הצטרפו לאיגרת השבועית

"כל מה שאני עושה היום, מתכתב בדרך זו או אחרת, עם הבסיס הרחב והמוצק שקיבלתי בתיאטרון החדר" (אלון אבוטבול, שחקן ובמאי, בוגר תיאטרון החדר)


האיגרת השבועית

יום ה', 2012 . 11 . 22

-------

היטלר - הוידוי האחרון
יום שישי, 14.12.2012, בשעה 14:00

טל': 03-5171818, 0508-497715
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח

-------

העלמה והמוות

יום ה', 22.11.2012, בשעה 20:30

יום ג', 27.11.2012, בשעה 20:30

יום ה', 29.11.2012, בשעה 20:30
טל': 03-5171818, 0508-497715
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח

-------

-------

לקביעת מועד לפגישת הכרות

לקורסים השנתיים המרוכזים
במשחק ובבימוי
טל', 03-5171818,

מידע כאן וגם בדוא"ל

-------

פגישות אישיות
לייעוץ בתחום האישי והיצירתי  
טל': 052-340-1478. מידע כאן וגם בדוא"ל
-------

יש לכם קטע? שלחו אותו אלינו לאיגרת

-------
לתגובות

-------
אירועים בתיאטרון החדר
-------
סרטוני החדר ביוטיוב

-------

לאיגרות קודמות
-------


באיגרת זו:

•   מדברים על תיאטרון החדר: ינון צפריר
•   שיטת אוריין - המעגל הפתוח: 1. זורמים. 2. הספק והאמון (20).
•   היטלר, הוידוי האחרון - ההצגה: מלמולים של שחקן (2)
•   פרשת השבוע: 7. ויצא: בראשית כ"ח 10 - ל"ב 3
•   מונודיא 2012: מחכה לתוצאות
•   מיכאל פבזנר: העורב
•   בילי לרנר: אני זקוקה
•   בתיה מיכלביץ: נכנסתי אל תוך השקט
•   יואב איתמר: יכולת הרתעה
•   אריק אלון: תודעת הרג
•   שילה: עדיף נצח נצחים מרשרוש עלים
•   אודישנים דרושים: אולי יש כאן משהו בשבילך
•   אירועים: לוח

ינון צפריר, בוגר תיאטרון החדר, שחקן, במאי ומנהל אמנותי של קבוצת התיאטרון "אורתו-דה", מדבר על לימודיו בקבוצות המשחק והבימוי בתיאטרון החדר. בימוי: שלי גורל.

קישור קבוע

1. זורמים

"יוצא מן מהכלל! לא הבנתי שום דבר!" -

כך מצטט איש תיאטרון מקומי את דבריה של צופה שהייתה בהצגה שלו. את הדברים הוא סיפר ליובל מסקין בתוכניתו "אמנות. נקודה". "זו מחמאה נהדרת", אמר איש התיאטרון ליובל. לתומי חשבתי שכאשר אני צופה ביצירה ראוי שאבין בה דבר אחד או שניים. אבל היוצר ההוא והצופה שלו שמו דגש על "היוצא מן הכלל", שהוא כלל לא יוצא מן הכלל, אלא להיפך - הוא הכלל בקרב יוצרים וצופים רבים.

 

הכלל הזה כולל בתוכו את ביטול מרכיב המחשבה אשר בחוויה האישית. מה נותר? תחושה, תמונה ורגש. יש שיאמרו שזה מספיק: לראות, לחוש ולהרגיש. אופייני לחוויה של אדם או חברה במצב של מצוקה נמשכת. "אל תחשבו", אומרים במאים אחדים לשחקנים להם, "תזרמו!". זרימה שהיא היסחפות בזרם, והשתייכות לנחשול מרכזי שיש בו ריקנות שכל מרגיעה ואין בו חשבון נפש. כך קבוצות של יוצרים זורמים מציגות אירועים יוצאים מן הכלל בפני קהל זורם והכול משבחים את הכול על היותם משתייכים לכלל.

(א)

--------------


 

2. הספק והאמון (20)

באיגרת השבועית מובאים קטעים מהמאמר "הספק והאמון"

מתוך ספר "המעגל הפתוח". להלן קטע מס. 20

 

הרמוניה ודיסהרמוניה (המשך)

 

...דוגמא למשאלה של יצירת הרמוניה אישית אפשר למצוא אצל יוצרים שעל הבמה הם מתמחים ביצירת דמויות ענוגות, טובות לב וישרות דרך, ואילו בחייהם הפרטיים הם ידועים בקרב מכריהם כגסי רוח, רעי לב וחסרי עכבות מוסריות, או להיפך. האם אין מובעת בהתנהגות זו המשאלה, המודעת או הנסתרת, ליצירת איזון בין מרכיבי האישיות הכוללת של היוצר? כמובן שעדיף המצב שבו היוצר מציג על הבמה את כל הרוע שבאדם, ואילו בחייו הפרטיים הוא נותן ביטוי לכל הטוב שבו. הרי זוהי משמעות הקתרזיס האמנותי הקלאסי - מתן ביטוי אמנותי לרוע, לכאב ולסבל, ובכך לטהר את האדם מכל אלה.

 

כמו כל מערכת מורכבת, גם מערכות דתיות שואפות לאיזון בין מרכיביהן. כך בכל אחת משלוש הדתות הקלאסיות המערביות. דמות האל המונותיאיסטי, אם הוא לא רב-פנים, לפחות הוא קוטבי.

