הצטרפו לאיגרת השבועית

החלום הוא שיר לירי שכתבה אותו הנפש. החלום שואף להשיב את האיזון הנפשי. בתיאטרון החדר אנו עובדים גם עם חלומות ככלי ליצירה.


האיגרת השבועית

יום ה', 2016 . 3 . 31

-------

לימודי משחק ובימוי

בתאטרון החדר

טל': 03-5171818. מידע נוסף כאן.

ייעוץ אישי:

אמיר אוריין, 052-340-1478

-------

-------

"רגשות מעורבים"

זוכה פרס הסרט הדוקומנטרי

בפסטיבל אפוס 7

מועדי הקרנה חדשים באיגרת זו במדור "אירועים"

-------

היטלר

בקרוב הוא חוזר

-------

המליאה

יום ו', 1.4.2016, בשעה 16:00, בחדר

-------

הנוסע הסמוי

מוצ"ש, 9.4.2016, בשעה 20:30, בחדר

-------

המשרתים

ימים ג', ד', 12-13.4.2016, 20:30, בחדר

-------

פרטים באיגרת

-------


באיגרת זו:

•   יוצרים בחדר: פשוטות
•   שיטת אוריין - המעגל הפתוח: תאטרון מת וחי בבידור
•   רגע של עברית: "מרוויחים משתכרים"
•   פירור: ראיתי כבר
•   אודישנים דרושים: להיכנס לרגע
•   אירועים: לוח

חזרה שחורה... בתאטרון החדר מתקיימות עתה חזרות להפקה חדשה של שרון שלומי נעים: "פשוטות". בהשתתפות שרון שלומי נעים, שיר אטיאס וענת ניסני. המצלמה נכנסה לרגע לחזרה והעלתה את המתאבן הזה. בקרוב אי"ה, בהצגה מלאה על הבמה.


קישור קבוע

יש תאטרון שהוא בידור

ויש שהוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

 

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)

 

(משך קריאה משוער: 7:30 דקות)

 

שיחה שתחילתה תסכול וסופה תקווה

שלוש הנחות יסוד

1. התאטרון מת והוא חי בבידור

2. אי אפשר להתפרנס מתאטרון.

3. אם תאטרון הוא לא מקצוע, מה הוא?

 

מת חי מת

באולם המכונה "קפה תאטרון" לא מגישים קפה והמזנון שנראה כמו אוסף מצומצם וחפוז של מצרכים, נעול על סורג ובריח. ממש כך. האולם גדול מדי מכדי שיהיה קטן, עם במה גבוהה מדי כי הרצפה ישרה וצריך להרים במה לגובה על מנת שהקהל מהשורה השנייה והלאה יראה גם את הרגליים של השחקנים.

 

מקום נושם עייפות ואדישות אל מול העליבות הדוממת של עצמו. ברגע הראשון, ההזנחה אינה נראית לעין, אלא רק לאחר שמתיישבים בכיסאות הקשים ונושמים נשימת אנחה הכרחית ואז מגלים שהאוויר דחוס וכבד וקדרות מולכת בו ופני האולם כפני האנשים היושבים בו וההגברה משדרת מוסיקה סתמית מחרישת אוזניים, שלא נועדה להקשיב לה אלא להחריש אוזניים ולאטום את התודעה ולא במקרה.

 

האנשים פניהם קודרות. מבטם קשה. הם לא רואים את מה שמאחוריהם. לא רואים דבר מצד זה או מזה ואפילו מה שלפניהם אינם רואים. מבטם מרוכז בעצמם כמו מי שחושש להביט, שמא יחרד פתאום.

 

הם יהיו אסירי תודה אם תיתן להם הצגה מצחיקה או מחזמר עם שירים וריקודים ויסתפקו גם בדרמה משפחתית. הם באו כי הם מבקשים למחוק את הזיכרון. יש מי שבא בגלל זיכרון אישי ויש מי שבא בגלל זיכרון חברתי וכאן מתברר כי כל אישי הוא חברתי והעיקר למחוק. בגלל הפחד.

 

יש אולמות תאטרון נאים ממנו ומטופחים יותר מהאולם הזה, ויש בתי תפילה מהודרים יותר מכל אולם תאטרון. התאטרון לא חשוב. למסקנה העגומה הזאת הגענו לפני זמן מה. היא התגלגלה בשולי התודעה אבל מתעכבת מלצאת לאור. התאטרון לא חשוב. הוא עשוי להיות יפה לעין, נעים לאוזן, אפילו משובב נפש וזה הרבה אבל לא יותר מזה חלילה. כי יותר מזה היא המהפכה ומי רוצה מהפכה כאשר פוחדים מכל תנועה קלה של עצמנו, מכל תנועה קלה של מי שלפנינו, שלא לדבר על מי שמאחורינו.

