האיגרת השבועית

תאטרון הוא לא רק בידור. תאטרון הוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)

 

(זמן קריאה משוער: 6 דקות)

 

פתאום הוא בא, הכאב. מועקה בבית החזה, עולה אל הגרון המתכווץ. זו תגובה פיזית לאירוע רגשי שהתרחש בעבר וסימן אז את תחילתה של חווית סבל. יש בזיכרון שלי רישום של חוויה מן העבר ועכשיו היא מתעוררת: מועקה, גרון מתכווץ. זה קורה כי אולי ברגע זה אני שומע שיר שמעורר זיכרון ישן ועגום או מישהו אומר מילה, משפט, או אני רואה תמונה חולפת, ציור, תצלום, שומע מילים ששמעתי פעם, כל אלו גירויים אפשריים להתעוררותה של חווית סבל מן העבר והגוף מגיב בחוסר אונים מטריד, בתסכול וברצון כללי ללכת למקום אחר.

 

משתנים רבים מעורבים בכל התעוררות כזאת. למשל, אם אתה ב"מצב רוח רע", יש להניח כי גם הזיכרונות יהיו ברגע זה לא נעימים או לפחות לא נסבלים. אם אתה ב"מצב רוח טוב", יש להניח כי גם הזיכרונות יהיו ברגע זה נעימים או לפחות נסבלים.

 

בריחה

התגובה הספונטנית לזיכרון של כאב היא בריחה: רצון להעלים את הכאב, לדחוק אותו פנימה, להשליך אותו החוצה, להכחיש את קיומו, למחוק אותו לנצח. בימים אלו של עודף גירויים, סף הסבל שלנו הוא כל כך נמוך, עד כי אפילו צל צילה של חווית סבל גורם לנו להתנערות ודחף להחליף נושא, לחסום את עצמנו, לחסום את זולתנו, את העולם, להכחיש את החוויה הכואבת.

 

משככים

אם אי אפשר לחסום את החוויה וברוב המקרים אי אפשר, כי אז נשלחת היד אל הכמוסה המרגיעה, אל הכדור השטוח, הלבן הזה, הצהוב הזה, הכחול, האדום, וודקה, בירה, סיגריה, עוגת קרם עם קצפת. מתוק. משהו מתוק. משהו מרגיע. משכיח. ג'וגינג, חדר כושר. זו התחלה של רשימה ארוכה.

 

כדי להרגיע ולהשכיח כאב, יצרה התעשייה מגוון רחב של אמצעי בריחה. הערוצים המרכזיים בטלוויזיה מתמחים בהכחשת המציאות. פופולריות מאד תכניות הריאליטי, עם המון דרמה ומעט מאד ריאליטי. כך גם מהדורות חדשות מרכזיות שמטרתן לשמר את הסדר הקיים כי זה מרגיע את ההמונים ומישהו מרוויח על זה הרבה ממון ושליטה. הבימה, הקאמרי, בית ליסין, האופרה, המועדונים, גופים מרכזיים שמטרתם לשמר סדר קיים והם פועלים להרגיע, להדחיק, להשכיח את הכאב המקורי, האמתי, הממשי. זו גם הסיבה מדוע השלטון המרכזי וגופי מסחר גדולים תומכים במוסדות אלו. המוסדות הללו מבטיחים שקט תעשייתי, המשך השליטה על ההמונים המשועבדים להם והמשך הפקת הרווחים לתאגידי המסחר המרכזיים.

 

כך גם שרת התרבות המקומית שלאחרונה נשלחה לתקוף ולהחרים את כל מי שמבקש לבקר באופן לגיטימי ודמוקרטי את מעשי העוולה שמבצע השלטון המרכזי, היא נשלחה להחרים את כל מי שמבקש להציג את הכאב והסבל הממשיים, את השאיפה לאושר ממשי, לחירות ואחווה. התרבות המרכזית היא כדור הרגעה ואמצעי בריחה מריפוי כאב ממשי. התרבות האלטרנטיבית היא כלי להתמודדות עם כאב ממשי. היא הריפוי. הצלחתה של שרת התרבות והזדהות המונים עם המסרים שלה, מוכיחים כי הרבה יותר נעים וקל להשתעבד לשקרים נעימים של תרבות פשיסטית מרכזית, מטמטמת, מאשר להתמודד עם טראומה ממשית בתרבות אלטרנטיבית שיש בה תקווה לריפוי.

