האיגרת השבועית

1. המשכיל יידום

א. "לָכֵן, הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם, כִּי עֵת רָעָה הִיא" (עמוס ה', 13)

מדוע יידום המשכיל? בפסוקים קודמים נאמר, פסוקים 10-12: "שָׂנְאוּ בַּשַּׁעַר מוֹכִיחַ, וְדֹבֵר תָּמִים יְתָעֵבוּ... כִּי יָדַעְתִּי רַבִּים פִּשְׁעֵיכֶם וַעֲצֻמִים חַטֹּאתֵיכֶם, צֹרְרֵי צַדִּיק לֹקְחֵי כֹפֶר וְאֶבְיוֹנִים בַשַּׁעַר הִיטּוּ" (שם, פסוקים 10-12)

"המשכיל" הוא האדם הנאור והמואר, הוא בעל העין הפקוחה אל המציאות הפנימית והחיצונית. הוא בעל אומץ הלב האישי והאזרחי. הוא רואה דברים שאחרים לא רואים או לא רוצים לראות. הוא המתריע בשער, נביא ואדם-יוצר. יש אומרים שבעת רעה המשכיל חייב בשתיקה כי עתה היא עת העונש על החטאים שבני ישראל ביצעו ועתה הם אמורים לבוא על עונשם ואין לעצור בעד העונש מלהתקיים.

ודאי יהיה מוסכם על רבים שעדיף תיקון על פני עונש. אם כך, המשכיל דומם לא רק כדי שהעונש יתקיים אלא כדי לשמור על חייו, פרנסתו, שמו הטוב, ביתו ומשפחתו. אבל בכך הוא בוגד בייעודו כאדם, ודאי כאדם יוצר, שייעודו הוא תיקון מצבו של האדם. בלי ספק הישרדותו של האדם מקובלת כעדיפות עליונה. אבל הישרדות בלבד היא תנאי הכרחי לקיומו ולא תנאי מספיק.

על כן, בתנאים של סכנת נפשות, כלומר של חיים ומוות או גם בתנאים של סכנה לשלומו ורווחתו של האדם, שמו הטוב איכות חייו ופרנסתו, על המשכיל למצוא את הדרך הגלויה או הנסתרת לתיקון מצבו של האדם, במגע אישי עם הזולת או באופן לא ישיר, בשליחת מסרים, בשידול לדבר תיקון. בכל מקרה, ראוי שמעשה התיקון ייעשה, בגלוי או בהסתר.

 

ב. "לכן, המשכיל בעת ההיא יידום, כי עת רעה היא" (עמוס ה', 13)

ואני שאיני משכיל, או לפחות איני משכיל די כדי לשתוק, מה אומר אם לא אשתוק?

עלי לומר דבר מה, לצאת ידי חובת האמירה של מי שאינו משכיל דיו כדי לשתוק ואומר רק זאת שככל הנראה יצאתי מדעתי אם אמרתי שאני חי במדינה מתועבת ואז יש סיכוי כלשהו אבל קיים, שאיש לא יוכל לבוא עמי חשבון כי כפי שניתן להיווכח יצאתי מדעתי.

ואף על פי כן לא יידום, והארץ על צירה תיסוב ונוע תנוע.

-------------- 

 

2. כשאת בוכה

אריק איינשטיין, שחקן מצוין, זמר מצוין, גיבור תרבות לאומי בחסד השלטון והצינגלה, הלך לעולמו לפני שנה. אחד מהפופולריים שלו היה "כשאת בוכה, את לא יפה" למילים של יהונתן גפן ולחן של שמוליק קראוס. האומנם? כשאת בוכה את לא יפה? לא בהכרח.

כשאת או אני או כל אחד אחר כועסים או נבוכים או מקנאים, האם אנו יפים או מכוערים?

כשאת בוכה במסגרת תפקידך כשחקנית על במה, באופן טכני וללא מעורבות רגשית רק כי כך כתוב במחזה, אני עשוי לומר שאת שחקנית מקצועית וטובה, כי כל אדם יודע את הדרך הטכנית של הפקת בכי, ואם הוא לא יודע, שילמד. אם את בוכה מתוך רגש טעון אישי של עצב, ועושה זאת בלי רגשות אשם, אלא באופן פתוח ומתמסר לצער ולכאב, אני בוכה אתך ואז את יפיפייה. כן, גם אתה, אין הבדלי מגדר.

דרך אגב, השיר הזה עלול להישמע היום מעט לא תקין פוליטית. יש בו שמץ של מצ'ואיזם והתנשאות. עמכם הסליחה.

 

שנה טובה,
באהבה,

אמיר

נא לעבור לדף אודישנים דרושים.

היטלר

וגם קוואקר, בלונדי ואווה בראון

 

"זהו מבצע של משחק נדיר!  (צבי גורן, אתר הבמה)

"ביצוע וירטואוזי!"  (חיה בראל, קול ישראל, רשת א', "שורה ראשונה")

"חוויה נהדרת!  אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל".  (יוני איתיאל, קול ישראל, רשת ב', "מה יהיה עם יואב גינאי")

"אמיר אוריין בהופעתו האינטנסיבית, עושה את הבלתי אפשרי. הוא מחשמל ומצמרר ומחייה לפנינו את המפלצת המתועבת ביותר שידענו".  (אליקים ירון, קול ישראל, רשת ב', "בחצי היום" וגם "מעריב")

"תצוגת משחק מדהימה. אירוע שהוא בדיוק ברוח הזמן!"  (יואב איתמר, עורך, מנחה, מבקר)

"הצגת יחיד מופלאה!"