 

לדוגמא סיפור התפתחותה של הדת היהודית, שהיא הקדומה בשלוש הדתות המערביות הקלאסיות, מספק לנו תיאור היסטורי  של תנועה בין עקרון האיזון והאיחוד לבין עקרון ההפרדה והניתוק:

 

כידוע, התפתחה הדת היהודית על רקע נוף של ריבוי אלים בקרב השבטים בארץ כנען, ברבע האחרון של האלף השני לפני הספירה. בין האלים הנפוצים באזור, הידועים ביותר היו בעל, שלחין, חכמה, עשתורת, אשרה, דגון, יהוה וכו'. לכל אל הייתה פונקציה חברתית מרכזית אחת. למשל, בעל היה אל השמיים, הגשם והפריון, גד אל המזל הכנעני, יהוה אל המלחמה וכו'. מתוך ריבוי זה עולה כוחו של אל אחד - יהוה. אל זה כובש מקום מרכזי בין הפולחנים הנפוצים בארץ כנען, ותהליך התפשטותם הפוליטית של נאמני יהוה באזור, מקביל לתהליך המעבר התרבותי אל עבר התפיסה המונותיאיסטית.

 

אילו ניתן היה להגיע לאיחוד מושלם של התרבויות כולן תחת פולחנו של אל אחד, כי אז אולי היה אל זה שליט עולמי יחיד בתרבות הפולחן הדתי לנצח. אולם מכל בחינה שהיא, שליטה מוחלטת, אחידה ומושלמת לנצח, איננה אפשרית. אפילו במהלך הרחבת השפעתו של האל יהוה כאל מרכזי, המשיכו השבטים בארץ כנען לקיים תרבות של ריבוי אלים. גם לאחר התבססותו של יהוה כאל יחיד, לא גשמי ומופשט, ממשיך מרד הריבוי לחלחל בדת היהודית כמרכיב אזוטרי-מיסטי שלה. החל מהמאה הראשונה לספירה, הוא מתקיים על בסיס השפעת התרבות הגנוסטית והיוונית, ופורץ במובהק במאה השתים-עשרה בדמותה של הקבלה. זו שואלת ממקורות שונים, דימויים ופעולות, ומתארת עולם אלוהות היררכי ורב-פנים, מבלי לוותר לחלוטין על העיקרון המונותיאיסטי. עולם האלוהות האחיד לכאורה, מתפרק למרכיביו. האל עצמו שומר על עמדת הבכורה שלו בראש סולם האלוהות, אבל כל שלב בסולם, המכונה ספירה, מגלם מצב אלוהי ייחודי, שריד לתבנית העולם הפוליתיאיסטי הקדום.

 

השבר המיסטי ביהדות מחזיר אליה, באמצעות הקבלה, אפיונים פגאניים. עולם האלוהות משקף תכונות אנוש, ותבנית הגוף האלוהי בנוי על פי תבנית גוף האדם. עולם הספירות הבסיסי של הקבלה היהודית, המשמש ברוב שיטותיה, מתאר את חלקי הגוף האלוהי מראשו ועד לרגליו בשמות המזוהים עם איברי גוף מסוימים: כתר, חכמה ובינה מזוהים, בדרך כלל, עם איזור הראש, גדולה וגבורה עם הזרועות, תפארת עם עמוד השדרה, נצח והוד עם הרגליים או לחילופין עם האשכים, יסוד עם איבר המין הזכרי, מלכות עם איבר המין הנקבי. המושג "בצלם אלוהים ברא אותו" (בראשית, א' 27). יכול להתפרש, מצד אחד, בצלם אלוהים ברא את האדם, ומצד שני, בצלם האדם ברא את האלוהים.

 

ראוי לשים לב לתפיסה הדואלית ביחסי אל-אדם, כפי שהיא באה לידי ביטוי בסיפורי הבריאה: בפרק הראשון אכן "בצלם אלוהים ברא אותו" (שם), ואילו בפרק השני "וייצר יהוה אלוהים את-האדם עפר מן-האדמה" (שם, ב' 7). שני התיאורים הללו המובאים בסמיכות מקום וזמן מרמזים על מורכבותו של האדם, שיש בו מצלם האלוהים הנשגב ומעפר האדמה שהוא החומר.

("המעגל הפתוח", עמ' 113-114. המשך יבוא)

קישור קבוע

השבוע, בחדר ההלבשה, כשהוא מארח את הקהל, לפני ההצגה:

בשם החברים בתיאטרון החדר: אנו מקווים, מייחלים, מתפללים שייפסק מעגל האימה. כשהתותחים רועמים שותקות המוזות? אמירה שקרית. הן לא שותקות. הן מושתקות. לא כל המוזות שותקות. אלו הפשיסטיות ממשיכות לצרוח. אני מאמין שלמרות, ודווקא בגלל, הניחו למוזות לדבר, לשיר, לזעום ולפייס.

(מתוך המחזה)

הפרודיה הכי פופולארית ברשת השבוע: תגובה ישראלית חדשה ל"עמוד ענן". היטלר מתעצבן שתל אביב בטווח הטילים. יצרו: גיא מוטולה ודן לנגסם.

קישור קבוע

(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. כאן תפיסת המקרא היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו מתייחסים אליו?)

 

7. ויצא: בראשית כ"ח 10 - ל"ב 3

"והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקֵדמה, צפונה ונגבה, ונברכו בך כל-משפחות האדמה ובזרעך" (בראשית: כ"ח 14).

ברכה זו ראויה לתשומת לב מצד הגישה החיובית ליחסי ישראל והעמים. הפריצה ימה וקדמה, צפונה ונגבה, היא משמעותית פחות, משום שעיסוקה בכמות. אם עם או קבוצת-תרבות מסוימת היא גדולה יותר במספר מאחרות, או פופולארית יותר, עדיין אין בכך לרמז על איכותה האנושית. האימפריות הגדולות בהיסטוריה היו גם המושחתות ביותר. ועל כן נאמר בהמשך "ונברכו בך כל משפחות האדמה". צאצאיו של יעקב יהיו מקור ברכה לכל משפחות האדמה, משפחת האדם כולה באשר היא. מהו מקור ברכה זה? על פי הגדרת האל כמייצג עקרון מוסרי, עליהם לשאוף לתיקון העולם. כאן נרמזת המחויבות הנדרשת מצד העברים לפעול לטובת האנושות כולה, ולא רק בדורו של יעקב אלא גם זרעו מחויב לכך.