 

נקודה

בחזרה למקרה האישי שלי, שלך, למעשה של כולנו. הממשי האישי שלך הוא ברגע זה זיכרון של כאב, שככל שהוא קצר, כך אנו מבקשים לקצר אותו עוד ועוד, לצמצם את קיומו לנקודה שהולכת ונעלמת במרחב נעים למראה ומרגיע וככל שהנקודה מצטמצמת כך כוח המשיכה שלה הולך וגדל. כבר אין רואים אותה אלא רק חווים את חווית ההרגעה המטמטמת שבחרנו בה ברגע זה. ואז בא הרגע שבו הממשי נדחק פנימה ומתכסה בשכבה של אשליות מתוקות, השואבות לשד חיינו עד תשישות וככל שנסניף ונזריק אותן, כך נתמכר עוד ועוד לאמצעי בריחה אלו וכך ננציח את הכאב הפנימי, עד לרגע הקריסה, המתרחש לעיתים מזומנות.

 

קבלה

העיקרון השני של שיטת המעגל הפתוח הוא קבלת הרגע: בתחום האירוע האמנותי, כל רגע נכון, בתנאי שהוא בא לידי ביטוי (המעגל הפתוח, 1998, עמוד 15).

 

רגע נכון הוא כל רגע של יצירה שבאה לעולם והיא ממלאת את תפקידה כתופעה יוצרת קשר עם העולם סביבה לשם תיקון מצבו של האדם. מכאן גם נובע שרגע "לא נכון" הוא רגע שלא בא לידי ביטוי, רגע מעוכב, מודחק, מושתק וכיו"ב. הוא מוגדר גם כ"רגע התנגדות", כלומר רגע של ניתוק קשר.

 

מכאן נובע גם שהתרבות המרכזית, זו שנועדה לשמר את "הסדר הטוב", זו המשתיקה את הכאב והסבל הממשיים, היא רגע של התנגדות, נעים בטמטומו ככל שיהיה, הוא רגע "לא נכון".

 

פעולה מתקנת

במקום להדחיק את הכאב או להעלים אותו או להשתיק אותו – שהרי זו פעולה סיזיפית שאינה פותרת דבר – יש לתת לו ביטוי. שמעת שיר כאב? אל תסגור אותו. המתן רגע... עוד רגע... נסה להכיל את הכאב... עוד מעט... ככל יכולתך. לא מוכרחים יותר מזה.

אני מקווה שאתה לבד בבית או במקום אחר שבו איש אינו שומע אותך, כי הדבר הבא שאתה עושה הוא להגזים את הכאב, לשחק אותו בגדול, לגנוח אותו ולבכות אותו. כביכול באופן מלאכותי, אבל בכל אופן בצורה מוגזמת. המשחק המוגזם הזה גוזל אנרגיה מחוויית הכאב ועשוי להביא הקלה, אם לא מלאה, אז לפחות חלקית. דרך אגב, מומלץ לכולם, לא רק לשחקנים.

ברגע כזה של קבלת הכאב והיכולת לשאת בו ללא משככי כאבים, אפילו באופן זמני קצר, ברגע זה אנו חזקים יותר מהכאב שלנו, גדולים ממנו, ואם אנו נמצאים בתהליך יצירה, זה הרגע לתת לו ביטוי ביצירה. לפחות חלק מן האנרגיה העצורה בכאב באה לידי ביטוי. תהליך הריפוי החל.

 

אם הכאב חזק מנשוא עד כי אינו יכול לבוא לידי ביטוי, כי אז אין ברירה אלא להשתמש במשככי כאבים. רצוי לא ממכרים. כי אם להתמכר, ראוי להתמכר ליצירה.

