(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. כאן תפיסת המקרא היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו מתייחסים אליו?)

31. אמור: ויקרא, כ"א - כ"ד

"ויאמר ה' אל משה, אמור אל הכוהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא באחיו" (אמר: ויקרא כ"א 1).

כאמור, ספר ויקרא נכתב על ידי כהני ירושלים הגולים בבבל, אחרי חורבן בית ראשון. גם בפרשה זו הם מבטיחים לעצמם שכר הוגן על מאמץ הכהונה והטבות שונות הנובעות ממילוי התפקיד. אולם הדגש הוא על ייחודם והפרדתם של הכוהנים משאר ישראל.

המקרא מתייחס לשלוש דרגות הפרדה עיקריות: האחת היא הפרדת עם ישראל משאר העמים, וזו תקנה החוזרת ונשנית בכתובים. עשניה היא הפרדת הכוהנים משאר ישראל, והיא אחד מהעיסוקים המרכזיים של ספר ויקרא. השלישית היא הפרדת האל מהכוהנים, וגם בזאת התקין ספר ויקרא תקנות אחדות.

כך, להבדיל גם מה שמתרחש בטלוויזיה הפופולארית. במידה מסוימת משמשת הטלוויזיה תחליף לפולחן דתי. לדוגמא, תכנית ראיונות שהייתה פופולארית בסוף המילניום בשם "ריקי לייק", שכמוה משודרות מאז ועד היום. שם התכנית כשם המנחה אותה. ניתן להגדיר אותה כמתכונת של טרגדיה יוונית קלאסית.

על הבמה מופיעים הגיבורים הטראגיים, הפורשים סיפור חיים שיש בו קונפליקט דרמטי, ולפחות פעולה אחת המכילה יסוד של היבריס, הלוא הוא חטא היוהרה שבהתרסה כנגד "הסדר הטוב" המקובל: גילוי עריות, בגידה, הרס המשפחה, אלימות וכו'. אין כאן עיסוק במעשי רצח האופייניים לטרגדיה, אבל בתכנית אחרת מסוגה ששודרה במקביל, "ג'רי ספרינגר", יש בפירוש עידוד לאלימות בימתית, שבדיעבד על המנחה לגנותה. ריקי לייק היא הכוהנת הגדולה. מעליה נמצאים רק האל והגורל שבאים לידי ביטוי בסדר החברתי הרצוי. את הסדר הזה מביע הקהל, הלוא הוא המקהלה בטרגדיה היוונית.

ריקי לייק, במסגרת תפקידה ככוהנת גדולה, היא כאן ראש המקהלה. היא מקשרת בין הדמויות הטרגיות שעל הבמה, לבין הקהל באולפן. הקהל מגיב למתרחש על הבמה, שואל שאלות ומציע פתרונות ברוח האמונות והדעות הציבוריות המרכזיות. אף כי ריקי לייק היא הכוהנת הגדולה של הפולחן הזה, גם היא כפופה לציווי האלוהי, כפי שהוא בא לידי ביטוי בדברי המקהלה...