האיגרת השבועית

יש תאטרון שהוא בידור

ויש שהוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית

כי כל תנועה בחלל היא כרפרוף פרפר אי-שם)

המייל שלי מוצף בהצעות בסגנון של פתרונות קלים לחיים קשים והשבוע קיבלתי את ההודעה: "איך לא להיפגע מביקורת ולקבל אותה כמתנה יקרת ערך". נו, באמת. הפעם הגזמתם.

אין לי דבר נגד מתקני עולם ומורי דרך למיניהם. להפך, טוב שיש מי שעושים לתיקון ואפילו אם הוא תיקון עצמי תוך התעלמות מופגנת מהעולם סביב והרי זה רוב מניינה של קבוצה הולכת ומתרחבת של מטפלים שעוסקים בתיקון עצמי בדלני. איני מבקר אף איש ואישה. יהי חלקם בין צדיקי הדור – אם אמנם הם כאלה.

אני בא מעולם הבמה. במה היא משל לחיים. מיקרו קוסמוס המלמד על המקרו, על היקום.  שנים רבות עקבתי מתוך הקהל אחר תגובות המופיעים על הבמה ומעל לבמה עקבתי אחר תגובות קהל.

ואז, פתאום גיליתי - וזה תמיד קורה פתאום - אחרי שנים של התבוננות, שאכן יש פתרונות קלים לחיים קשים וברגע הראשון הם נראים נפלאים מבינת אנוש. אך אללי! אבוי! שוד ושבר ומכה טרייה! – הם קצרי טווח ולאחר שפגה השפעתם מה עושים? מפעילים אותם שוב? לא, עכשיו הם כבר נראים מיושנים, אזל מהם כוח החיים והפתרונות הקלים לחיים קשים כבר לא קלים אבל החיים עדיין קשים. ואז שוב רצים אל הגורו המתאים ותמיד יש לו פתרון קל חדש ומפתחים תלות כמו בסמים קשים.

"תלמידים, ביקורת!!!" הייתה נוהגת לומר מורה מיתולוגית למשחק לאחר שתלמיד סיים לבצע את הקטע שלו ואז בטנו של אותו תלמיד הייתה מתכווצת והוא יודע שבעוד רגע החברים הטובים שלו בקבוצה יחתכו אותו לחתיכות ובאופן אוטומטי הוא מפעיל את חומת המגן הרגשית, שמפעיל כל בן ובת אנוש כאמצעי לקדם את המכות הצפויות על הנפש הרוטטת. הוא יודע שהוא הולך להיפגע ומשתדל לעטות על פניו ארשת קשוחה, אדישה וקשובה.

יש מחיר לחומת המגן הרגשית. היא פועלת בשני הכיוונים: מצד אחד, היא מורידה במעט את עצמת הפגיעה הרגשית אבל חווית הפגיעה חודרת פנימה בכל מקרה. מצד שני, היא מעכבת ביטויים רגשיים יצירתיים ומורידה את עצמתם. במילים אחרות: חומת מגן רגשית מסרסת יצירתיות.

כולם נפגעים מביקורת, תמיד, בכל מקרה, באופן מודע או באופן מוכחש, מודחק, נדחק פנימה, נפגעים, תמיד. מי שטוען אחרת, אולי עדיין לא מודע לקיומה של הפגיעה ואז הוא פתאום נעשה חולה. שפעת? שואלים אותו. לא, הוא אומר, רק הצטננות.

ביקורת לעולם אינה מתנה יקרת ערך. היא תמיד פגיעה רגשית. במקרה הטוב היא חומר למחשבה קשה ומייסרת. במקרה הרע היא פגיעה רגשית מיותרת, חסרת שחר ולהתקומם נגדה עלול להיחשב כהתנהגות לא נאותה בחברה הגונה. מה עושים מורי הלכה קלאסיים? תופים בבקשה ואם אפשר גם חצוצרות!