 

באהבה,
אמיר

(קטעים מעבודת המחקר של טאל לוי, הבוחנת את הערך התרפויטי המוסף ב"שיטת אוריין - המעגל הפתוח" בעבודה עם יוצרים מופיעים. מכללת לסלי, נובמבר 2012)

 

2.א. רשות – חופש פנימי

אחד המרכיבים בבניית העצמי הוא היכולת לתת לעצמנו רשות וחופש פנימי פשוט להיות העצמי המלא שאנחנו. נושא זה עלה בהרבה מן הראיונות שביצעתי, כיכולת שקיבלה תוקף אצל אנשים בעת לימוד השיטה.

 

מרואיינת 1, ק', פסיכולוגית קלינית, מטפלת בפסיכודרמה, מרצה לפסיכולוגיה ולטיפול בהבעה וביצירה, במאית וכותבת מחזות מספרת על חווייתה בנושא זה עם השיטה:

"זה משהו שהוא הרבה יותר כללי,  הרוח הזאת, ש'מה שיש לך להגיד זה חשוב,' שאת לא איזה פיון, ש'תשתקי, והבמאי יותר חשוב ממך והמחזאי יותר חשוב ממך..' אלא מה שיש לך להגיד זה חשוב וכול העידוד הזה ליצירתיות, לעשות ולנסות, וגם מה שקורה לך ברגע זה, זה לא איזה קשקוש, זה חשוב, זה במרכז."

 

מרואיינת 2, ס', מרצה לתאטרון:

"השיטה אפשרה דיבור על מי ומה אנחנו, על החוויות שלנו, זה אפשר עבודה יותר זורמת, פחות  מעוכבת, יותר לגיטימציה למה שקורה לך כבן-אדם, תפיסה הרבה יותר מאפשרת."

 

מרואיין 3, ר', עו"ס, דרמה-תרפיסט ופסיכותרפיסט יונגיאני:

"מקום שמחבר אותך לאיזשהו משהו ראשוני למשהו ש'מותר', מותר לך לעשות, מותר לך לשחק, מותר לך לדמיין, מותר לך להגיד דברים שהם לא רציונאליים וזה מה שבמציאות כל הזמן. בעבודה ועם אנשים צריך להיות כל הזמן עם כובעים שונים, ופה לא."

 

מרואיין 4, ש', שחקן, במאי ומנחה קבוצות:

"חופש, המקום הזה על הכיסא, שמאפשר איזה חופש פנימי, ושהות פנימית לחפש, למצוא, לגלות דברים שיוצאים בלי שיש שליטה עליהם. החופש לנבוע, להתחבר לאיזו נביעה פנימית שלא תמיד היא קורית ולא תמיד זה מצליח, אבל כשזה קורה ההרגשה היא של זיכוך מאוד גדול. החופש להתחבר לאיזו נביעה פנימית, היו שם הרגעים האלה."

 

(עמ' 72-73, המשך יבוא)

נא לעבור לדף אודישנים דרושים

היטלר

וגם קוואקר, בלונדי ואווה בראון

"זהו מבצע של משחק נדיר!  (צבי גורן, אתר הבמה)

"ביצוע וירטואוזי!"  (חיה בראל, קול ישראל, רשת א', "שורה ראשונה")

"חוויה נהדרת!  אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל".  (יוני איתיאל, קול ישראל, רשת ב', "מה יהיה עם יואב גינאי")

"אמיר אוריין בהופעתו האינטנסיבית, עושה את הבלתי אפשרי. הוא מחשמל ומצמרר ומחייה לפנינו את המפלצת המתועבת ביותר שידענו".  (אליקים ירון, קול ישראל, רשת ב', "בחצי היום" וגם "מעריב")

"תצוגת משחק מדהימה. אירוע שהוא בדיוק ברוח הזמן!"  (יואב איתמר, עורך, מנחה, מבקר)

"הצגת יחיד מופלאה!"

(תמי מולד-חיו, מבקרת תרבות וחברה)

בקרוב הוא חוזר !