 

התאטרון מת כי הוא חדל להציג את הדרך למהפכה. חדל לחשוב מהפכה. חדל לחשוב על תיקון מצבו של האדם ועושה בידור. בעבר הוגי דעות כינו תאטרון כזה בשמות גנאי לתפארת: תאטרון מזויף, מנוון, ממית וכן הלאה... אנחנו מכנים אותו תאטרון קואליציוני ובעידן של תרבות מתנוונת, הרי זה גרוע ממוות.

 

מתי לאחרונה ראה הצופה הסביר הצגת תאטרון כי רצה לראות במיוחד אותה ולא בגלל הזמנה של חברים או חובה חברתית של קבוצה כלשהי או בגלל שיש לו מנוי שנתי או דיל נוח במיוחד? מי שאומר שראה תאטרון ללא כל הנסיבות הללו, הוא אכן ישות נדירה ביותר. למעמד הביניים המבוגר יש מנוי לאחד מהתאטרונים הישראלים הממוסחרים המכונים רפרטואריים. לצעירים יש מועדונים ומופעי פארק. לגמלאים יש קבוצות חברים והם באים לראות הצגות בבית של חברים ולפעמים באים גם לתאטרון החדר ואז הם רואים אנשים צעירים בחדר, או שהחדר בא אליהם הביתה.

 

אומרים שמנהלי התאטרונים המסחריים המכונים רפרטואריים, יושבים על כיסאותיהם עשרות בשנים ושהם צריכים ללכת הביתה. מחפשים אותם, את מנהלי התאטרון. הם מטרה קלה ונוח לתקוף אותם. לכאורה, קל יותר להעיף החוצה מנהלי תאטרון מאשר להעיף החוצה ראש ממשלה דיקטטור. האומנם? ואולי זו רק אחיזת עיניים? כי אם מנהלי התאטרון עושים את מה שראש הממשלה הדיקטטור שלהם רוצה שיעשו, כי אז קשה להעיף אותם לא פחות מאשר קשה להעיף ראש ממשלה. זה הגיוני בדיקטטורה, לא כן?

 

וגם אם יעופו כל מנהלי התאטרון מכיסאם, כמובן לאחר שיעוף מכיסאו ראש הממשלה שלהם, אז מה? אז יתחלפו המנהלים אבל כל עוד "השיטה עובדת", כולם מרוצים, מראש הממשלה ועד אחרון המנויים ואז מי יבוא לזעזע את הסירה המאופרת הזאת על שלל צבעיה ואשליותיה ועל יוצריה הווירטואוזיים במבחר הקטעים המבדרים שלהם - כאשר החלופה היא מהפכה?

 

ולפעמים התאטרון המסחרי הזה מתחפש ל"חברתי", כלומר מעמיד פנים של תאטרון מבקר ובוטה ומזעזע, אבל זו אשליה ערמומית ויש שיאמרו נפשעת וכל הצדדים משתפים פעולה בתרמית. מציגים אשליה של "חברתיות" וקהל מצקצק בשפתיו ואומר בהתפעלות מזוגגת: "איזו העזה!". לא העזה ולא נעליים. כי אם איש אינו קיים אז ומוחה או יוצא מהתאטרון, או מחזיר את המנוי או מאיים לסגור את התיאטרון או לסקול באבנים את יוצריו, הרי זהו הסימן לכך שמה שמוצג בפנינו הוא בידור נעים ומדגדג ו"מרגש", כן, "מרגש" היא מילת מפתח שפועלת לכול הכיוונים גם ביושר וגם בתרמית. את תאטרון החדר ניסו לסגור כבר עם המופע הראשון אבל הוא ממשיך להתקיים. מאז ומתמיד אימצנו מערכת עקרונות אמנותיים, לא מסחריים.

 

לא מקצוע

ידידה שאני סומך על שיקול דעתה חזרה מחו"ל לאחר שבדקה שם את השטח ומסרה דבר שיודעים אותו בכל מקום אך לא מדברים על זה: תאטרון זה לא מקצוע.

