(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. כאן תפיסת המקרא היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו מתייחסים אליו?)

7. ויצא: בראשית כ"ח 10 - ל"ב 3

"והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקֵדמה, צפונה ונגבה, ונברכו בך כל-משפחות האדמה ובזרעך" (בראשית: כ"ח 14).

ברכה זו ראויה לתשומת לב מצד הגישה החיובית ליחסי ישראל והעמים. הפריצה ימה וקדמה, צפונה ונגבה, היא משמעותית פחות, משום שעיסוקה בכמות. אם עם או קבוצת-תרבות מסוימת היא גדולה יותר במספר מאחרות, או פופולארית יותר, עדיין אין בכך לרמז על איכותה האנושית. האימפריות הגדולות בהיסטוריה היו גם המושחתות ביותר. ועל כן נאמר בהמשך "ונברכו בך כל משפחות האדמה". צאצאיו של יעקב יהיו מקור ברכה לכל משפחות האדמה, משפחת האדם כולה באשר היא. מהו מקור ברכה זה? על פי הגדרת האל כמייצג עקרון מוסרי, עליהם לשאוף לתיקון העולם. כאן נרמזת המחויבות הנדרשת מצד העברים לפעול לטובת האנושות כולה, ולא רק בדורו של יעקב אלא גם זרעו מחויב לכך.