(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. כאן תפיסת המקרא היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו מתייחסים אליו?)

הערות אחדות לקראת פסח

(ללא הערות השוליים)

...סדר הפסח עשוי כדרמה בת חמש מערכות, ששיאה, כאמור, הסעודה החגיגית. כל מנה בסעודה מגלמת פרט בסיפור יציאת מצרים. יש מגוון של פרשנויות, על פי מנהגי העדות השונות. את המעברים שבין מערכה אחת לזו שבאה אחריה מסמנת שתיית היין, וכידוע, בסך הכול שותים ארבע כוסות.

מערכה ראשונה – קדש, ורחץ, כרפס, יחץ – היא כמבוא של קידוש והיטהרות לקראת סיפור האגדה.

מערכה שנייה – מגיד – היא סיפור יציאת מצרים וכל הפירושים והאגדות הנלוות אליו. בעל הבית הוא הכהן הגדול של המשפחה. הוא הכהן הגדול של הסדר, הוא המנהל והמספר, הוא השחקן הראשי, והמסובים לפניו הם הקהל המעורב, שהוא גם המקהלה וגם משתתף בקריאת קטעים, הכול לפי המסורת המקובלת באותה עדה.

מערכה שלישית – רחצה, מוציא מצה, מרור, כורך, שולחן-עורך – היא ארוחת החג.

המערכה הרביעית – צפון, ברך – גילוי האפיקומן, ברכת המזון, ואמירת הלל.

המערכה החמישית – נרצה – היא הודעה על סיומו המוצלח של סדר הפסח ופתיחתה של חגיגת שירה וכל מה שמתלווה אליה בערב שאמור להיות תחילתו של ליל שימורים.

הסדר האורתודוכסי והקונסרבטיבי הם בעלי טקסט דומה. הסדר הרפורמי מגלם את המשאלה להתפתחות דתית, לא רק בצורת הפולחן – למשל, שוויון בהגדרת תפקידיהם של הגבר והאישה בניהול הטקס ואל מול האל – אלא גם בתוכן, כלומר בטקסט המילולי. הסדר הרפורמי מאפשר לפחות שלוש גרסאות: 1) למשפחות עם ילדים רכים מומלץ בעיקר הטקסט המקראי. 2) למשפחות עם ילדים צעירים מומלץ לקרוא מדרשים נוספים. 3) לציבור בעל רמת עניין גבוהה יותר אפשר להוסיף קטעים שהם תוספת למדרש.

הנוסח הרפורמי שואף לעקוף את הנוסחים התוקפניים שבטקסט המקראי ובמדרשים, ולשים דגש על החירות והכמיהה לגאולה הנובעים מהם. יש מגוון חדש של דברי תלמוד ומדרשים, והתוספות כוללות ציטוטים מדבריהם של הוגים מתקופות שונות: רבי זוסיה מהאניפולי, רבי משה אלשיך, דוד בן גוריון, דר' אהרן ברט, אליזבט בראונינג, דון יצחק אברבנאל, ברל כצנלסון.

נוסח הסדר של הקיבוצים מגלם את הגשמתה של המשאלה לחיבור הרמוני שבין מסורת עתיקה לזמן הווה. גם בסדר זה נשמרת החלוקה לחמש מערכות, וארבע הכוסות מסמנות את המעברים ביניהן:

1. חודש האביב – "החודש הזה הוא לכם ראש חודשים", שמות י"ב. "בניסן נברא העולם", תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה. "הנה הסתיו עבר", שיר השירים ז' 13. "כותנות פסים לבש הגן", משה אבן-עזרא. "גשם חלף וסתיו עבר", יוסי בן-יוסי. "טל צווה שנה טובה", מפיוטי הקלי"ר. "הא לחמא עניא", "פסח מצה ומרור", ע"פ המסורה.

שותים כוס ראשונה: "כוס ישועות נישא ליציאת ישראל משעבוד לחרות, מגולה לגאולה, לחיים וישועה".

2. סיפור יציאת מצרים – "מה נשתנה הלילה הזה", בנוסח חדש. "עבדים היינו", ע"פ המסורה. "קומו תועי מדבר", חיים נחמן ביאליק. "אז ישיר משה", שמות ט"ז.