והנה עולה אל הבמה מורה ההלכה הנערץ ומדבר. הוא אומר לך לעשות סיבוב בתודעה ולשכנע את עצמך שהביקורת היא מתנה יקרת ערך. כמה פשוט וקל. כי אם לא היה פשוט וקל, לא היו מקשיבים לו. הופ! והפגיעה נעלמת ומתנה יקרת ערך מופיעה!

אבל הפגיעה לא נעלמת. היא עדיין שם. מוכחשת, מודחקת ופתאום, ביום קודר אחד או בלילה אפל אחד, היא מתפוצצת. מה עושים? ועכשיו בלי תופים בבקשה.

פגיעה רגשית מחייבת אותנו להיות מודעים לעצם קיומה. אחר כך מוכרחים לתת לה ביטוי באופן ישיר ובתנאים מוגנים, בתחום שיוגדר לצורך העניין כתחום אירוע אמנותי, בנוכחות קהל אוהד או בדלת אמותיו של הנפגע ובלי קהל ואז אפשר לשיר אותה, לרקוד אותה, לדבר אותה, לשחק אותה, לצייר, לכתוב.

ליצור.

שלכם באהבה,

אמיר

קורס מפרקי פצצות מתקתקות, או במילה אחת: תיעוב. מונולוג. כתב: יוסי זיו. משחק: הלל ספיר. הוצג במסגרת קבוצת משחק 64, 2014-15.

המאה שהייתה, זו שהווה וזו שתהיה וכנגד כל הסיכויים.

המאה העשרים הייתה זו של האדם המורד, המשתחרר, הממריא אל הכוכבים, באופן פיזי, נפשי ורוחני, האדם האופטימי. המאה העשרים ואחת היא המאה של האידיוטים,

עם קריסת מגדלי התאומים, החלה קריסתו של הקפיטליזם הבינלאומי אבל הוא עדיין לא יודע זאת והוא כבר מתמודד עם הרשע הבא שהוא טוטליטריזם דתי וזה על כנפיו יביא את מועדון הרודנים: טראמפ האמריקאי, פוטין הרוסי, ארדואן הטורקי, נתניהו הישראלי ואחרים.

אנשים יודעים זאת, במודע או שלא במודע ופועלים בהתאם. הם מכינים עצמם לעולם חדש מרושע. לא טוב ככה.

אילו העולם היה תלוי באנשים מן הישוב, הוא כבר מזמן היה נחרב. העולם תלוי ביוצרים. לא בכולם. הוא תלוי באלו שפועלים כנגד כל הסיכויים והם פועלים כנגד כל הסיכויים, הם מחליטים להיות אופטימיים וממשיכים לפעול לתיקון מצבו של האדם, כנגד כל הסיכויים ומבלי לצפות לשינוי לטובה.

השינוי לטובה בוא יבוא בבוא יומו. יום אחד, אחרי הרודנים, תופיע הקשת בענן.

אולי יש פה משהו בשבילך.

קול קורא לפסטיבל עכו ה-38...

מעבר לדף אודישנים דרושים

היטלר

(צילום: מיכל ברץ קורן. איפור: יסמין מגן)

"זהו מבצע של משחק נדיר!"  (צבי גורן, אתר הבמה)

"ביצוע וירטואוזי!"  (חיה בראל, קול ישראל, רשת א', "שורה ראשונה")

"חוויה נהדרת!  אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל".  (יוני איתיאל, קול ישראל, רשת ב', "מה יהיה עם יואב גינאי")

"אמיר אוריין בהופעתו האינטנסיבית, עושה את הבלתי אפשרי. הוא מחשמל ומצמרר ומחייה לפנינו את המפלצת המתועבת ביותר שידענו".  (אליקים ירון, קול ישראל, רשת ב', "בחצי היום" וגם "מעריב")

"תצוגת משחק מדהימה. אירוע שהוא בדיוק ברוח הזמן!"  (יואב איתמר, עורך, מנחה, מבקר)

"הצגת יחיד מופלאה!"  (תמי מולד-חיו, מבקרת תרבות וחברה)

אם היטלר היה נכנס אל החדר, מה הוא היה אומר? טרגי-קומדיה אפלה.