קישור קבוע

"מונודיא 2012" - ערב מונולוגים-דיאלוגים של בוגרי תיאטרון החדר. התקיים לראשונה ביום שלישי, 28.8.2012, בשעה 20:30 על הגג של החדר ולאחר מכן בתיאטרון יפו.

בכל שבוע, אנו מביאים, קטע מתוך המופע.

 

17. מחכה לתוצאות

כתיבה ובימוי: שירלי ליגום. שחקנית: נועה מאיר.

 (אישה במצב של בלבול, מדברת אל הפסיכולוגית שלה)

 

ואני יושבת שם ומחכה לתוצאות של הבדיקות ופתאום אני צריכה פיפי, אני כל כך צריכה, זה מתחיל לצאת לי, אבל אני לא יכולה לקום.

אני לא יכולה לקום, אסור לי לזוז, אם אני אזוז אני אתעלף. ואיך אני אגיע לשירותים, וכל הגוף שלי רועד, ואני לא מסוגלת להתאפק ויוצא לי הפיפי, יוצא לי... ושיט, יצא.

עכשיו באמת איך אני אקום...

ואני כל כך מפחדת. אני לא רוצה למות. אני לא רוצה לדעת כלום. אני לא רוצה להתמודד עם כלום. ואני מתפללת שאלוהים יעשה שהכול שיהיה בסדר רק הפעם הזאת, אני מבטיחה, אני אהיה בסדר.

והכול בגלל הציפורן שלי בבוהן שהתחילה פתאום להשחיר והחלטתי לטפל בזה, שיורידו לי כבר את הציפורן. גמרתי לעשות הפריות. ויש לי חודש זמן  עד שתבוא עבודה חדשה.

והרופא הסתכל על הציפורן, שמע שאני נוסעת, הזמין דחוף למחרת לבית החולים, להוציא אותה ולקחת דגימה.

ואני יושבת שם וחושבת לעצמי מה אם אני עכשיו אקום והמכנסיים רטובות, אבל מותר לי, לא? זה עוד פעם השיתוק הזה, שמשהו פתאום קורה, קורה לי בפתאומיות, בלי שום הכנה, ואני, הדם נוזל לי מהגוף, הכול מתערפל ויש לי סחרחורת ואני לבד.

ואני יודעת שאסור לי, אסור לי להיכנע להרגשה הזאת, שאם אני אתעלף, אני אמות ואחר כך אני אף פעם לא אחזור להיות מה שהייתי, ואז יאשפזו אותי ורק כדורים ומכות חשמל. אני לא רוצה למות, זה עוד לא הזמן שלי,

ואני אומרת לעצמי שאני מוכרחה לקום עכשיו על הרגליים, להציל את עצמי, ואף אחד לא יעשה את זה בשבילי. אבל לקום בשביל מה? בשביל לעשות פיפי?

ואני מחכה לרופא שיבוא וידבר עם האנשים ויגיד "אתה בסדר ואתה בסדר ואתה בסדר" ואז הוא יגיד לי: "וגם את בסדר אבל רק ניתוח קטן", אבל אני לא אמות. ואני ארוץ אליו ואני אחבק אותו ואמחץ אותו כאילו אין מחר. ואני לא אמות, ואין לי גרורות בגוף.

 

והרופא מביט ושותק ואחר כך הוא אומר: "יש לך תאים של מלנומה", מסמן לי איקסים בטוש שחור איפה שהוא יחתוך בבוהן ובמפשעה. "פה אני פותח. פה אני מוציא בלוטות. את צריכה לעשות סי.טי. לראות אם יש לך גרורות, ואחר כך ננתח". ואז בעלי נכנס. וכמו תמיד הוא עושה סדר ואומר שצריך להסביר הכול מההתחלה, "היא לא במצב להבין כלום".

(בכי)

ומה אם הילד?

ואיך אני אעבור את הזמן עד לתוצאות.

"אימא", הוא אמר לי, "חלמתי שסרטן רודף אחרי ואוכל לי את האצבעות ברגליים".

כזה מתוק.

צריך לדעת את התוצאות צריך לשאת בתוצאות.

יוצא לי פיפי...

(יוצאת בריצה)

קישור קבוע

(קטע 1 מתוך 3)

א.

כשנכנסתי לחדר הישיבות קיבל אותי גורביץ בפנים נוהרות. אומנם עלי להודות שמהנדס גורביץ, איש בעל לחיים אדמדמות, היה, בעצם, מליץ היושר הבלבדי שלי בוועדה שאמורה הייתה להתכנס בעוד מספר רגעים, אולם עתה זרחו פניו באור יקרות.

"תביט לשם" - הוא הורה לכוון רצועת החלונות שהאירה את  שולחן הישיבות על ניירות העבודה - באור חיוור. והנה שעה שהפניתי מבטי, חלף משב שגרם  לניירות  לרשרש במן רעננות קלילה. כן, איזה צוהר נפתח. וכמו חזיון בלב מדבר, שם על גבי  החולות שמעבר לו, כשהוא משלח כפותיו בגמישות חיננית - קם וצמח הפרויקט שעליו הגיתי ימים ולילות. ובעוד שומע אני ברוחי כיצד מקור החיים הזה, על מסתוריו אפופי האורות והצללים, כבר הומה משיחות חולין וממצהלות ילדים, עלתה כעין  סלע עיקש וזעיר, דמות. לא, לא במרחקים היא ניצבה, כי-אם, כאן על סף החלון הפעור. 

"תכיר זה החבר החדש" - הורה גורביץ על בעל הכנף השחור - "הוא הצטרף אלינו לפני שבוע" - הוסיף.

"באמת?" - הבעתי את פליאתי

"כן ומאז הוא לא נפרד מאיתנו" - השיב גורביץ.