שותים כוס שנייה: "כוס שני נישא לשלום מדינת ישראל, לביטחונה, לשלום בנינו ובנותינו העומדים על משמר גבולותיה, לחיים ולשלום!"

3. מגלות לגאולה – "זכור את אשר עשה לך עמלק", נדר, אברהם שלונסקי. "אל נא תאמר, הנה דרכי האחרונה", שיר הפרטיזנים, הרש גליק. "למען ציון לא אחשה", ישעיה ס"ב. קטעים  מתוך: שירי ר' יהודה הלוי, נתן אלתרמן, יחזקאל ט"ז, תהלים קכ"ב, "שים שלום ופרוש סוכת שלום על ישראל ועל העולם כולו" מתפילות ראש השנה, זכריה ח', ישעיה ב'.

שותים כוס שלישית: "כוס שלישי, כוס נחמה נישא, לשלום ישראל ולשלום העולם. יהי שלום בחילנו, שלווה באוהלינו, לחיים ולשלום!"

4. לקראת עתיד של פריחה – "הנני מביא אותם", ירמיה ל"א. "בשוב יהוה את שיבת ציון", תהלים קכ"ו. קטעים מתוך: ישעיה ס', עמוס ט'. ברכה על הגפן נוסח חדש.

שותים כוס רביעית: "כוס רביעי נישא לנו ולבנינו ולכל מעשה ידינו, לפרי האדמה ולתנובת האדם, ליום העמל ולחיי השיתוף, לחיים ולברכה".

5. משתה חג – אוכלים את ארוחת החג.

הסדר של הקיבוצים שמט את האזכורים התוקפניים שבסדר האורתודוכסי והקונסרבטיבי, וכן את ביטויי השנאה כלפי עמים אחרים, למעט זכר עמלק המתייחס לנאצים. הוא מחזיר את החג לתבניתו הקדומה: חג משפחתי-שבטי, בפרוס האביב בחברה חקלאית, בהדגשת השלום, היצירה והשיתוף.

לכל הסדרים הללו משותף מושג כולל אחד: חירות. ניתן לתאר את הסדר גם באמצעות מודל מרכיבי האירוע האמנותי:

מושג כולל – חירות.

רעיון מרכזי – בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, מעבדות לחירות (משנה, מסכת פסחים, פרק י משנה ה).

מקום הזוי – מצרים, המדבר, הארץ המובטחת.

מקום פיזי – ביתו של עורך הסדר, גנו, שדהו, או האולם שבו הוא מקיים את הסדר.

הסיפור – אדם יוצא ממצרים שהיא סמל לעבדות ודיכוי, הולך במדבר כבמקום שבו מתרחש תהליך השחרור, ועומד אל מול הארץ המובטחת, שהיא סמל להתגשמותו של רעיון החירות.

סגנון – פולחן.

דמויות מופיעות – המספר או המספרים את סיפור ההגדה של פסח.
יוצרים מופיעים – חברי הקהילה, השבט, המשפחה.

קהל – המסובים סביב שולחן הסדר, והם יכולים להיות יוצרים פעילים בזכות עצמם, בהשתתפותם באמירות ובפעולות שונות, המתקשרות ישירות לנושא המסופר, באמצעות אסוציאציות אישיות, או משתתפים באמירות ובפעולות שונות, שאינן מתקשרות ישירות לנושא, כגון דברי רכילות, משחקי ילדים, שמחות משפחתית, מריבות משפחתיות, וכו'.

מעצבי האירוע – מנהיגי הקהילה לדורותיהם.

בכל הסדרים, למעט אולי הסדר האורתודוכסי, קיימת מגמה של שינוי, התפתחות וצמיחה. על כן, נוסחי-טקסט ומנהגים שהיו נכונים בעבר, אינם בהכרח נכונים בהווה או בעתיד, והם נבחנים על בסיס התנאים המשתנים מדור לדור.

"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".

השחרור מדיכוי כרוך בשלבים חיוניים אלו:

1. הכרה במצבו של האדם כמשועבד.

2. הגדרת החירות שבה מבקש האדם לחיות.

3. המאבק לשחרור.

4. ההתמודדות עם חוויית השחרור והפיכתה מנוף להתפתחות אישית וחברתית.