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

משחק: אמיר אוריין

החדר החדש: רחוב יוסף הנשיא 5, תל אביב

למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח

כולל קפה, תה, מים ושטרודל

יום ג', 29.11.2016, 20:30 בחדר

טל': 03-5171818, 052-340-1478, 050-849-7715

(היטלר - דף באתר החדר)

(לקבלת התכנייה)

נו-אקסיט

(צילום: אמיר אוריין)

הוצגה שנים רבות בעבר - חוזרת לחדר בגרסה חדשה!

שתי נשים וגבר נכנסים לגיהינום משולש, לעשות את חשבון הנפש שלהם.

דרמה בעוצמה נדירה.

בעקבות ז'אן פול סרטר.

גרסה עברית ועיבוד: אמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל.

משתתפים: אבי גיבסון בר-אל, לאנא פאהום, ענבר קרסל.

בתפקיד המארחת: דורית אבנט.

(הגרסה הקודמת)

40 ₪ כולל שתייה וכדורי שוקולד.

יום ב', 12.12.2016, בשעה 20:30, בחדר

טל': 03-5171818, 052-340-1478, 050-849-7715

הנוסע הסמוי

בקרוב הוא חוזר

טל': 03-5171818, 054-524-2461

(הנוסע הסמוי - וידיאו)

המשרתים

בקרוב הם חוזרים

טל': 03-5171818, 050-849-7715

"המליאה" של תיאטרון החדר

דלת פתוחה ליוצרים ולכל אחד ואחת.
פגישה דו-שבועית נינוחה עם קבלת שבת

"מה קורה?", רצף חימום, "מנחה-שחקן",

נושא על הפרק, במה פתוחה

יוצרים יכולים לבדוק קטעים חדשים שלהם

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות

מנחה: אמיר אוריין.

משך הפגישה: 3 ש' בערך.
20 שח לכיסוי הוצאות, כולל כיבוד.
טל': 03-5171818, 052-340-1478

הפגישה הבאה:

20 ש"ח כולל כיבוד.

רחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב

יום ו', 25.11.2016, בשעה 16:00

טל': 03-5171818, 052-340-1478

או בדוא"ל. (המליאה)

אל תתערבו לי!

(צילום: אמיר אוריין)

אנסמבל קוקייה - ביצירה חדשה, מלאה הומור וקצב,

מציבה מראה סטירית אל מול אמונות ודעות שעליהן גדלנו.

בימוי ותנועה: שרון שלומי נעים.

יוצרות משתתפות: לירון איתן, ענת ניסני, שרון שלומי נעים.

כתיבה: המשתתפות ושרונה בוטנרו.

מנהלת הצגה: ויוי יחזקאלי.

הפקה מוסיקלית: Kaboom. צילום: אמיר אוריין.

תלבושות: מאי מולר. תפאורה: ויוי יחזקאלי.

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תאטרון החדר.

ביום ג', 6.12  וביום ה', 22.12, בשעה 20:30, צוותא תל אביב

טל': 054-533-5135

קצה – גרילה בובות

יצירתו של ירון קרבל

יום ד, 30.11.2016, 21:00

יום ה', 1.12.2016, 21:00

ב"החנות 31" - רחוב העלייה 31 תל אביב

להזמנות: ירון קרבל, 052-843-8733

פסטיבל תיאטרון קצר #18 בצוותא 2016

ימים: חמישי, שישי, שבת, 24.11.16 - 26.11.16

קוד 1818 לכרטיסים במחיר 35 שח לסטודנטים - עם הצגת תעודת סטודנט

קוד 2016 לכרטיסים במחיר 70 שח לכל המכותבים של האיגרת השבועית של החדר

כרטיסים בקופות צוותא טל. 03-6950156 ובאתר צוותא

(כל הפרטים הנוספים - כאן!)

מונולוגים לשחקנים/ות:

לקבלת קובץ מונולוגים חינם (מכיל כמאה מונולוגים נפוצים): (הדוא"ל שלנו)