אמנם חשתי בתעוקת-מה לנוכח היצור, אולם אפשר שבחריגותו של המראה, טמונה הייתה איזו טובה. אי לכך נעתי לעברו נמנע מצעד, אשר בעטיו עשוי היה להרים כנף ולהעלם כשהוא משאיר את השגרה המוכרת, על כנה. אולם לא נראה שבעל הכנף התרשם מהתקרבותי אליו, יתרה מכך, דומה היה שככל שקרבתי הוא נאחז בסף ביתר נוקשות, וכבר ניצבתי מולו והנה הוא מסב אלי את ראשו הזעיר, ושתי עיניים צהבהבות - חלף בי חיל - ננעצות בי. האומנם משהו במבט הנוקדני והנוקר לכדי אימה שלו, היה מוכר?

ובעוד אנו מחליפים מבטים, נשמעה נקישת ידית. הסבתי מבטי. והנה ארוך וקדורני חוצה סגן היו"ר, מר רוכברבר, את סף הדלת וקרב ..

"אז הבאת את התכנית?" - הוא שילח בי מרום קומתו מן מבט שהיה רווי בבוז קר.

"כן" - השבתי מורה על תיקי בגאווה ובהתרסה.

"טוב" - הרים גבותיו במן ספקנות חמצמצה והזדרז לטעת עצמו בכסא שלימין כס היו"ר שניצב בראש .

אחר נטל את נייר העבודה ורכן עליו כביצה חרישית.

"האם" - העז גורביץ לאחר שניות שבהן שררה דומייה מעיקה - "כבר ראית את החבר החדש?"

"היו"ר הממונה?" - הפליט הסגן תוך שאינו טורח כלל להרים מבטו

"חה!" - הפתיע גורביץ באבחת צחוק שהרטיטה את החלל - "זה שנחת כאן לפני כשבוע"

"ואותי מעניין יותר מי הנחית אותו" - התסיס הסגן מבין שיניו כשהוא ממשיך לרבוץ על המסמך.

"חה חה" - המשיך גורביץ לגעות באבחות צחוק צורמניות - "סביר מאוד שהוא בא ממקום מאוד גבוה, אולי.." - זחה עליו דעתו - "מהצמרת של הברוש שממול".

"משם הא?" - סינן הסגן בזעם - "תשמע אותי זה בכלל לא מצחיק. הא" - משך בכתפיו - "מהצמרת."

ובעוד הם מדברים, נשמעו פעמים שהלכו וקרבו. והנה בזה אחר זה נכנסו: האחראי על התקצוב מר קצמן, האחראי על בדיקת התשריטים המהנדס יוסף דיוקוביץ, מזכירת הועדה חיה, ואדם בחליפה אפורה שכנראה היה משקיף מן החוץ. אחר - שתוך השמעת חריקות צורמניות - התמקמו, פסעתי לירכתיים והתיישבתי אף אני. אי-שם, בקצה הנגדי, נשאתי מבטי, החמיר כיסא היו"ר, על משענתו שהייתה מרופדת בבד שחור, מיתמות.

"הםםם, אני רואה שהאנשים כאן חיים בסטנדרט גבוה" - טפטף זמן-מה לאחר שהתיישב, האחראי על התקצוב שעה שבחן עיטורים של מאפרה מוכספת שאותה נטל מהשולחן.

"מה אתה אומר!" - נזעקה המזכירה חיה - "כבר שנים אני מתחננת: תוסיפו כמה בקבוקוני טיפקס לתקציב! ותמיד אתם נותנים לי את אותה התשובה: בשנה הבאה. מה ביקשתי? טיפקס!" - הוסיפה בהתרגשות

והנה נדמו ההמהומים וגל של שקט חלף עבר.

"האם היו"ר נמצא עימנו?" - שאל אז המשקיף מן החוץ, בקול שקט וקר, ואחר סקר את המסובים. לרגע נתקל מבטו בסגן היו"ר, אשר בזמן שעטה מן קשיחות סלעית, היה מתמלא בעצמו, אלא שבעוד הוא מתמלא, חרקו הכיסאות, כאילו איזו אי-שביעות רצון עמוקה גודשת את החלל.

כנכון לקרב חישק הסגן את לסתו, אך פתע נשמע קול פרפור עז. בהרף עין הסבנו מבט,  והנה, במשק, גחה מן התקרה ציפור שחורה ונחתה הישר, ובנחישות שאין בלתה, על קצה משענתו המיותמת של כס היו"ר. הסגן  הסיט מבטו מן העוף הכה סמוך אליו, כשהוא אחוז תזזית. למעשה כולנו נרתענו מעט לאחורינו. 

ובעת שאחוזי פליאה הבטנו  בעוף המוזר, נשמעה קריאה.

"קבלו את היו"ר!" - זה היה גורביץ שהשמיע קול צהלה

הסתכלנו בכה ובכה כשלפתע פשט המהנדס יוסף דיוקוביץ, האיש האחראי על בדיקת התשריטים, את ימינו, ותוך שהוא מפנה את אצבעו כלפי היצור קרא: "זה?!" כן, מין "זה" מלא בבוז שכזה שננעץ בחלל. העוף, כך נדמה, נעץ את עיניו בקצה אצבעו המורה, באימה? לא כלל לא! כי-אם במין סקרנות.

"אוף!" - נאנחה לבסוף המזכירה חיה - "אני בכלל לא אוהבת עורבים, ובייחוד לא זכרים!" -   הוסיפה בטרוניה

"ומאין לך, גברת חיה, שהדבר הזה הוא זכר?" -  סנט בה דיוקוביץ.

"מאין לי?" - שאלה - "כי רק גברים עומדים בראשות ועדות!" - זקפה גווה בנצחנות.

"תסלחו לי" - התעשת אז סגן היו"ר - "אבל אם כל הכבוד, אני לא רואה כאן שום יו"ר!"