 

כאשר מורים בבתי הספר הקלאסיים לתאטרון אומרים לתלמידיהם שלהיות שחקן זה קודם לכול מקצוע ושהם מוכרחים לקבל כסף על ההופעה שלהם ואם אינם מקבלים הם לא באמת שחקנים מקצועיים אלא שפנים וכולי... הרי הם משקרים ביודעין או מתוך התעלמות מהמציאות ומעצבים דורות של שחקנים מתוסכלים.

 

בכל מרכז תאטרוני גדול, שחקנים, במאים, מחזאים ואפילו מפיקים, לא יכולים להתקיים מתאטרון. יש מספר מצומצם מאד של אנשי תאטרון שמופיעים בהצגות המסחריות על הבמות הגדולות במרחבי התאטרון המסחרי של לונדון, פריז, ניו יורק, תל אביב וכולי, והם מתפרנסים עד שההצגה מסיימת לרוץ או עד שמפטרים אותם ואז הם מובטלים תקופה קצרה או ארוכה, לרוב ארוכה עד ארוכה מאד. לא נעים לדבר על זה. חייבים לדבר על זה. מי מרוויח? כמו תמיד במשק הקפיטליסטי: ברון ממון זה או אחר, בעלי אולמות - לפעמים.

 

מה כן?

תאטרון הוא לא מקצוע. הוא יעוד אישי שמקדישים לו את החיים.

תאטרון ממשי הוא יצירה שהמטען הסגולי שלה גדול מסך כל חלקיה, שיש לה ערך נוסף על מה שנראה לעין. יש בה תקווה לעורר תודעה ולעודד מהפכה לתיקון מצבו של האדם. כך קם תאטרון החדר וכך הוא מתקיים עשרות בשנים.

 

תאטרון הוא כמו התורה הקדושה, שמקדישים לה חיים שלמים על מנת ללמוד אותה ולא על מנת לעשות אותה "קרדום לחפור בה" פרנסה. ומי שהופך תורה ותאטרון קרדום לחפור בהם, במקרה הרע הוא בוגד ביעוד הממשי שלו ובמקרה לכאורה "הטוב" הוא מייצר בידור שתכליתו להנעים, לשעשע, להשכיח ולטמטם תודעה. יש מי שסבורים שגם זה יעוד. הם טועים. זו פרנסה. תאטרון ממשי הוא יעוד ולא אמצעי לקיום פיזי. כך גם ספרות ממשית שנדיר למצוא אותה בדוכני שבוע הספר וכן שירה ואמנויות צבע, צורה וצליל.

 

ואם איזה טרדן בא ושואל אותך: "נו, אז אפשר לחיות מזה?", חייך אליו בסלחנות ואמור לו בנעימות: "לחיות מתאטרון? כמובן שלא! מתאטרון לא חיים. תאטרון הוא יעוד לחיים!"

- אז ממה אתה חי?
- אתה יודע, עסקים...

 

שיהיו לנו ימים טובים

שלכם באהבה,
אמיר

קישור קבוע

תיקון לשון - כיצד?

לשון מתסכלת היא דיבור בעל אופי של תחרות, דחיה ותוקפנות...

תיקון לשון הוא מה שראוי לומר כדי לסייע בריפוי עצמי ובריפוי החברה...

מה ראוי לעשות? למעט בשלילה. להרבות בחיוב. לדייק בכוונה...

 

"הפועל מרוויח כסף" (?)

הקפיטליסט מרוויח כסף או מפסיד אותו. בדרך כלל הפועל משתכר שכר (ולרוב אל צרור נקוב) ועל כן: "הפועל משתכר".

"השכבות החזקות" (?)

כאן באה לידי ביטוי תפיסה קפיטליסטית הרואה בהון סימן לעוצמה ובחסרונו סימן לחולשה ומגדירה את בעלי ההון כ"חזקים". עשיר אינו בהכרח חזק מכל בחינה אנושית, למעט זאת שהוא בעל הון. על כן: "העשירים".

"השכבות החלשות" (?)

הכוונה לעניים, אבל עני אינו בהכרח חלש. אפשר לומר שהוא מוחלש ע"י מוקדי כוח שעשו אותו לכזה. על כן:  "העניים", או: "השכבות המוחלשות".

קישור קבוע

- רגע, כבר ראיתי את הפרק הזה.

