(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. הערות השוליים הוצאו כדי להקל על הקריאה)

6. תולדֹת: בראשית כ"ה 19 - כ"ח 9

"ואלה תולדות יצחק בן אברהם...".

יצחק בן ארבעים שנה בקחתו לאישה את רבקה בת-בתואל הארמי. הם מולידים את עשיו ואת יעקב.

"ויתרוצצו הבנים בקרבה":

רבקה אשת יצחק הרה ללדת, ובשלוש מילים אלו מתאר המקרא חוויה קיומית מורכבת. שלוש מילים שהפכו למטבע-לשון נפוצה בתיאורי מהומה ומבוכה, בלבול וקטטה, באדם או בחברה. האל מודיע לרבקה כי בניה ילחמו ביניהם כל חייהם. ראיה לכך: כבר בבטן אמם היו מתרוצצים, מנהלים דיונים על מי ייצא ראשון מבטן אמו, כיצד ראוי לו לאדם לפרנס את עצמו ואת בני ביתו, או מהי תפיסת העולם אשר ראוי לו לאדם לאמץ לעצמו לאחר היציאה מהרחם, ושאר עניינים העשויים להעסיק את המתרוצצים בבטן או על פני האדמה. עשיו יוצא ראשון לאור עולם, ומרגע זה הוא מוגדר בכור, ויעקב יוצא מיד אחריו, אוחז בעקב עשיו. עשיו הבכור יהיה איש המעשה. יעקב יהיה יושב אוהלים והצופה באירועים.

התפיסה המקראית ביסודה אינה פסיכולוגית אלא מיתולוגית. הסיפור המקראי משועבד לרעיון ההיסטורי של תקומת החברה המונותיאיסטית. כלל הוא בתורה שדווקא הצעיר בבנים זוכה בבכורה. בזה גם ניכרת כוונתו של המקרא לרמז על עצמו. תורת העברים, שעם הופעתה במזרח התיכון הייתה הצעירה מבין התורות שהיו קיימות בזמנה, מעידה על עצמה שלמרות צעירותה, היא זו שתירש את מקומן של התורות הוותיקות ממנה. מכאן: זה גורלו של העם העברי: עם צעיר שיזכה בבכורה בין העמים. תפיסה שבמקרים רבים הפכה לרועץ ליהודים, בין אם היו נחשבים למיעוט בתוך החברה ובין כאשר הפכו לעם בעל ארץ משלו...