"הוא לא רואה.." - העיר בטון מלגלג מר קצמן האחראי על התקצוב

"רבותי" - קטעו המשקיף מן החוץ   - "אני מבקש שתשאירו לעצמכם את כל הפוליטיקה הפנימית!" - הצמיד בכעס את שתי גבותיו -  אז אולי כדאי שנתחיל?"

למשמע הדברים התכווץ הסגן קמעה, אולם אט הוא שב והתמלא

"לי זה ברור לחלוטין מי עומד כאן בראש" - נענע ראשו במן אמונה עצמית  - "ולכן, מבחינתי, אין שום בעיה"

"איש" - נפנה אז אלי מרום המעמד שכבשו שנית - "האם אתה יכול להציג בפנינו את התכנית?"

הבטתי בו ובציפור שניצבה לידו. מבעו רבץ על שכמי בכל כובד נישאותו, אך כאין הוא היה לעומת רשפן של שתי העיניים הצהבהבות והזעירות ששם, למולי, ממרומי משענת הכסא שבקצהו הנגדי של השולחן, הן ביקשו לנקר את נשמתי.

קישור קבוע

אֲנִי זְקוּקָה

לְכַמֻּויּוֹת אַהֲבָה

בִּלְתִּי נִדְלוֹת

נְחָשִׁים נִכְנָסִים

לְחַדְרֵי הַנְחושֶׁת

הַקְרוֹבִים

לִמְקוֹם

מְגוּרֵי אֲחוֹתִי

אֶרֶס

אָדום בְּפִיהֶם

וַאֲנִי יוֹשֶׁבֶת

עַל הַכִּסֵּא הַחַשְׁמַלִּי

אֲחוֹתִי מְכַוֶּנֶת

רוֹבִים

לְרַקָּתִי

חַיַּי לא יָכְלוּ

לַעֲלוֹת עַל שִׂרְטוֹן

יוֹתֵר מִשֶּׁעָלוּ

וְיֵש כָּאן טְרָגֶדְיָה

מָרָה

וַאֲנִי שׁוֹתָה

בִּירָה קָרָה

וְאֲהוּבִי יוֹצֵא

וּבָא אֶל

בֵּיתִי וּמִבֵּיתִי

וַחֲבָלִים קְשׁוּרִים בַּעֲקֵבֵינוּ

עַלְמוֹת הַקֶּרַח

הַחוֹרְגוֹת

מְבִיאוֹת נְכָדִים

לָעוֹלָם

כֵּן, נָכוֹן נָתָן

זַךְ

כָּל הַמִּשְׁפָּחוֹת

אַשְׁפּוֹת

וּבְכָךְ אֲסַיֵּם.

 

(בילי לרנר, משוררת)

קישור קבוע

נִכְנַסְתִּי לְתוֹךְ הַשֶּׁקֶט

נָדַמּוּ קוֹלוֹת הַיּוֹמְיוֹם הַטְּרוּדִים

בְּפִטְפּוּט אֵינְסוֹפִי

פָּסְקוּ גַּם צִחְקוּקֵי שֵׁדוֹנִים

      שֶׁחָשׁוּ אֶל מַחְבּוֹאָם

חִפַּשְׂתִּי אֶת קוֹלִי, כְּמִי שֶׁמְּחַפֵּשׂ בַּעֲרָפֶל

אָדָם קָרוֹב שֶׁהָלַךְ לְאִבּוּד

שָׁמַעְתִּי קוֹל: נְבִיחָה שֶׁהָלְכָה וְגָבְרָה

קָרוֹב לְוַדַּאי: כַּלְבּוֹ הַקָּשׁוּר שֶׁל שְׁכֵנִי

 

(בתיה מיכלביץ, משוררת)

קישור קבוע

(דיווח היסטוריוני מן העתיד)
...בשנת 2012, בסיום מבצע "עמוד ענן",

הצליח ראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו,

לשקם את יכולת ההרתעה של חמאס.

קישור קבוע

(נתקבל ביום ג', 20.11.2012)

 

בטלוויזיה משדרים את החיסול כבר מאות פעמים. מצלמה רודפת מכונית והמכונית מתפוצצת. זוהי תמונה של הרג. מעשה הריגה משודר בפריים טיים אך ריח ההרג כל כך רחוק מאיתנו. רחוק יותר ממרחק המטוס אל המכונית. מזכיר משחק מחשב מאשר הרג. בטלוויזיה אין חלקי גופות עפים באוויר. כדי לא לפגום בהנאה. לעומת זאת על מכונית מתפוצצת מסתבר שאפשר אף להתענג. אפשר גם להתמכר. העיקר לראות בנחת את הפרסומות. מזכיר לי קצת פרסומת לגבינה לבנה בלי זכר לסבל הפרה. או פרסומת לשניצל החוסכת את נתזי דמה של הפרה כשעורפים את ראשה. כמו האוכל גם המלחמה היא תעשייה. צילומי חיילים מחייכים מכוונים נשק אל אסירים כפותים הפכו בידור זול. אני חושש לומר שגם למלחמה אפשר להתמכר. אפילו בקלות. והמכורים כמו כל המכורים מכחישים התמכרותם. אולי רק מפני שהתמכרות למלחמה כלל אינה מוגדרת. כמה קל לפתוח במלחמה. כמה קשה לסיים אחת. כך קשה לגלות את ההתמכרות הצועקת מבפנים כשמתבוננים בסרטון של מכונית מתפוצצת עשרות פעמים ברצף כדי שנרגיש טוב יותר. חלקי גופות ונהרות דם ברחובות היה בהם לדחות אותנו מהמלחמה. אבל חברה נאורה שכמותנו לא צריכה מראות זוועה בטלוויזיה. היא צריכה טלוויזיה? היא צריכה למכר אותנו למלחמה? הילדים שלנו מתמכרים למלחמה לנגד עינינו. אני חושש לומר שגם לספירת גופות אפשר להתמכר. כל עוד לא רואים את הגופות. ואם רואים אז לפחות מכוסות. ואם אפשר אז בדגלי הלאום. אני בוכה וצוחק. כי הרג הוא הרג הוא הרג, גם כשהוא לשם הגנה עצמית. גם כשהוא לשם הכנת נקניקיות. גם כשהוא לדעתנו הכרח להגנת הקודש שבקודשים. על אחת כאשר הוא מבוצע בשמנו באמצעות ידם של אחרים. זה יכאב. גם לגאים וגם לשותקים. גם ליפי הנפש וגם לאלו שלא מוכנים להכיר בכמיהתם לנפש יפה. כשמעלימים את ההרג הקיים או מאפרים אותו בפיקסלים הוא לא נעלם. דרך הדברים שאנחנו רואים אוכלים ושומעים הוא חודר ובפנים נשאר. גם אם נחשוב שאינו שם. גם כשנהיה בטוחים שאינו שם. בדיוק כמו בתמונה ההיא מהטלוויזיה.