- תירגע, לא ראית. זה פרק חדש. אבל כן, כבר ראית אותו בכל הפרקים הישנים בסדרה הזאת ובכל הפרקים הישנים והחדשים בכל הסדרות האלו. הנה, אתה רואה? טלוויזיה זה רוצח סדרתי. בכל פרק רוצח. בכל פרק נרצח. תשב, תירגע, תמצוץ מהבירה שלך. שום דבר חדש לא קרה. שום דבר חדש לא יקרה. זה מה שרצית, לא?

קישור קבוע

אולי יש פה משהו בשבילך.

חדש: דרוש שחקן גדול ממדים, לצילומי סרט עצמאי וקצר בתמיכת קרנות שפותח בפסטיבל ברלין...

מעבר לדף אודישנים דרושים

קישור קבוע


רגשות מעורבים

פרס הסרט הדוקומנטרי בפסטיבל אפוס 7

(צילום: גיא דוידי)

סרטו של גיא דוידי (בוגר החדר, זוכה פרס האמי הבינלאומי על סרטו "חמש מצלמות שבורות").

״רגשות מעורבים״ זכה בפרס הסרט הדוקומנטרי הטוב בפסטיבל אפוס 7, 2016, לסרטי תרבות ואמנות בתל אביב. חבר השופטים, שכלל את המבקר הרוסי פטר שפוטיניק, עידית עמיחי והבמאי רם לוי, נימקו את בחירתם ב"רגשות מעורבים": "מלאכת מחשבת מקצועית, מדויק ערוך ומצולם בהקשבה דרוכה לדקויות של החומרים האודיו ויזואליים בהם הוא משתמש. זהו סרט רב פנים...,"

צלם ובמאי: גיא דוידי | מפיקים: אנה סומרשף וגיא דוידי | עורכים: יואב גרשון, רובן קורנפלד וגיא דוידי | מוזיקה: נועה קורנברג | מפיק שותף: כריסטיאן מוסבולד | בהשתתפות: אמיר אוריין, אריאל מוטולה, לימור אברהם, איתי בראל, ליאור רודן, יובל דור, מרילוז ריברה סיירה, אבי גיבסון בראל, שלי גורל, רותם זיו, עמירם שניר, גליה לוין, אורלי בויום, ניר בנאי, אביגיל לזר, לאנא פהאום, דניאל לבנון, אמור דנטי, נועה פרומרמן | חברות הפקה:  GUY DVD FILMS\ OYA FILMS | בתמיכת: קרן גשר לקולנוע רב תרבותי, מפעל הפיס, Fritt Ord, Alter-Cine Foundation, NRK. 

(77 דק, עברית תרגום לאנגלית)

סינמטק ירושלים

חמישי, 7.4 - אולם 2, שעה 19:00

מוצ"ש, 9.4 - אולם 2, שעה 19:00

חמישי, 18.4 - אולם 2, שעה 19:00

מוצ"ש, 23.4 - אולם 2, שעה  19:00

סינמטק תל אביב

מוצ"ש, 16.4 21:30 במסגרת פסטיבל סולידריות, כולל "השיחה שלאחר הסרט" עם הבמאי גיא דוידי ואמיר אוריין.

חמישי, 21.4, בשעה 22:00

שבת, 23.4, בשעה 17:00

חול המועד פסח, יום ג', 26.4, בשעה 21:30

יום שישי, שביעי של פסח, 29.4, בשעה 17:00

מוצ"ש, 30.4, בשעה 17:00

 

היטלר

בקרוב הוא חוזר

טל': 03-5171818, 052-340-1478, 050-849-7715

(היטלר - דף באתר החדר)

(לקבלת התכנייה)

 

הנוסע הסמוי

(צילום: אמיר אוריין)

מונודרמה מצמררת, מרתקת,

מבוססת על סיפור אמיתי:

רב חובל ישראלי מגלה על סיפון ספינתו נוסע סמוי.

כתב: יוסי זיו.

עיבד לבמה וביים: אמיר אוריין.

משחק: יוסי זיו.

יום ו', 8.4.2016, בשעה 20:30, ראשון לציון

מוצ"ש, 9.4.2016, בשעה: 20:30, בחדר

40 ₪. טל': 03-5171818, 054-524-2461, 052-340-1478

(הנוסע הסמוי - וידיאו)

 

המשרתים

(צילום: יח"צ)

"דווקא כשעלטה גדולה יורדת על התיאטרון הישראלי וכולם פוחדים מהצל של עצמם, מצליח תאטרון החדר של אמיר אוריין לשבור שתיקה, ומעלה את 'המשרתים', עיבוד ישראלי עדכני ל'המשרתות'" (מעריב, "האור בקצה המנהרה", דנה שוכמכר, 06.12.2015).