טל': 0508-497715, 03-5171818

(היטלר - דף באתר החדר)

(לקבלת התכנייה)

 

הנוסע הסמוי

מונודרמה מצמררת, מרתקת,

מבוססת על סיפור אמיתי:

רב חובל מגלה על הסיפון נוסע סמוי

ופוקד להשליך אותו לים. הצוות מתנגד.

נכתב כסיפור ע"י יוסי זיו.

עיבוד לבמה ובימוי: אמיר אוריין.

משחק: יוסי זיו.

בכורה: ינואר 2014.

מוצ"ש, 22.8.2015, 20:30, אביחיל

(כל הכרטיסים נמכרו)

מוצ"ש, 29.8.2015, 21:00, בחדר

40 ₪ . טל': 03-5171818, 052-340-1478

(הנוסע הסמוי - וידיאו)

 

המשרתים

עיבוד חדש: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

בימוי, עיצוב תפאורה ותלבושות: אבי גיבסון בר-אל

שחקנים יוצרים: אביאל שיליאן, טל דנינו, מוטי רוזנצוויג

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תיאטרון החדר

בקרוב הם חוזרים!

טל': 03-5171818, 050-849-7715

 

"המליאה" של תיאטרון החדר

דלת פתוחה. פגישה דו-שבועית נינוחה

סבב תגובות חופשי - "הייד-פארק" בחדר

פרשת השבוע, במה פתוחה

שחקנים, מחזאים, משוררים, יכולים לבדוק כאן קטעים חדשים

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות

המליאה פתוחה לכל

20 שח כולל כיבוד. טל': 03-5171818, 052-340-1478

משך הפגישה: 3 ש' בערך.

הפגישה הבאה:

יום ו', 24.7.2015, בשעה 16:00

20 ש"ח כולל כיבוד.

החדר החדש, ברחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב.

רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, 052-340-1478

או בדוא"ל: כאן.

(קישור: המליאה)

 

בשוליים - ​FRINGE STORY – הסרט

מסעותיה של קבוצת אורתו-דה. הסרט זכה בפרס ​אפוס​ לסרטי תרבות ואמנות 2015.

הבחירה הרשמית פסטיבל הקולנוע ירושלים 2014.

הופק בתמיכת: שירות הסרטים הישראלי, משרד התרבות והספורט.

הסרט יוקרן ביום ​1.08.15, בשעה שלוש אחה"צ, באולם 5 בסינמטק תל אביב.
הטריילר. לרכישת כרטיסים. 

שני לרר: איש האתמול של מחר

פרויקט חדש מבית The Hive Pro Studios יוצא לדרך - וזקוק ל-5 דקות מזמנכם!

תכירו דמות ייחודית, סיפור דוקו על אדם שהנהיג מיליונים ברחבי העולם, מרד בממשלה ההודית, נשלח לכלא על פשעים שלא ביצע, הורעל אך ניצל  ואף הקים ארגון לקידום חברתי-כלכלי!  (קישור לדף הפרויקט)

אהבה, שני לרר

ישראל גודוביץ': עשרת הימים ששינו את חיי

למטה נמצא קישור לhead start (פרויקט מימון המונים).

מסיבת הסיום - בתום ארבעים "ימי החסד" של הפרויקט.

הודעה על התאריך, השעה, והמקום תועבר אליכם בהמשך.

בברכה, שלכם ישראל גודוביץ

היכנסו לכאן: הספר החדש שלי על המסע ב"האח הגדול".

 

ג'ירף קצר צוואר

הצגת ילדים (ומבוגרים) בפסטיבל תיאטרון קהילתי נווה יוסף, חיפה,

ביום ד',  29.07.2015, בשעה 17:30. עילאי הפקות.

מחזאית ושחקנית: אילנה סטולר.

נגן עוד:  פאדי ח'ליף.

לפי סיפורשל נדר אבו תמר.

בימוי: דר' יהודית שלג.

"יום אחד נולד בסוואנה ג'ירף קצר-צוואר..." משך ההצגה: כ- 35 דקות.

   

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח לכם קובץ מונולוגים (הדוא"ל שלנו)