הצטרפו לאיגרת השבועית

היצירה היא התגלמות המשאלה לעולם טוב יותר. היא התגלמות התקווה. היא הדרך לעולם טוב יותר. היא הדרך לגאולה.


(קטעים מתוך "פרשת השבוע" מאת אמיר אוריין.

תפיסת המקרא כאן היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו קוראים בו?)

 

(משך קריאה משוער: 2:30 דקות)

 

5. חיי שרה: בראשית כ"ג - כ"ה 18

"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה"

(חיי שרה: בראשית כ"ג 1).

 

שרה הלכה לעולמה בקרית ארבע, היא חברון המקראית, בארץ כנען. אברהם מבקש לקבור את שרה ופונה אל בני חֵת כדי שימכרו לו אחוזת קבר. הם רואים בו אישיות מכובדת ומציעים לו לקבור את שרה באחוזות הקברים שלהם חינם אין כסף: 

"נשיא אלוהים אתה בתוכנו" (שם: כ"ג 6)

אבל אברהם מבקש לקנות את אחוזת הקבר שבמערת המכפלה "בכסף מלא" (שם: כ"ג 9), יש ארכיאולוגים הטוענים כי מערת המכפלה אינה בחברון, אלא בממרא. מה שנחשב היום כמערת המכפלה בחברון, הוא, ככל הידוע, מבנה מהתקופה ההרודיאנית, מאות שנים לאחר התקופה המשוערת של אבות האומה, אבל המבנה הקיים מקודש אצל יהודים ומוסלמים כאחוזת הקבר של אברהם. בעניין מיקומה המדויק של ממרא יש לפחות שתי גרסאות סותרות. רק מיקומה של חברון מקובל על מאמינים וחוקרים כאחת.

 

אברהם מבקש לבצע עסקה ארצית בהחלט, שבה ייחתם הסכם משפטי ויועבר שכר קניין, בסך "ארבע מאות שקל-כסף" (שם: כ"ג 15). יש המבקשים לראות בעסקה זו חיזוק להבטחות האל לעמו העברי, כפי שהן רשומות במקרא. כביכול, מדובר כאן במין שטר-מכר כפול, אמוני ומדיני, ואותם ארבע מאות שקל כוחם יפה היום לדרוש חזקה על ארץ ישראל ואישור לזכותו של העם העברי לדורותיו על מערת המכפלה בפרט, ועל ארץ ישראל בכלל.

 

לכאורה, הדברים פשוטים. המקרא יכול להוות חוזה אמוני בין העם העברי לבין אלוהיו, אבל אינו יכול לשמש חוזה משפטי בעל תוקף מדיני, קל-וחומר שאין הוא חוזה בין העם העברי לבין עמים אחרים. גם הבטחת האל למאמיניו, אין לה תוקף היסטורי. יש בה תוקף אמוני למאמינים והיא יכולה לשמש כטקסט בפולחן דתי, אבל אינה יכולה לשמש עילה לפעולה פוליטית רכושנית. לבד מזאת יש להזכיר שוב שהמקרא אינו ספר היסטוריה. הוא מיתוס עברי, שמתוכו ניתן להבין התנהגות אנושית, כדי להפיק ממנו לקחים להטבת את מצבו של האדם, אבל אין לו תוקף פוליטי והוא לא יכול לשמש היום עדות לזכויותיו של מישהו על מקום כלשהו.

 

אמרנו לכאורה, משום שבתנאים מסוימים שבהם קנאות דתית מתחברת לכוח הזרוע, התוקף האמוני הופך לחוק ארצי מקודש ומסוכן. מי שאינו מבחין בין מיתוס מקודש לבין מציאות משפטית ארצית, ומתייחס למיתוס כאל תעודה משפטית, הופך לאיום ממשי על שלומם של בני אדם באשר הם.

לאיגרת השבועית של 2015 . 11 . 5