האיגרת השבועית

תאטרון הוא לא רק בידור. הוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של האדם בדרך לתיקון עולם

 

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)

 

(משך הקריאה: 2:30 ד')

 

"אכן, אני חי בזמנים אפלים!

מלה תמימה היא אווילות. מצח חלקה

משמעו אטימות-הרגש. הצוחק

עוד לא תפס

את החדשות הנוראות.

איזה מין זמנים אלה, כאשר

שיחה על אילנות היא חטא כמעט, כי

על כל-כך הרבה פשעים היא שותקת!..."

(ברטולט ברכט, גלות המשוררים, עמ' 167,

הקיבוץ המאוחד, תרגום: ה. בנימין, 1978)

 

הקטע הבא הוא דמיוני, מוזר, הזוי. אבל כבר טענו אחדים שהוא בכלל לא ואני עדיין מקווה שהוא אכן כן, דמיוני, או שלימים, בעוד זמן מה הוא ייחשב להיסטוריה אפלה.

 

- זה כבד?

- כבד? מה פתאום כבד? קל! זה קל, קליל, כמו עף ברוח, מתעופף. כלום, כמו נוצה. מה נוצה? אויר. כמו אויר. בלי משקל, בכלל. לא מרגישים איך עובר על ידך. בהבל פה, מתעופף, נעלם. נמס בפה. כמו גלידה. מה גלידה? מוס. אפילו לא מוס. נעים כזה. מצחיק. מפיל לרצפה מרוב צחוק.

- אבל ארוך.

- מה פתאום ארוך? קצר. לא סתם קצר. קצר מאד. צ'יק-צ'ק ונגמר. רגע אחד! קצר, אבל מה זה מ-ה-מ-ם. לא סתם נהנים. דופק הנאה שמחזיקה לך הרבה זמן. לפחות שעתיים. ואפילו אם ארוך, אז מה? לא מרגישים ארוך. עובר בסבבה. נכנסים, יוצאים, לא מרגישים איך שהזמן עובר. טראח, עברו שעתיים. שעתיים מלא! שעתיים בלי בלבולי ביצים, בלי חניה, בלי צעקות של נהגים, שכנים, אישה, בעל, ילדים, בלי פוליטיקה. הכי חשוב - בלי פוליטיקה! רק לא פוליטיקה. שעתיים אתה שוכח מכל הצרות. סותם את הראש. שוכח מעצמך ואתה יודע איך זה כשאתה לא שוכח מעצמך. תאר לעצמך! לחשוב על עצמך? זה כואב, נכון? נכון! ועוד איך נכון. אבל לא פה. פה אין צ'אנס שאתה חושב על עצמך. למה? בגלל שזה מטמטם. זה עושה אותך מטומטם, שלא תצטרך לחשוב. זומבי. זה עושה אותך זומבי. מה יכול להיות יותר טוב מזומבי? בגלל זה כולם עושים מנוי להבימה ולקאמרי ולבית ליסין ולכל התיאטרונים המסחריים. וראית את התפאורות? הכי טוב בשוק. לא, לא פרינג'. מה פתאום פרינג'? לא כדאי לך. לא מתאים לך. למה לא מתאים לך? בגלל שאולי תיפול על הצגה שתעשה לך מחשבות על עצמך, על השכנים שלך, על המדינה שלך. למה לך? כבר הסכמנו שזה מסוכן, פשוט מסוכן. אז שתהיה לי בריא ותקנה מנוי לתאטרון המסחרי. ותאמין לי שתהיה לך הנאה גדולה, הנאה מובטחת, ואחר כך אתה תבוא ותרצה עוד מנה. אז לסדר לך מנוי?

 

באהבה,
אמיר

ליליאן אטלן היא מחזאית, סופרת ומשוררת צרפתייה-יהודייה שהתמודדה ביצירתה עם נושא השואה. היא נולדה בשנת 1932 כליליאן כהן, בעיר מונפלייה שבצרפת במשפחה יהודית ממוצא סלוניקאי. במהלך מלחמת העולם השנייה הסתתרה במרתף עם רחל אחותה באוברן ובדרום צרפת ובילתה את זמנה במשחקי תיאטרון. לאחר השחרור גילתה שכל משפחתה של אמה הושמדה. אטלן החלה את דרכה הספרותית בשנת 1958 בפרסום קובץ שירים בשם Les mains coupeuses de mémoire. בעשר השנים הבאות חיברה מספר מחזות לתיאטרון. בשנת 1972 תורגם המחזה שלה, "מר סליק" על ידי חיים גורי, והועלה בתיאטרון גיורא גודיק ובבימויו של דוד ברגמן. להלן ראיון עם איש התאטרון אמיר אוריין, מייסד תיאטרון החדר, שגילם את מר סליק בהפקה בישראל. לדבריו, השתתפותו בהצגה "מר סליק" הייתה חוויה מכוננת עבורו כאדם וכיוצר תיאטרון. מראיין: מיכאל אטלן.

