(מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון בפגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. תפיסת המקרא כאן היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו מתייחסים אליו?)

18. משפטים: שמות כ"א - כ"ד

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"

(משפטים: שמות כ"א 1).

"ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלוהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על-פיך"

(שם: כ"ג 24), וכן:

"...ולא תעשה כמעשיהם כי הרוס תהרסם ושבר תשבר מצבותיהם"

(שם: כ"ג 24), או:

"לא תכרות להם ברית"

(שם: כ"ג 32).

כיבוש הארץ על ידי העברים, בין אם נתקיים מבחינה היסטורית או רק משל היה, הוא, אם כן, נקודת ציון דרמטית במערכת היחסים שבין האלים השולטים בה. לא עוד יחסי שלום או מלחמה בין אלים שווים במעלתם, אלא קביעתו של האל העברי כאל יחיד, שכביכול, מוציא אל מחוץ לחוק, את כל האלים האחרים.

תפקידו של אדם-יוצר הוא להבין את מערכת היחסים הזאת ולקבוע את עמדתו האישית: האם הוא מקבל על עצמו את עקרון המוחלטות, עקרון הטוטליות, הבא לידי ביטוי בריבונותו של אל יחיד, ופועל יוצא מזה – תפיסה חד ממדית של העולם. או שהוא מוכן לקבל על עצמו את האל כמגלם את המשאלה האנושית הבסיסית, המבקשת לקבל נחמה בשעת מצוקה, והבעת תודה בשעת שמחה, ולצרכים אלו מבקש האדם לקבוע ש"יש אלוהים!", בין אם אלוהים מתגלם בדמות יהוה, עשתורת, בעל, שלחין, דגון, או ככלל: פוטנציאל היצירה של האדם. התפיסה ההתפתחותית של המעגל הפתוח גורסת תהליך דינמי:

בשלב הראשון של ההתפתחות האנושית קיימת האמונה המוחלטת בקיומו של אל. רוב בני האדם נמצאים בשלב זה כל ימי חייהם. בשלב השני, שהוא שלב בהתבגרותו של אדם או עם, מתעורר הספק בקיומו, ומתחיל הדיון בתפיסות תרבות אלטרנטיביות. שלב זה גם הוא מאפיין את רוב בני האדם כחוויה מקרית שאינה הופכת לדרך חיים. בשלב השלישי מקבל האדם את עקרון התנועה שבין הספק לאמון, ומוכן לחיות את חייו בתנועה זו, יחד עם הידיעה, שיש בה יותר משמץ של הוויה טראגית, שבכל מקרה, דמות האל היא יצירה אנושית. מדוע זו חוויה טרגית? כי יש בה מרד בגורל האדם כפי שהוא מוגדר על ידי מעצבי "הסדר הטוב", ועל כן היא חוויה אופוזיציונית מעיקרה. מעטים יהיו מוכנים לקבל על עצמם אפשרות זו. היא דורשת חוסן נפשי.