(תמי מולד-חיו, מבקרת תרבות וחברה)

 

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

משחק: אמיר אוריין

החדר החדש: רחוב יוסף הנשיא 5, תל אביב

טל': 0508-497715, 03-5171818

למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח

יום ג', 10.2.2015, בשעה 20:30, בחדר

(היטלר - דף באתר החדר)

(לקבלת התכנייה)

 

הנוסע הסמוי

מונודרמה ע"פ סיפור מאת יוסי זיו

רב חובל מגלה על סיפון האנייה נוסע סמוי

ופוקד להשליך אותו לים.

עיבוד לבמה ובימוי: אמיר אוריין

משחק: יוסי זיו

בכורה: ינואר 2014

מבוסס על סיפור אמיתי:

יום ה', 1.1.2015, בשעה: 20:00,

ברחובות, הפקולטה לחקלאות, בית ריינספלד

יום ה', 22.1.2015, בשעה 20:30, בחדר

טל': 03-5171818, 052-340-1478

(יוטיוב)

 

המשרתים

בקרוב הם חוזרים

 

"המליאה" של תיאטרון החדר

פגישה דו-שבועית קבועה באווירה נינוחה.

דלת פתוחה ליוצרים וצופים לקראת שבת.

הדלקת נרות, שיחה, פרשת השבוע, במה פתוחה.

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות.

המליאה פתוחה לכל.

משך הפגישה: 3 ש' בערך.

הפגישה הבאה:

יום ו', 9.1.2015, בשעה 16:00

20 ש"ח כולל כיבוד.

בחדר החדש, ברחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב.

המקום מוגדר מקום פרטי והבאים הם האורחים שלנו.

רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, או בדוא"ל: כאן.

 

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח אליכם קובץ: (הדוא"ל שלנו)

צנזורה שם

מנהל תיאטרון ג'יי היהודי בוושינגטון פוטר בעקבות לחץ תורמים. למרות הצלחות התיאטרון פוטר החודש המנהל האמנותי שלו, ארי רוט. האם זה משום שהעלה הצגות שנויות במחלוקת על ישראל?

ארי רוט, המנהל האמנותי של תיאטרון ג'יי (Theater J) ששייך למרכז הקהילה היהודית בוושינגטון ושנחשב לאחד המוסדות החשובים בתיאטרון היהודי האמריקאי, פוטר החודש לאחר 18 שנים בתפקיד. רוט שאף להרחיב בתיאטרון את גבולות השיח על ישראל ועל המתרחש במזרח התיכון ולהמשיך לשלב ברפרטואר שלו גם מחזות פוליטיים המביעים עמדה ביקורתית שאינה מתיישבת עם עמדת הממסד.

(בישראל לא מפטרים מנהלי תאטרון. הם מצנזרים את עצמם)

(למאמר 1)

--------------

צנזורה כאן

מחלוקת סביב תערוכה במכללת ספיר שעוסקת בחופש הביטוי

בתערוכה "כוחה של המלה" מוצגות חמסות שעליהן, בין השאר, הכיתוב "אטבח אל יהוד". סטודנטים: "ואם אמן היה כותב 'מוות לערבים' — זה היה לגיטימי?״ ח"כ דני דנון צוטט שם כמי שאמר: "הצגת תערוכה זו הינה פרובוקציה מיותרת ויש בה כדי לעודד ולהעצים את הטרור על ידי הרחבת התמיכה הציבורית בו".

זו יכולה הייתה להיות אמירה מצחיקה, אם לא הייתה כל כך טיפשית ו/או מרושעת. יש להניח כי התערוכה מלאה את תפקידה ההיסטורי והגדירה את גבולות חופש הביטוי בישראל, נכון לרגע זה.

(בישראל השלטון כבר לא מצזנר את האזרחים. הם מצנזרים את עצמם)

(למאמר 2)

-------------- --------------

בקשה

"אזרח שאינו מעורב בחיי החברה שבה הוא חי –

הוא פחות מעבד" (פריקלס, מושל אתונה.

המאה החמישית לפנה"ס)

אנא, לכו להצביע!

17 במארס 2015.

-------------- 

3 עקרונות בחירה מודעת בתקופה של מבוכה:
1. אידיאולוגיה:

לא לבחור באדם אלא בדרכו האידיאולוגית.

 כול מפלגה אפשר להבחין

באחת משתי הדרכים המרכזיות:

קפיטליזם וסוציאליזם.

2. יחסי כוחות – לעודד קטנות:

לבחור במפלגה הקטנה יותר,

כדי לרענן את הנוף השליט ולעודד שינוי.

3. לא לבחור במפלגה דתית, אלא בחופשית

(מה שמכונה "חילונית")

כדי לעודד הפרדת דת ממדינה

שהיא הליך בריא הן לדמוקרטיה והן לדת עצמה.

-------------- -------------- --------------

 

מקבץ מתוך הצגות תאטרון החדר:

--------------

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר, "היטלר")

--------------

"אני לא סובל כושים שמביטים לי ישר בעיניים.

אני רוצה לישון! לישון! לעצום עיניים,

לראות את הים הכחול וחרטום מפלח את המים!"

(רב החובל, "הנוסע הסמוי")

--------------

"אני העוף השחור, אני השופט והתליין.

הלילה אחי, הלילה הוא רק שלנו!

ולא של אף אחד אחר. אני חשוף.

אני עומד לצאת אל האור. להשתחרר".

(סולאנז'-סמך, "המשרתים")

--------------

"אתה יכול לדבר על מה שאתה רוצה לדבר

אבל לא על כל מה שאתה רוצה לדבר".

(פאולינה, "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)