(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. כאן תפיסת המקרא היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו מתייחסים אליו?)

48. שופטים: דברים ט"ז 18 - כ"א 9

"שופטים ושוטרים תתן-לך בכל-שעריך" (שפטים: דברים ט"ז 18).

הפסוק הראשון בפרשה מצווה על קביעת המסגרת החברתית המנהלתית. תחילה הוקמה הרשות המחוקקת, והיא נתונה בידי משה בשם אלוהים. אחריו הכוהנים נוטלים על עצמם את האחריות על החקיקה בשם אלוהים. משה מניח את היסודות לחוק העברי, ואז בא תורם של השופטים והשוטרים, הרשויות השופטות והמבצעות. השופטים והשוטרים יפקחו על שמירת המסגרות החוקיות של התנהגות האזרח. בבסיס התנהגות זו אנחנו מקווים למצוא את עקרונות הסדר החברתי, אשר בדת הם מכונים עקרונות המוסר האלוהי. זוהי המסגרת ההיסטורית להתנהגות האדם, שבמקביל לה תתקיים החוויה האישית והחברתית המיידית.

כך גם בתחום האירוע האמנותי, שבו יש תחילה לקבוע את החוק המרכזי, שבא לידי ביטוי באמצעות המושג הכולל של האירוע, הרעיון המרכזי שלו, תיאור המקום ההזוי (הבדיוני) ועלילת הסיפור. אחר-כך נקבעים הגבולות הפיזיים לפעילות האמנותית - גבולות האירוע על הבמה, או באולם פתוח, בחדר, בכיכר וכן הלאה. אחר-כך נקבעים גבולות ההתנהגות האנושית - ביטוי מאוזן שנובע מתוך התנועה הנמשכת שבין ההיסטוריה לבין החוויה האישית המיידית. אחר כך יש לייחד תשומת לב לטיפול במצבי ההתנגדות, לשמירה על שלומו ורווחתו של הזולת, וכן הלאה. בכל יוצר מצוי השופט והשוטר הפנימי שלו, והם מקיימים דיאלוג נמשך עם תחומי אישיות אחרים שבתוך היוצר. הדיאלוג הזה נועד לממש את האיזון העדין של היצירה. בפסוק הפותח את הפרשה נאמר: "בכל שעריך". בעת העתיקה שער העיר הוא מקום ציבורי מרכזי, אבל שער מסמן גם פתיחה לקראת חיים חדשים או סדר חדש. השער אינו רק פתח פיזי, אלא הוא גם מסמן פתח לחיים, שער ליצירה, תחילתה של היצירה.

על אותם שופטים ושוטרים, המופקדים של שמירת חוק, נרמז שיהיו מופקדים על הצדק: "צדק צדק תרדוף, למען תחיה וירשת את-הארץ אשר-יהוה אלוהיך נותן לך" (דברים ט"ז 20).

לכאורה, בפרשה זו, הצדק האלוהי דואג תחילה לעצמו ורק אחר כך לעניי עמו, למדוכאים והסובלים משרירות ליבם של בעלי הכוח החומרי. ובסמוך לדאגה עצמית זו שוב מובא החיזוק לרעיון בדבר תוקפו של אל אחד בלעדי. יש בו חלוקה למה שהוא משלנו, שהוא טוב וראוי, ולמה שהוא לא משלנו, והוא רע ונתעב. לכאורה, כאן משפט הצדק בא לידי ביטוי במחויבות שמטיל האל על מאמיניו, לנאמנות מוחלטת ולדחיית אלים אחרים. הוא תוקף את עובדי הכוכבים, ובאלה כלולים גם האסטרולוגים (דברים: י"ז 3). האל רואה את עצמו כסיבה לקיומו של העם. הוא הדבק החברתי, המאחד את כל חלקי העם. רק לאחר מכן מובאים עקרונות המשפט והצדק שבין אדם לחברו. אלו הם פיתוחים לרעיונות שהופיעו בעשרת הדיברות, במבנה שבתוכם הם מוצגים: תחילה "אנוכי יהוה אלוהיך", ורק לאחר מכן "לא תרצח". "לא תרצח" נמצא מתחת ל"אנוכי יהוה אלוהיך", אבל כשהם מוצגים בפני הקהל בבית הכנסת, הם מופיעים בצורה מקבילה זה לזה. מכאן שהאל מגדיר עצמו כמייצג את עקרון המוסר.

התיבה "צדק" מופיעה פעמיים. אפשר לטעון שהיא מופיעה כך לשם הדגשת הרעיון, כמו בדרך הדיבור השגור: "זה משהו משהו! הצגה הצגה! ספר ספר! ארוחה ארוחה! הטוב שבטוב! הנכון שבנכון! האמת לאמיתה!" הדגשה שמלמדת על המשאלה להגיע למימושו המלא של רעיון. אבל "צדק צדק תרדוף" (דברים טז, 20). מרמז על המשאלה להגיע לגרעינו המרכזי של הצדק, שם הוא נמצא במצבו הטהור, שבמהותו הוא מסמן מוסר אנושי.
מובן שאין מדובר רק בהגדרתו של צדק, אלא בעשייתו. לא רק בהגדרת עצמך כמי שהצדק נר לרגליו, אלא כמי שעליו מוטלת החובה האנושית ליטול נר זה ככלי להארת הדרך ליישומו של הצדק. גרעינו המוסרי של הצדק טבוע בכל אדם כתנאי הכרחי, גם במי שמתכחש לו, ועל כך הורחב במקומות אחרים, ומתוך כך נובע ההכרח לעשיית צדק.