כי לפעמים אי אפשר אחרת. כי תיקון ממשי כרוך בהקרבת השלווה הכוזבת.

 

לעמוד אל מול קהל מתוך ידיעה מוקדמת שהוא עלול לדחות אותך? את זה יכול להרשות לעצמו מי שיכול לעמוד בעוצמת הדחייה, בעוצמת הכאב המלווה אותה ולהתמיד בהגשת הרעיון שלו לקהל. באופן פרדוכסלי הרי זהו לרוב מי שהוא אופטימי ביסודו, נותן אמון בזולתו ומאמין באפשרות לשינוי מתקן.

הנה סיבה טובה לתרגל אופטימיות.

 

באהבה,

אמיר

קישור קבוע


"תעלת בלאומילך" (1969), אפרים קישון כתב וביים.


קישור קבוע


נא לעבור לדף אודישנים דרושים.


קישור קבוע


היטלר

בקרוב הוא חוזר

(היטלר - דף באתר החדר)

(לקבלת התכנייה)

 

הנוסע הסמוי

מונודרמה ע"פ סיפור מאת יוסי זיו

עיבוד לבמה ובימוי: אמיר אוריין

משחק: יוסי זיו

בכורה: ינואר 2014

יום ג', 16.12.2014, בשעה 20:30, בחדר
יום ה', 1.1.2015, בשעה: 20:00, ברחובות

טל': 03-5171818, 052-340-1478

(יוטיוב)

 

המשרתים

בקרוב הם חוזרים

 

רגשות מעורבים

הסרט של גיא דוידי על תאטרון החדר

כאן


 

"המליאה" של תיאטרון החדר

פגישה דו-שבועית קבועה באווירה נינוחה.

דלת פתוחה ליוצרים וצופים לקראת שבת.

הדלקת נרות, שיחה, פרשת השבוע, במה פתוחה.

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות.

המליאה פתוחה לכל.

משך הפגישה: 3 ש' בערך.

הפגישה הבאה:

יום ו', 28.11.2014, בשעה 16:00

20 ש"ח כולל כיבוד.

בחדר החדש, ברחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב.

המקום מוגדר מקום פרטי והבאים הם האורחים שלנו.

רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, או בדוא"ל: כאן.

 

תיק פוריות

IV כן או IV לא

מונודרמה על נשיות, אנושיות וטיפולי פוריות.

כתיבה ומשחק: איריס הרפז. בימוי: אסנת שנק-יוסף. במאי מלווה: יניב מויאל. עיצוב: ירון פרידמן. מוסיקה מקורית ועריכה מוסיקלית: שי בן יעקב ואיריס הרפז. עיצוב תאורה: ג'ני חנה.

ייעוץ אמנותי: סמדר יערון ואמיר אוריין - תיאטרון החדר. בהפקת המרכז לתאטרון עכו.

29.11.2014, בשעה 20:30, תאטרון הסטודיו, שדרות הנשיא 124, חיפה.

טל': 04-8100104. אירית יונה: 052-826-5068.

 

פסטיבל תאטרון קצר 16

חמישי, שישי, שבת, 27-29.11.2014,

2 מקצרונים, 9 הצגות, 20 ד’ כל הצגה

קוד הנחה: קוד 2015.  35 שח במקום 90 שח!

צוותא תל אביב. חניה ב-10 ₪ לכל הערב.

 

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח אליכם קובץ מונולוגים: (הדוא"ל שלנו)

קישור קבוע

 

קודם לכול חוק הלאום ואחר כך עמיר בניון ואחר כך נראה

 

הומאז' למרטין נימלר: "ואז הם באו ולקחו"

(מרטין נימלר, 1892 – 1984, היה כומר פרוטסטנטי גרמני שהתנגד לנאצים. בשנת 1946, לאחר ששוחרר ממחזה הריכוז, הוא נהג לקרוא בנאומיו את הקטע "לא הרמתי את קולי", שהתחיל במילים: "בגרמניה הנאצים תחילה לקחו את הקומוניסטים". לקטע זה יש גרסאות רבות. אחת מהן הולחנה בשנת 1996 על ידי המוזיקאי האירי כריסטי מור באלבומו Graffiti Tongue. הקטע הבא הוא הומאז' לנימלר)

 

(ישראל 2014)

 

בישראל תחילה הצבא בא ולוקח

את תושבי השטחים הכבושים,

ואני לא מרים את קולי,

כי אני לא תושב השטחים הכבושים.

אחר כך הוא בא ולוקח את הערבים,

ואני לא מרים את קולי,

כי אני לא ערבי.

אחר כך הוא בא ולוקח את השמאלנים

ואני לא מרים את קולי,

שלא יחשבו שאני שמאלני.

ואחר כך הם באים לקחת אותי.

ואני מציג בפניהם את תעודת הלידה הנכונה שלי

ואת כרטיס האשראי הנכון שלי

ואת אותות המלחמות הנכונות שלי

והם לוחצים את ידי ואומרים בלבביות:

הלוואי וירבו כמוך

כי נצח ישראל לא ישקר,

והולכים לדפוק על דלת אחרת.

(א.א.)


-------------- -------------- --------------

"אופנה היא תרבות דמוקרטית נהדרת אבל היא לא אמנות"

(שיחה עם דמיאן וויטמור)

- על רקע הרומן הלוהט והמתמשך בין מוזיאונים לאופנה, טענת ש"אופנה היא לא אמנות". תוכל להסביר?

 

- "למה שאופנה תהיה אמנות? אופנה היא אופנה. אמנות היא אמנות. כולנו אוהבים אופנה, ואופנה שהיא עבודת יד - הוט-קוטור, למשל - היא מדהימה, פנטסטית וחשובה מאוד. אבל בואו לא נשכח שאופנה ביסודה היא מסחרית. היא תרבות דמוקרטית נהדרת אבל היא לא אמנות. היא אף פעם לא תיקח סיכונים כמו שאמנות לוקחת. אמנות תמיד תהיה קצת יותר קריטית, מסובכת, בעייתית. בזמן שמה שמאתגר אותנו רגשית באופנה יכול להיחשב שטחי, אמנות יכולה לגרום לך לתפוס את הראש, לפקפק בעצמך, לשאול שאלות על העולם. אמנות היא רוחנית יותר, בעייתית, מאתגרת ואופנה היא בסופו של דבר עניין צרכני".

-------------- -------------- --------------

 

מקבץ אמירות מתוך הצגות תאטרון החדר:

--------------

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר, "היטלר")

--------------

"אני לא סובל כושים שמביטים לי ישר בעיניים.

אני רוצה לישון! לישון! לעצום עיניים,

לראות את הים הכחול וחרטום מפלח את המים!"

(רב החובל, "הנוסע הסמוי")

--------------

"אני העוף השחור, אני השופט והתליין.

הלילה אחי, הלילה הוא רק שלנו!

ולא של אף אחד אחר. אני חשוף.

אני עומד לצאת אל האור. להשתחרר".

(סולאנז'-סמך, "המשרתים")

--------------

"אתה יכול לדבר על מה שאתה רוצה לדבר

אבל לא על כל מה שאתה רוצה לדבר".

(פאולינה, "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)

קישור קבוע

אמיר אוריין - תיאטרון החדר

רחוב הירקון 29, תל אביב 6801138
טל: 03-5171818.  פקס: 03-5160706. 
דוא"ל: info@roomtheater.co.il