הצטרפו לאיגרת השבועית

"בתיאטרון החדר יש אנושיות, יש הקשבה, יש קבלה" (מרטין מוגילנר, במאי, בוגר תיאטרון החדר)


(קטעים מתוך "פרשת השבוע" מאת אמיר אוריין.

תפיסת המקרא כאן היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו קוראים בו?)

 

(משך קריאה משוער: 5 דקות)

 

10. מקץ: בראשית מ"א - מ"ד 17

"ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור" (מקץ: בראשית מ"א 1).

 

יוסף יושב בכלא המצרי ומקץ שנתיים ימים "ופרעה חולם" שני חלומות: החלום האחד הוא על שבע הפרות בריאות-הבשר ושבע הפרות דקות-הבשר. דקות הבשר אוכלות את בריאות הבשר. החלום השני הוא על שבע השיבולים הבריאות ושבע השיבולים השדופות. השדופות בולעות את הבריאות. יוסף נקרא לפתור את החלומות האלה והפתרון פשוט: יהיו שבע שנים טובות ואחר כך יהיו שבע שנים רעות. מרגע זה מתחילה עלייתו של יוסף באימפריה המצרית. מנקודת מבט אמונית לא האמת ההיסטורית קובעת את תוקפו של פתרון החלום. כלומר, בין אם אכן היו שבע שנים טובות ואחריהן שבע שנים רעות, על המאמין לצעוד בנתיב שסימן לו פותר החלום ולהתכונן לקראת בואן של שבע שנים רעות, בין אם תבואנה או לא. עצם ההכנה העצמית לקראת הבאות, עשוי לחולל את השינוי הרצוי ובמקרה הזה החלום אמת דיבר.

 

יוסף מפרש לפרעה את החלומות, שחרטומי מצרים לא יכלו לפרש. מדוע לא יכלו? הרי תורת החלומות הייתה ידועה להם, לא פחות משהייתה ידועה ליוסף. תורת החלומות המקובלת בזמנם, הייתה חלק מתרבות הדת. לכל פרט בחלום ניתן היה בנקל למצוא פירוש קבוע בתורתם. אם כן, מה מונע בעדם מלמלא את תפקידם המקצועי? הם יודעים כי הפירוש היה מחייב אותם לומר, שגלגל חוזר בעולם. יום דבש ויום בצל. השפע הוא זמני. גם המצוקה היא זמנית ועל כן חובה על פרעה להכין את עמו ליום המחר. פרעה, כשליטים אחרים לפניו ואחריו, דואג קודם לכל ליום המחר של עצמו. הוא בונה קבר ענקי שהופך לאחד מפלאי תבל. אבל ככל שהדבר נוגע לזולתו, לעם שהוא מנהיגו, יום המחר מעניין אותו פחות.

 

על פי הפשט, החלום אומר לפרעה: דאג ליום המחר של הזולת. דאג לעמך. הכן מלאי מזון לשבע השנים הקשות. יש להניח שהחרטומים ידעו את הפירוש, אבל לא רצו למסור אותו לשליט. נניח שפרעה עצמו יודע את הפירוש. הרי פתרון החלום מצוי בחלום עצמו. החלום הוא חידה שפתרונה מגולם בתוכה. אם יידע האדם להתיר את קשרי החלום, פתרונו יהיה ברור ונהיר לו. אבל כאן מצוי גם פרדוכס החלום. הוא ממלא את תפקידו בעצם החלימה ואז הוא מעדיף להתכנס פנימה ולהישכח. אבל ישנם חלומות שאינם מניחים לחולם גם לאחר יקיצה. הוא רוצה לפתור אותם. הוא אפילו יכול לפתור אותם, אבל הוא מעדיף שמישהו אחר יעשה את העבודה הזאת בשבילו. חלום מטריד או סיוטי, מעמיד את האדם במצב של מצוקה וחוסר אונים. אולי פרעה יודע את פירוש החלום אבל מכחיש אותו. כך נוח לו יותר. פרעה לא רוצה לפתור את החלום בעצמו. הוא גם מורגל בכך שעבודת המוח נעשות במוחות אחרים ואם אחרים אלו מדברים בשם האל או הגורל, מה טוב.

 

אבל החרטומים נסוגים. הם יודעים שהפירוש לא נוח לפרעה. פרעה יודע שהם יודעים, וכן הלאה ושני הצדדים יודעים שאם הפירוש לא מוצא חן בעיני המלך, הוא עלול לערוף את ראשיהם. במקרה כזה פונים לפקיד בדרגה נמוכה או למישהו שאין לו מה להפסיד. החרטומים הרי הם כאותם פרשנים הקרובים לשלטון. פרנסתם, ואולי גם חייהם תלויים בו. קשה עד בלתי אפשרי, לשבת בסמוך לצלחת השלטון, לאכול מטוּבה ולנבא נבואות זעם. נביאי השקר ידעו זאת. פוליטיקאים קואליציוניים יודעים זאת. יוצרים קואליציוניים יודעים זאת. אם ירגיזו את הקהל, שהוא, לצורך העניין, "המלך" או ה"פרעה" שלהם, הם עלולים להפסיד את אהדתו ואז אנה הם באים? אם לא יערפו את ראשיהם, הרי שהם חוששים שיהיו נדונים לגורל של שכחה ובדידות ומנקודת מבטו של יוצר קואליציוני, הרי זה גרוע ממוות. החרטומים מעדיפים לשתוק ולהניח לפרשן צעיר ושאפתן, שיעשה את העבודה המסוכנת במקומם.

 

בכל דור ראוי לו לאדם שיביט סביבו ויגדיר את תקופתו. האם זהו זמנן של הפרות השמנות והשיבולים הבריאות, או זמנן של הפרות הרזות והשיבולים השדופות? השנים הטובות הן שנות שלום. השנים הרעות הן שנות מלחמה. כי בריאותן של הפרות והשיבולים יוצרת רווחה. המחסור יוצר מצוקה ותוקפנות. מי הם אלו שעבורם השנים טובות הן או גרועות? כבר ראינו כיצד טובתם של טייקונים וברוני ממון אינה עולה בקנה אחד עם טובתם של אזרחים.

 

יש אומרים שהיום, או בכל זמן, אנו שרויים בעיצומן של שבע השנים הרזות. אם נכון הדבר, אין מדובר בשבע שנים על לוח הזמנים המקובל, אלא במספר סמלי, המלמד על תקופה, כמו על שבוע, שנה, עשור או יובל. אין הכרח להמתין עד תום שבע שנים. שבע השנים הללו אינן תלויות אך ורק בנסיבות שהזמן והסביבה גרמו. הן תלויות גם באדם וביכולתו להתמודד עם קשיי הזמן וגם עם ברכות הזמן.

לאיגרת השבועית של 2015 . 12 . 10