בעקבות ז'אן ז'אנה. תרגום: עדה בן נחום.

עיבוד חדש: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל (פרס העיבוד בפסטיבל הפרינג' 2015)

בימוי, עיצוב תפאורה ותלבושות: אבי גיבסון בר-אל

שחקנים יוצרים: אביאל שיליאן, טל דנינו, מוטי רוזנצוויג

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תיאטרון החדר

ע. במאי וייעוץ חזותי: רינת מוסקונה

הפקה: קבוצת אורתו-דה בניהולו של ינון צפריר

40 שח כולל שתיה קלה

ימים ג', ד', 12-13.4.2016, 20:30, בחדר

בחדר. טל': 03-5171818, 050-849-7715

 

"המליאה" של תיאטרון החדר

דלת פתוחה ליוצרים ולכולם. פגישה דו-שבועית נינוחה

"מה קורה?", רצף חימום, "מנחה-שחקן", נושא על הפרק, במה פתוחה

יוצרים יכולים לבדוק כאן קטעים חדשים

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות

המליאה פתוחה לכל אורח

20 שח כולל כיבוד. טל': 03-5171818, 052-340-1478

משך הפגישה: 3 ש' בערך.

הפגישה הבאה:

יום ו', 1.4.2016, בשעה 16:00, בחדר

20 ש"ח כולל כיבוד. רחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב

טל': 03-5171818, 052-340-1478

או בדוא"ל. (המליאה)

 

סדר הפסח האלטרנטיבי של תיאטרון החדר

הסדר האלטרנטיבי הוא מסורת שהחלה בשנת 2000. זהו טקס שנועד להיות ציון דרך אל חג הפסח. הוא לא נועד להחליף את סדר הפסח המסורתי, אלא להוסיף לו רובד אישי אקטואלי מנקודת מבטו של אדם-יוצר בכלל ומנקודת מבטם האישית של המשתתפים בו והוא מכיל קטעים מתוך הסדר המסורתי וקטעים חדשים.

סעודת חג מלאה וצמחונית - מובטחת, בזכות המשתתפים.
סדר הפסח של תיאטרון החדר מתקיים תמיד ביום שישי שלפני הסדר המסורתי.

נוסח הסדר מופץ באיגרת השבועית של החדר.

השנה מתקיים סדר הפסח של תיאטרון החדר ביום ו', ז ניסן, התשע"ו, 15.4.2016, בחדר.

חג חירות שמח!


נועה פרומרמן: סדנת יוגה במדבר

שישי-שבת, 15-16.4.2016

הסדנה תתקיים בביתי. הבית גדול ומרווח מאוד, עם חמישה חדרי שינה ומספיק מרחב לתרגול וללינה. יחד עם זאת, מספר המקומות מוגבל על מנת לשמור על קבוצה אינטימית המתאימה למרחב הביתי.

280 ש"ח כולל 3 ארוחות טבעוניות מפנקות ולינה.

להרשמה: Noafru158@gmail.com

050-6-980-809, או בפייסבוק בהודעה פרטית.

נועה פרומרמן: מורה מוסמכת לאשטנגה-ויניאסה יוגה בהכשרת שמעון בן אבי, חברה בארגון מורי היוגה. רקדנית בלהקת המחול "אדמה" של הכוריאוגרפים ליאת דרור וניר בן גל.

(בוגרת תאטרון החדר, מנחה מוסמכת בשיטת אוריין - המעגל הפתוח)

  

סמדר יערון: הילא הדור השלישי

"הילא", החלק השלישי והאחרון בטרילוגיה “עכו אהובתי.

(קדמו לה: “אום מוחמד”, “נוואל”), מפגיש את היוצרת עם קבוצת נערים ונערות בעכו

"הילא"- מילה בערבית שנפוצה בדרך כלל בין הדייגים ופירושה קדימה...

12.4, יום ג', 20:00, עכו./ 16.4. מוצ"ש, 20:00, תמונע תל אביב./

24.5. יום ג', 20:00, עכו. /

 

מונולוגים לשחקנים/ות:

לקבלת קובץ מונולוגים: (הדוא"ל שלנו)

קישור קבוע

אמיר אוריין - תיאטרון החדר

רחוב יוסף הנשיא 5, תל אביב
טל: 03-5171818.  פקס: 03-5160706. 
דוא"ל: info@roomtheater.co.il