קישור קבוע

יומני היקר,

 

ויאמר לבני ישראל אני אדוני אלוהיכם ושילחתם להבות ענק אש התמיד על אדמת המדיינים. ותכרוך המדורה כל הר וכל גבעה ותעלה בכל פלס וכל פינה על כל עיר ומקלט באדם ובחיה בכל ברייה ובכל לב פועם ונאמר אמן.

והטלת את חיתתך ביום סופה ושפכת את אונך בארמונות כל חלקה וכל נשמה לא תינקה ככתוב בדברי העם בטהרתם יקברו חיים ועל לכן ינהגו ישראל בלי איפה וירו בכלבים ובתינוקות דין אחד למידיין והעמלקי.

ושיננת בהם בחרון אפו יזרע אלוהים צבאות את זרע ישראל כארבה בשדות החיטה וימטיר את רעתו על אלה שדיברתם רעה ונפשם עלובה כל חוטא ומזיד.

ובמסכת עונשין כתוב והברכה הזו מה לכם כי אתם היד הממיתה לופתת כלי זין כלות ועשיתם בהם שפטים ותהיה הארץ גולגולות, גולגולות, כטוב בעיניכם ויהי נועם אדוני בנפשכם.

והדם יתנקז ויתועל וריח הגופרית יעלה מעלה, מעלה, ופטריות הרעל יעלו בכל חלקה טובה. וכל הכנענים ימסו בצמא ובהרס חרוכים ומעונים ככתוב בתורת הגואל ונעלה אל הר הקודש וחיוך גדול יעלה על פני המנצחים ואשר טבחו למען ישראל את קורבנם והאדירו את שם שמיים.

ורוח הנושאת בשר רימה ותולעה של אויב תפאר את אוהלכם בדרככם בשערי הגהנום.

ונשלח ברכה ועידוד למגינינו ותחבקנה ידינו והשלכנו את התופת על שונאינו ונשמתם האומללה תחריד את השממה ככתוב בספרי האגדות וידע כל עולל את שם ישראל לעולמי עד.

והמפלסים את הדרך עבור העם יבואו עדנה ויזכו בשבח ובקטורות ובשופרות ככתוב בדברי המתים ואלוהים הרחום והחנון מגן עלינו בוני ירושלים לנו הגאולה וניצחנו את בני קדם ואת המתבוללים בקרבנו לא יהיה נותר בהם אפר ועזבנו.

וניתצת בחייך כל בעל וניקרת את עיניהם וזלגו הדמעות והשלדים יאירו ויפלסו את דרכך ביום הברכה ההוא.

 

אוף, יש לי פטרייה במפשעה, אני מה זה חייבת לקבוע תור לרופאת עור.
ומתי כבר נתקוף את איראן?

קישור קבוע

נא לעבור לדף אודישנים דרושים.

קישור קבוע

היטלר - ההצגה

 

(צילום: מיכל ברץ קורן. איפור: יסמין מגן)

וגם קוואקר, בלונדי ואווה בראון

- הוידוי האחרון

 

"זהו מבצע של משחק נדיר, אך בלי ספק יותר מהטכניקה והאמנות, זאת מלאכת מחשבת המבטאת את הרעיונות הנועזים והמאתגרים של המחזה. משחקו של אוריין הוא כאספקלריה לכל אלה; לעתים היא כולה בדולח, לרגעים היא כנחושת קלל, גם קעורה וגם קמורה, מעוותת, אך תמיד ישרה וישירה".  (צבי גורן, אתר הבמה)
"ביצוע וירטואוזי!"  (חיה בראל, קול ישראל, רשת א', "שורה ראשונה")

"חוויה נהדרת!  אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל".  (יוני איתיאל, קול ישראל, רשת ב', "מה יהיה עם יואב גינאי")

"אמיר אוריין בהופעתו האינטנסיבית, עושה את הבלתי אפשרי. הוא מחשמל ומצמרר ומחייה לפנינו את המפלצת המתועבת ביותר שידענו".  (אליקים ירון, קול ישראל, רשת ב', "בחצי היום" וגם "מעריב")

"תצוגת משחק מדהימה. אירוע שהוא בדיוק ברוח הזמן!"  (יואב איתמר, עורך, מנחה, מבקר תיאטרון)

 

היטלר לא מת בבונקר שלו בברלין ב-1945. הוא נמלט וחי בסתר. עתה הוא זקן ויודע שימיו ספורים. הוא חולם להגיע למדינת ישראל כדי שהיהודים יהרגו אותו. הוא מאמין כי אז יתעוררו כל הנאצים בעולם ויפתחו במלחמת עולם סופית והמוות שלו יסמן את תחילת סופו של העולם כולו. כך הוא מגיע לישראל וכאן אנו פוגשים בו, ישיש נרגן והזוי.

