(קטעים מתוך "פרשת השבוע" מאת אמיר אוריין.

תפיסת המקרא כאן היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו קוראים בו?)

(משך קריאה משוער: 4 דקות)

17. יתרו: שמות י"ח - כ'

מעמד הר סיני - מרכיבי האירוע על פי המעגל הפתוח

המושג הכולל: תורה.

הרעיון המרכזי: תורת משה מגלמת את רוחה של היהדות ומסדירה את אורח חייה.

המקום ההזוי: הר סיני כאידיאה של מקום מקודש.

המקום הפיזי: בכל מקום שיבחר בו כהן הדת לתאר את המעמד, או לדרוש בו. מקומות שבהם אפשר לקיים את האירוע למעשה הם בתי כנסת קטנים או גדולים, בתי מדרש, אצטדיונים, מקומות כינוס המוניים או לחילופין אינטימיים ביותר וגם כל מקום שיקדש לו האדם למען הפולחן.

הסיפור (תקציר): משה עולה להר סיני ומקבל את התורה מהאל. העם מקיים את פולחן העגל. משה שובר את הלוחות. הוא עולה להר סיני ושוב כותב את התורה. העם מקבל אותה.

סגנון: מיתוס סוריאליסטי.

דמות מרכזית: משה שהוא נביא, אדם-יוצר, יצירתו מהפכנית ועל כן הוא אמן, מאמין באמונה שלמה בהכרחיותה של היצירה. מקריב את חייו למענה.

יוצר(ים): כהן הדת המגיש את המיתוס.

הגדרת קהל: העם.

מעצב האירוע: כהן הדת.

כיצד נגדיר את מעמד הר סיני, מבחינת היחס שבין ההיסטוריה, לבין החוויה האישית המידית? כאמור, משה מקבל את החוקה העברית מהאל ועל כן הוא היוצר אותה למעשה. הוא מקיים תהליך נמשך וחוזר של יצירה. בשלב הראשון נכתב ספר הברית מתוך הדרמה הגדולה והמוחצנת, המלווה בפעלולי הטבע ותופעות גיאולוגיות מרשימות. לאחר מכן מתגלה המשבר. יצירת החוקה היא שינוי מהפכני הכופה את עצמו על העם. השינוי הזה הוא גדול מכפי יכולתו של העם להכילו. אז מופיעים מעשה העגל, מלחמת האחים והמגיפה - כריאקציה לשינוי. עם תחילתו של השלב השני, נתפסת הגרסה הקודמת של ספר הברית כטיוטה. עכשיו נכתב ספר הברית מחדש כתופעה מופנמת יותר ועמוקה יותר. היא יוצרת תובנה מקיפה יותר.

"ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו איתו" (כי תשא: שמות ל"ד 29).

תובנה זו מסומנת כקרינה. האיש מקרין את תובנתו מתוכו אל הסביבה והעם נרתע מלגשת אליו. העם לא באמת מבין את הדברים כי היצירה היא מהפכנית, אינה מובנת מאליה ועל כן מעוררת פחד והתנגדות. תובנה זו ממלאה את נפשו של משה אולם עדיין היא אישית ופנימית ועל כן עדיין אין העם משיג אותה. על משה היוצר מוטלת עתה החובה להפוך את הקרינה הזאת ליצירה שניתן להבינה ולתקשר איתה. מכאן שתהליך היצירה כולל הארות גדולות וקטנות, משברים ותובנות חדשות, הדורשות את תרגומן לשפת הקשר עם בני אדם אחרים.

בשעה שמשה נמצא על הר סיני וכותב את עשרת הדיברות - העם למרגלות ההר, בראשותו של אהרן הכהן, מקיימים את פולחן העגל. זוהי, כאמור, תגובה ריאקציונית של התנגדות לשינוי. עם ההבטחה להופעתה של התורה החדשה, נוצר קונפליקט בין הרצון לשינוי והרצון להתמדה במצב הקודם. סיפור יציאת מצרים כולו הוא סיפורם של קונפליקטים חוזרים ונשנים. השינוי מאיים על השמרנות, מאיים על הרצון להתמדה במצב הקודם. על כן השמרנות שואפת לחזק את עצמה. היא שואבת אנרגיה מתוך היצר כדי להתמיד ולהעמיק בסדר החברתי הישן. העם חוזר לפולחנים עתיקים, עתירי אנרגיה ואטומים לחדשות. גם בימינו אלה השמרנות שבתוכנו, כתגובת התנגדות לכל שינוי חברתי, מקצינה את עצמה בחזרה אל פולחנים עתיקים ובמקרים הקיצוניים היא הופכת לפולחן מוות.

הרמוניה חברתית ואישית תושג ברגע שהאדם ימצא את היכולת למתן ביטוי מאוזן לשתי התופעות שהם לכאורה סותרות, אבל למעשה הביטוי הכפול הוא הערובה לאיזון פסיכו-פיזי!