(נרשם ע"י מיכאל אטלן)

ב-2.5.2015, הלכה לעולמה במינכן מהתקף לב, בת 89.

קטע מאד ידוע שלה הוא: אגם הברבורים (1976). ההופעה שבקישור מתקיימת ביפן. בקטע זה היא בת 51. התשואות אינן נפסקות ועל כן היא רוקדת שוב.

ועוד אחד: בולרו של ראוול בכוריאוגרפיה של מוריס בז'אר, עם בלט המאה העשרים.

נא לעבור לדף אודישנים דרושים

היטלר

וגם קוואקר, בלונדי ואווה בראון

 

"זהו מבצע של משחק נדיר!  (צבי גורן, אתר הבמה)

"ביצוע וירטואוזי!"  (חיה בראל, קול ישראל, רשת א', "שורה ראשונה")

"חוויה נהדרת!  אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל".  (יוני איתיאל, קול ישראל, רשת ב', "מה יהיה עם יואב גינאי")

"אמיר אוריין בהופעתו האינטנסיבית, עושה את הבלתי אפשרי. הוא מחשמל ומצמרר ומחייה לפנינו את המפלצת המתועבת ביותר שידענו".  (אליקים ירון, קול ישראל, רשת ב', "בחצי היום" וגם "מעריב")

"תצוגת משחק מדהימה. אירוע שהוא בדיוק ברוח הזמן!"  (יואב איתמר, עורך, מנחה, מבקר)

"הצגת יחיד מופלאה!"

(תמי מולד-חיו, מבקרת תרבות וחברה)

אם היטלר היה נכנס אל החדר שלנו, מה הוא היה אומר? טרגי-קומדיה אפלה.

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

משחק: אמיר אוריין

החדר: רחוב יוסף הנשיא 5, תל אביב

למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח

40 ₪ כולל קפה, תה, מים ומאפה

יום ד', 10.6.2015, בשעה 20:30, בחדר

טל': 0508-497715, 03-5171818

(היטלר - דף באתר החדר)

(לקבלת התכנייה)

 

הנוסע הסמוי

מונודרמה ע"פ סיפור מאת יוסי זיו

עיבוד לבמה ובימוי: אמיר אוריין

משחק: יוסי זיו

בכורה: ינואר 2014

מבוסס על סיפור אמיתי:

רב חובל מגלה על הסיפון נוסע סמוי

ופוקד להשליך אותו לים. הצוות מתנגד.

- יום ג', 23.6.2015, בשעה 16:00, בית הישג

שדרות רוטשילד 46, תל אביב.

במסגרת האספה הכללית של ארגון SID

האגודה לפיתוח בינלאומי.

40 ₪ . טל': 03-5171818, 052-340-1478

(הנוסע הסמוי - וידיאו)

 

המשרתים

בעקבות ז'אן ז'אנה

ע"פ תרגומה של עדה בן נחום

כולל קטע מתוך "יומן מלחמה 2014",

מאת סלמאן נאטור, בתרגום יהודה שנהב שרעבני

עיבוד חדש: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

בימוי, עיצוב תפאורה ותלבושות: אבי גיבסון בר-אל

שחקנים יוצרים: אביאל שיליאן, טל דנינו, מוטי רוזנצוויג

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תיאטרון החדר

ע. במאי וייעוץ חזותי: רינת מוסקונה

הפקה: קבוצת אורתו-דה בניהולו של ינון צפריר

40 ₪ כולל שתיה קלה

ימים ג'-ד', 26-27.5.2015, 20:30, בחדר

טל': 03-5171818, 050-849-7715

 

"המליאה" של תיאטרון החדר

פגישה דו-שבועית קבועה באווירה נינוחה.

דלת פתוחה ליוצרים וצופים לקראת שבת.

הדלקת נרות, שיחה, פרשת השבוע, במה פתוחה.

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות.

המליאה פתוחה לכל.

משך הפגישה: 3 ש' בערך.

הפגישה הבאה:

יום ו', 15.5.2015, בשעה 16:00

20 ש"ח כולל כיבוד.

החדר החדש, ברחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב.

המקום מוגדר מקום פרטי והבאים הם האורחים שלנו.

רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, 052-340-1478

או בדוא"ל: כאן.

(קישור: המליאה)

 

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח לכם קובץ: (הדוא"ל שלנו)

לוריין היל: גם היא לא באה

במהלך השבועות האחרונים נפוצו שמועות בעניין הופעתה או אי הופעתה של לוריין היל בישראל. ביום שני היא הודיעה שלא באה. כמובן שבישראל ניסו לצנזר את הסטירה בפרצופה של המדינה הישראלית ולחילופין השמיצו אותה בטיעונים הקלישאתיים הידועים:

היא פוחדת לאבד קהל בחו"ל, לא מכרה מספיק כרטיסים, איימו עליה, זמרת לא שווה, אנטישמית ובפעם האחרונה שביקרה בישראל קיבלה ביקורות רעות ובכלל מה יוצא להם למחרימים? זה לא מפסיק את הכיבוש וכן הלאה.

כל זה אין לו דבר וחצי דבר עם שתי עובדות מכריעות:

1. היל היא לא "רק זמרת". היא אישיות בעלת תודעה חברתית. דיכוי פוליטי מעורר אותה לפעולה.

2. ישראל נתפסת בעולם כמדינה מתועבת. לא המדינה הכי מתועבת בעולם. פשוט מתועבת. והרי זו השפלה כפולה. כי אם כבר מתועבת אז לפחות שתהיה הכי. כי ככה אנחנו אוהבים את עצמנו: אנחנו הכי הכי. לא, זו לא אנטישמיות קלאסית או חדשה, כפי שמתעקשים ישראלים-לאומנים-מעצבי-דעת-קהל, לשכנע אותנו. אנחנו אכן האיש הרע בסכסוך הזה ומכחישים זאת בכל כוחנו וככל שמכחישים, כך באופן פרדוכסלי אנחנו מאשרים לזולתנו את העובדות הבסיסיות של הרוע. עלינו להקשיב למה שאומרים אחרים. אולי יש בזה חומר למחשבה. אם לא נקשיב – נשלם על כך. אנחנו כבר משלמים ועוד נשלם.  

רשימה חלקית של יוצרים ידועים שביטלו הופעות ו/או מחרימים את ישראל משנת 2010 ועד היום: רוג'ר ווטרס, ונסה פאראדי, גיל סקוט הרון, קרלוס סנטנה, גורילז סאונד סיסטם, הפיקסיז, אלביס קוסטלו, ניל יאנג, פול אנקה, מגהדת', לנה דל ריי, שינייד אוקונור, ביץ' בויז, קאן לואץ', לוריין היל.

פעיליBDS , החרם הבינלאומי על ישראל, עודדו אותה לא לבוא. לכך נועד גם הסרטון שהעלו: “Killing me softly with your bombs”

------------ -------------- --------------
ילדים אתיופים, ילדים לבנים

איש תאטרון החדר (מטעם ברור שמו אינו מוזכר כאן) מתנדב בבית ספר יסודי במקום מגוריו. הוא נוהג לבוא לבית הספר הזה שבו התלמידים הם אתיופים, קורא להם סיפורים ומשוחח איתם. "הם זקוקים לזה נואשות", הוא אמר, "הם זקוקים ליחס חם ותשומת לב". הילדים אוהבים אותו. לא כך המורה שלהם. "מי צריך סיפורים", אמרה למתנדב שלנו, "חבל על הזמן. הם צריכים ללמוד. לך, מעבר לכביש לבית הספר הסמוך. שם יש להם פנאי לסיפורים". המתנדב שלנו חצה את הכביש ונכנס לבית הספר השני. "עולם אחר", הוא אומר, "כולם לבנים".

-------------- -------------- --------------

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר, במחזה "היטלר")

--------------

"אני לא סובל כושים שמביטים לי ישר בעיניים.

אני רוצה לישון! לעצום עיניים,

לראות את הים הכחול וחרטום מפלח את המים!"

(רב החובל, במחזה "הנוסע הסמוי")

--------------

"אני העוף השחור, אני השופט והתליין.

הלילה אחי, הלילה הוא רק שלנו!

ולא של אף אחד אחר. אני חשוף.

אני עומד לצאת אל האור. להשתחרר".

(סולאנז'-סמך, במחזה "המשרתים")

--------------

"למה תמיד אנחנו צריכים לוותר?

הפעם אני רוצה שגם הפשיסט הזה,

המענה הזה, יסבול".

(פאולינה, במחזה "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(במאמר: אינטימיזציה של האירוע האמנותי)