טרגי-קומדיה אפלה

 

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

משחק: אמיר אוריין

 

יום שישי, 14.12.2012, בשעה 14:00

טל': 0508-497715, 03-5171818
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח
 (לקבלת התוכנייה)

--------------

 

העלמה והמוות

 

 

"הצגה עזה והתמסרות השחקנים כובשת ומצמיתה. הצדעתי לגיבסון על ההישג שלו כבמאי. הוא מיצה עד הקצה את דחיסות החלל והפך את החדר לתא עינויים - הן זה שבזיכרונה של פאולינה והן זה המתקיים במישור שבו מתרחשת ההצגה. גם כסא הגינקולוג הוא בחירה מושלמת. הטקסט של דורפמן הופך את הקרביים".

(נאוה סמל, סופרת)

 

גרסה חדשה ומסעירה למחזה של אריאל דורפמן. נכתב כביקורת על משטרו הדיקטטורי הרצחני של פינושה. פאולינה שומעת ברדיו כי בעלה חרארדו, משפטן מצליח, התמנה לעמוד בראש ועדה ממלכתית שתחקור את הפשעים שנעשו בידי אנשי המשטר הקודם, משטרו של הרודן פינושה. באישון לילה, מגיע אורח לביתו של הזוג. מתברר כי הוא רופא בשם דוקטור מיראנדה. פאולינה אשר בעברה נרדפה על רקע פוליטי, נאסרה ועונתה בבתי הכלא של הדיקטאטור, מזהה את קולו של הרופא כמי שהיה אחראי לעינויים שלה, ואף אנס אותה.

 

מחזה: אריאל דורפמן

עיבוד: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

בימוי: אבי גיבסון בר-אל

ייעוץ חזותי ועיצוב תלבושות: דלית ענבר. וידיאו: אופק בריסקר

משתתפים: יעל נביא, מוטי רוזנצוויג, זאב שמשוני

עוזרת במאי: רינת מוסקונה

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין

מבית היוצר של קבוצת "אורתו-דה"

בניהול האמנותי של ינון צפריר

יום ה', 22.11.2012, בשעה 20:30

יום ג', 27.11.2012, בשעה 20:30

יום ה', 29.11.2012, בשעה 20:30

טל': 0508-497715, 03-5171818
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח.

----------------------------

"המליאה" של תיאטרון החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולצופים.

פגישה דו-שבועית באווירה נינוחה.

הפגישה הבאה של המליאה:
יום ו', 30.11.2012, בשעה 16:00

בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. 

במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי.
תשלום: 20 ש"ח כולל כיבוד. משך הפגישה: 3-4 שעות בערך.

אפשר להשתתף ואפשר לצפות. "המליאה" פתוחה לכל.

רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, או בדוא"ל: כאן.

 

אורתו-דה: אבנים, מונקי ביזנס

- מבית היוצר של תיאטרון אורתו-דה

"אבנים" - מופע ויזואלי בהשראת פסל "מורדי הגטאות" של נתן רפפורט (1911-1987). המופע זכה עד כה בשישה פרסים בינלאומיים ומייצג את ישראל בכל העולם.

יוצר ובמאי: ינון צפריר. במאי שותף: דניאל זעפרני. ייעוץ וליווי אמנותי: אבי גיבסון בר-אל.

שחקנים: ינון צפריר, אבי גיבסון בראל, מוטי סבג, חזי כוהן / עמית ברעם, נוגה דאנגלי / הילה ספקטור, מייקל מרקס / יניב מויאל.

יום רביעי, 5.12.2012, בשעה 20:30
אולם צוותא 3, תל-אביב, בשעה 20.30. 

בית יד לבנים, רמת השרון, יום חמישי, 13.12.2012, בשעה 20:30

תודה לתיאטרון החדר!

להזמנת כרטיסים: 03-6950156/7, או ישירות באתר צוותא.

מחיר כרטיס: 120 ₪. למנויי האיגרת השבועית: 60 ₪. קוד בקופה: "כרטיס ידיד".

 

הגיבור העייף

סאגה מרהיבת עין על תקומתו ונפילתו של החייל האוניברסאלי והמקומי.
מחזה: אלדר גלאור. בימוי: אבי גיבסון בר-אל.

בהשתתפות: דור אלוני, עידו יונה ימין, אדוה לוי גושן, תחיה סולימן, מוטי תמם.

יום ה', 27.12.2012 בשעה 20:00
יום א', 30.12.2012 בשעה 20:00

ד' ו-ה', 2-3.1.2013,
בשעה 20:00

במרכז לתיאטרון עכו, רחוב ויצמן 1, ת.ד. 1113, עכו

טל': 04-9913834 / 04-9919634

 

סמדר לומניץ: גלריה בבית

מזמינה אתכם לתערוכה של עבודותיי במדיה שונות. אציג בה הדפסות קטנות, ציורים גדולים וסקיצות בביתי ברמת גן. לתיאום הביקור ומסירת הכתובת: סמדר, smaddl@zahav.net.il

 

אורטל חייבת למות

מותחן פסיכולוגי.

אחד מסופרי המתח המצליחים בארץ פותח את הפה בערב פרובוקטיבי. הוא חושף בסערה את הסודות שמאחורי כתיבת ספרי "אורטל" ומגלה פרטים מספרו החדש. אורטל - דוגמנית, בלשית, מרגלת ומומחית לאומנויות לחימה. עכשיו היא חייבת למות.

בהשראת "על אמת" מאת רוני גלבפיש. מחזה: איתמר נצר, שרון שלומי, רונן קובלסקי.

בימוי: יניב מויאל. עוזר במאי: רן בן עזרא. משחק: שרון שלומי, איתמר נצר, רן בן עזרא.

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין.

מוצ"ש , 24.11.2012, בשעה 20:30, בתיאטרון החדר, תל-אביב. עלות כרטיס: 40 ש"ח.

052-528-4234, 054-533-5135, 03-5171818 
 

 




















אנסמבל קוקייה: תחושת בטן

תיאטרון בתנועה, סוחף וססגוני. סיפורה של אישה היוצאת כנגד התפקידים החברתיים שהוטלו עליה כאישה. לידה, אמהות, קנאה, תחרותיות, מניפולטיביות, דימוי הגוף, שיפוץ הגוף ושאיפה לשלמות. מסע מרגש של עוצמה, צחוק וטירוף חושים.

