הצטרפו לאיגרת השבועית

"כל מה שאני עושה היום, מתכתב בדרך זו או אחרת, עם הבסיס הרחב והמוצק שקיבלתי בתיאטרון החדר" (אלון אבוטבול, שחקן ובמאי, בוגר תיאטרון החדר)


(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. כאן תפיסת המקרא היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו מתייחסים אליו?)

 

41. פינחס: במדבר כ"ה 10 - ל' 1

"וידבר יהוה אל-משה לאמר. פינחס בן-אלעזר בן-אהרן הכהן השיב את-חמתי מעל בני-ישראל בקנאו את-קנאתי בתוכם ולא-כיליתי את-בני-ישראל בקנאתי"

(במדבר כ"ה 10 – 11).

 

תקציר הפרק הקודם: העם "זונה" אל בנות מואב, כלומר משתתף בפולחני בעל-פעור אל הפריון הכנעני. את האל הזה משרתות הקדשות, הנערות שהקדישו את עצמן לאל. גברים באים אליהן לקבל שירותי מין, גם גברים עבריים, ואת האתנן הן מעבירות למקדש. מכאן גם כינוין "קדשות". האל מתייחס לפעילות זו כהזדהות עם הפולחן המואבי. אלוהים כועס. משה כועס. משה מצווה להרוג כל מי שמבצע את פולחן בעל-פעור. הכתוב מתייחס לנרצחים כאל קורבנות מגפה...

 

בנות צלופחד משבט המנשה: מחלה, נֹעה, חָגלה, מילכּה ותִרצה, באות אל משה בטענת ירושה (במדבר כ"ז 1-11). אביהן מת, ועל פי הדין אין הבנות זכאיות לרשת את נחלת אביהן. משה מתקן שיוכלו לרשת את הנחלה. עד כאן הקידמה. מאוחר יותר באים בני המנשה וטוענים כי אם יינשאו הבנות לבני שבט אחר, תועבר נחלתם לבני אותו שבט (במדבר ל"ו 1-13). כי הירושה הולכת אחרי הבעל, ובנות צלופחד תלכנה אחרי בעליהן, ואז רכושן יהפוך לרכוש הבעלים ויירשם לזכות בני שבטים אחרים. משה מצווה שבנות צלופחד יינשאו לבני שבטן בלבד, ואכן הן מתחתנות עם בני הדודים שלהן. לדעת רבא (בבא בתרא ק"כ א'), תקנות אלו היו תקפות רק לדור שלפני כיבוש הארץ.

 

בילקוט שמעוני נאמר: "בנות צלופחד חכמניות היו, דרשניות היו, צדקניות היו. חכמניות היו שלפי שעה דברו (בהקשר למה שקרה באותה שעה). מלמד שאותו היום היה משה יושב ודורש בפרשת יבמין (יבום). אמרו לו (הבנות): אם כבן אנו, נירש כבן, ואם לאו – תתייבם אמנו. מיד 'ויקרב משה את משפטן' (במדבר כ"ז 5). דרשניות היו, היו דורשות אומרות, אילו היה לנו בן ולא דברנו. צדקניות היו, שלא נישאו אלא להגון להם (ילקוט שמעוני, פרשת פנחס, רמז תשעג ד"ה: ותעמודנה לפני משה).

 

ותקרבנה בנות צלופחד: כיוון ששמעו בנות צלופחד שהארץ מתחלקת לשבטים אבל לא לנקבות, נתקבצו כולן זו על זו ליטול עצה. אמרו: לא כרחמי בשר ודם רחמי המקום. בשר ודם רחמיו על הזכרים יותר מן הנקבות. אבל הקב"ה אינו כן, אלא על הזכרים ועל הנקבות, רחמיו על הכל, שנאמר: נותן לחם לכל בשר, נותן לבהמה לחמה, ואומר טוב ה' לכל. בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה: מגיד הכתוב שכשם שצלופחד היה בכור, כך היו כולן בכורות, וללמדך שהיו זכאות בנות זכאי" (ילקוט שמעוני, שם, ד"ה: ותקרבנה בנות צלופחד).

לאיגרת השבועית של 2012 . 7 . 12