הצטרפו לאיגרת השבועית

"בתיאטרון החדר יש משהו קסום. זה נובע מהסובלנות, הקבלה, האיכפתיות" (אבי גיבסון בר-אל, במאי ושחקן, מנהל אמנותי של תיאטרון הסמטה, בוגר תיאטרון החדר)


(קטעים מתוך "פרשת השבוע" מאת אמיר אוריין.

תפיסת המקרא כאן היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו קוראים בו?)

 

(משך קריאה משוער: 3 דקות)

 

3. לך-לך: בראשית י"ב – י"ז

"ויאמר יהוה אל-אברם, לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך" (לך-לך: בראשית י"ב 1).

 

יש לשים לב לנאמר: "לך לך מארצך". דרכו של אברם היא מן המקום הפיזי, הנפשי, הרוחני, שהוא בית הגידול שלו, וזוהי ארץ ומולדת ובית-אב ואלו ידועים ומפורטים בשמותיהם, אל עבר העתיד, שהוא עדיין לא ידוע. עבר ועתיד כרוכים יחד ואין זה יכול להתקיים ללא זה. עברו של אברם הוא חלק מתמונת עולמו ועל בסיס העבר הזה נבנה העתיד.

 

למה הדבר דומה? למהגרים היהודים, העולים, שהגיעו למדינת ישראל לאחר הקמתה. השלטון ביקש אז לממש כור היתוך שבו יפשטו מעליהם את תמונת עברם ותרבותם למען בניית חברה משותפת אחת. ככל הנראה זה היה שלב הכרחי בגיבושה של חברה, אבל את העבר אין להכחיש. לצד ההווה הישראלי המתחדש, העבר תמיד היה קיים בכל קבוצה תרבותית בנפרד. לאחר כשני דורות הוא פרץ החוצה והפך לחלק לגיטימי מהתרבות הישראלית המורכבת. העבר הוא תנאי הכרחי, אף אם לא מספיק, לכינונו של עתיד.

 

אברם יוצא מחרן, לוקח עמו את לוט והם הולכים לארץ כנען. רעב בארץ כנען. אברם יורד למצרים. שם הוא מציג את שרי אשתו כאחותו. שרי נלקחת לבית פרעה והופכת שם לפילגשו. כמנהג המקום אברם מקבל תמורתה:  

"צאן-ובקר, וחמורים ועבדים, ושפחות ואתונות וגמלים" (שם: י"ב 16).

 

ראוי להזכיר שוב כי בעולם זה האישה היא קניינו של הגבר ואפשר למדוד את ערכה בשווה-כסף. על פי התגמול שמקבל אברם תמורת אשתו, מתברר כי שרי היא סחורה יקרת-ערך. אבל העסקה אינה עולה יפה. אפשר לומר שפרעה נעשה חולה ממנה, כי מגיפה פורצת בביתו. הביטוי "מגפה" יופיע במקומות שונים, כסימן של עונש על חטא

(במדבר: י"ד, 37. י"ז 13-15. כ"ה, 8-9. כ"ה, 18. כ"ו, 1. ל"א, 16).

 

גם היום נוהגים רבים, במקרים של מחלה, לחפש חטא או עוון או קלקול אישי כסיבה למחלה. בימים אלו הרפואה הקלאסית והרפואה האתנית-דתית והאלטרנטיבית, מתקרבות זו אל זו גם במקרה הזה. אבל בפרשה זו, אם יש חטא, של מי הוא? האם זה חטאו של פרעה שקנה אישה בלא שידע כי היא אשת איש, ואף שילם עבורה כדת וכדין הימים ההם? או חטאו של אברהם ששיקר לפרעה כדי להציל את חייו? כבמקרים אחרים גם כאן האחריות על החטא מוטלת על בעל השררה, הוא פרעה, ועליו מוטל העונש בצורה של מגיפה המכונה "נגעים גדולים" (לך-לך: בראשית י"ב, 17).

 

אפשר גם לתהות על טיבה של אותה "מגפה" בדמותה של אשת-איש, ובמקרה זה אישה דעתנית ובעלת אישיות מובחנת ונפרדת מבעלה. זו האישה שלימים היא נותנת לבעלה את שפחתה הגר ואחר-כך כחלק ממאבק השליטה בתא המשפחתי היא מגרשת את הגר יחד עם בנה ישמעאל אל המדבר (שם: ט"ז) ולימים תצחק באוהל למשמע הבשורה האלוהית שבגילה המופלג יהיו לה ילדים. צחוק של הטלת ספק, שהוא סימן של מרד נשי באוהל (וירא: בראשית י"ח, 13). יש לשער שאישה זו לא תניח לאיש להפכה לפילגש כנגד רצונה.

פרעה מחזיר את שרי לאברם. אברם ולוט חוזרים לארץ כנען. הם מחלקים ביניהם את הארץ.


לאיגרת השבועית של 2015 . 10 . 22