בימוי: רן בן עזרא ושרון שלומי. מחזה וכוריאוגרפיה: שרון שלומי.

משחק ומחול: ליאור ג'ייקובס, רונית הריס, שלי בן אברהם, שרונה בוטנרו ושרון שלומי. עיצוב תפאורה ותאורה: סיון יחזקאלי וענת בילו. עיצוב תלבושות: לילך שדה ורותם בצלאל. עריכת סאונד: איתן בהר. מנהל הפקה: איתמר נצר.

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תיאטרון החדר.

יום רביעי, 5.12.12, בשעה 20:30, ב"התיבה" - חצרות יפו, שד' ירושלים 19, יפו.

70 ש"ח. להזמנות ומידע: 054-5335135, 052-5284234.

הנחה לחברי תיאטרון החדר 50 ש"ח.























יומן היריון

הילה גלסר - שחקנית יוצרת. רינה לביא - מעבדת למחזה ובמאית

ואמיר אוריין המורה והיועץ האומנותי

יומן היריון - סטנד אפ נוּגֶה. בשפה קולחת, משעשעת ומרגשת, היא חושפת בפני הצופים את תהליך ההיריון שלה, מרגע ההתעברות ועד לידת בתה עדן. בין צחוק לבכי, לונה פארק של רגשות, עד לרגעי השיא של הלידה.

יום חמישי, 13.12, בשעה 21:00

יום חמישי, 20.12,  בשעה 21:00, תיאטרון הסמטה ביפו העתיקה.

וכמובן הנחה לכל חברי החדר, הילה גלסר: 054-570-0704

ראיון מצחיק עם הילה - כאן: "לחיות טוב"























תיק פוריות

IV כן או IV לא!

היא רוצה ילד. זה לא קורה. הולכים לטיפולים. ישראל היא מעצמת "פרו ורבו".

אלפי זוגות פוקדים את מרכזי הפוריות ועוברים תהליכי הפריה חוץ גופית.

ליאת חיים פורצת את מחסום השתיקה. מונודרמה על נשיות, אנושיות וטיפולי פוריות.

מאת ובביצוע: איריס הרפז | בימוי: אסנת שנק-יוסף | עיצוב אירוע והפקה בפועל: ירון פרידמן. מוסיקה מקורית ועריכה מוסיקלית: שי בן יעקב ואיריס הרפז | עיצוב תאורה: ג'ני חנה.

ייעוץ אמנותי: סמדר יערון ואמיר אוריין - תיאטרון החדר

29.11.2012, בשעה 20:30, בית תמי בתל אביב

יום חמישי, 6.12.2012, בשעה 20:30, בתיאטרון החדר

לחברי החדר כרטיס ידיד 40 ש"ח.

כתבה ב-ynet. טלפון להזמנות, ירון, 050-657-7027

 

"מנחה בשישי" בתיאטרון החדר: אחותך והליצן המשתומם

רבי מאיר בעל הטקסט, בוצינא זצוק"ל מתגלה לאלוהימה האדמו"ר ואחותך ירושלמי בשירי התחדשות היהדות תיקון המידות בשפת העברים הכנה לבחירות, מבוא לחירות, ישראלייך ואמת משחררת במסורת המטריקס. מדרש השש וקדוש - בננות - יהודי טוב - כפתור -שניצלים וברווזים.

האדמו"ר גיטרות: עופר גולני.

אחותך ירושלמי: סיוון בן-ישעיה. אלוהימה: פנינה רינצלר.

יום שישי, 7.12.2012, בשעה 14:00, בתיאטרון החדר. 30 ש"ח.

 

טלטלה מאושרת
4 מערכונים מאת הרולד פינטר, מוטי לרנר, גלעד עברון. בימוי: שמעון לוי. בהשתתפות: גד קינר, שירלי שטייר, מיגל גיל, אמיר אוריין.
מוצ"ש, 8.12.2012, בשעה 20:30, תיאטרון יפו, 03-5185563

 

"קינו"

תנועת קולנוע שקמה בשנת 1999 במונטריאול, קנדה. מטרתה הייתה לאסוף יוצרי קולנוע לקבוצה של עשיית סרטים קצרים, פשוט בשביל הכיף. כיום יש תאי Kino (סניפים) הפזורים בלמעלה מ-50 ערים בכל רחבי העולם! ומהיום, קינו גם בתל-אביב : Kino TLV !!!

המשימה של Kino'00 היא לעזור ליוצרים חדשים ומוכשרים לצאת קדימה ולתמוך בייצור וקידום עבודתם.

הרעיון של Kino הוא לתמוך ולארגן הפקה של סרטים קצרים עצמאיים, וחשיפת הציבור הרחב ליצירות של החברים שלנו, לעורר שיתופי פעולה בין אמנים מכל הסוגים: יוצרים, במאים, שחקנים, צלמים, מפיקים, מוסיקאים ואנשים תוכנה, כדי לעשות סרטים קצרים עצמאיים של עד 12 דקות בכל חודש!

בכל יום רביעי הראשון של החודש אנחנו נקיים הקרנות בפאבים מקומיים בתל-אביב, של עבודות שנוצרו לאחרונה על ידי חברי Kino, תמיד עם כוס בירה ביד!

אז אם את\ה מעוניינים לקחת חלק בקהילה: לינק לטופס הרשמה אלקטרוני.

צרו קשר. kinotlv@gmail.com

סרט לדוגמא:























מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח קובץ: (הדוא"ל שלנו)

קישור קבוע

אמיר אוריין - תיאטרון החדר

רחוב יוסף הנשיא 5, תל אביב
טל: 03-5171818.  פקס: 03-5160706. 
דוא"ל: info@roomtheater.co.il