(קטעים מתוך "פרשת השבוע" מאת אמיר אוריין.

תפיסת המקרא כאן היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו קוראים בו?)

(משך קריאה משוער: 6 דקות)

20. תצוה: שמות כ"ז 20 - ל' 10

"ושחטת את האיל ונתתה על תנוך אוזן אהרן ועל תנוך אוזן בניו הימנית ועל-בוהן ידם הימנית וזרקת את-הדם על-המזבח סביב" (תצוה: שמות, כ"ט 20).

תופעה בולטת כאן ובמקומות אחרים היא ההתייחסות לצד ימין כצד מועדף. יש להניח כי סיבת הדבר היא טבעית. אצל רוב בני האדם יד ימין פעילה יותר מיד שמאל. אצל מיעוטם, יד שמאל היא הפעילה. בתרבות האנושית חוזרת וניכרת התופעה של "אחרי רבים להטות!" (משפטים: שמות, כ"ג 2).

עד לאמצע המאה העשרים עדיין היה נהוג לקשור לאיטרי יד ימינם את יד שמאל, כדי למנוע מהם את השימוש ביד הזאת. הניחו אז שאיטרות זו היא הפרעה פסיכו-פיזית. רק מאוחר יותר הניחו לאנשים להשתמש בידיהם כרצונם.

שולחן ערוך (אורח חיים, סימן כז, סעיף ו) אשר יצא לאור בשנת השכ"ה, 1564 לפי הלוח היוליאני, מקדים את זמנם של מחדשי המאה העשרים ודן את מי שמניח תפילין לכף זכות:

"ואיטר יד ימינו, אם עושה כל מלאכתו בשמאלו, מניח (תפילין) בשמאלו שהוא ימין של כל אדם. ואם שולט בשתי ידיו, מניח בשמאל כל אדם (כלומר ביד שמאל שלו). ואם כותב בימינו, ושאר כל מעשיו עושה בשמאלו, או כותב בשמאל ושאר כל מעשיו עושה בימין, שיניח תפילין ביד שתש כוחה, יד כהה, שהיד שכותב בה היא חשובה כימין לעניין זה ומניח תפילין ביד שכנגדה".

אולי בגלל שיד ימין היא השלטת אצל רוב בני האדם, ימין מתקשרת בתודעת רבים עם עוצמה ושמאל עם חולשה. בקבלה היהודית, מערכת הספירות האלוהית הטובה היא ימנית. במקביל לה יש מערכת ספירות שמאלית שהיא רעה, היא המערכת של הסטרא-אחרא, הצד האחר. ברוב המסורות במערכת זו נמצא מלך השדים או השטן, סמאל, שהוא שמאל. במסורות קבליות אחדות יש מערכת ספירות מיוחדת לגויים והיא מקבילה למערכת הספירות של היהודים וגם היא נמצאת בצד שמאל.

במסורות עתיקות מזוהה הגבר עם צד ימין והאישה עם צד שמאל. הפקודה השגורה בצבא לסידור שורות החיילים היא: "לימין שור!", אבל תחילת הצעדה הצבאית היא ברגל שמאל: "שמאל-ימין!". בשפות רבות קיים זיהוי של צד ימין עם הטוב והיפה, וצד שמאל עם הרע והמכוער. אמירות שכיחות מחזקות גישה זו, כמו: "כל מסע מוצלח מתחיל ברגל ימין". עוזר נאמן הוא "יד ימינו של המנהל". מי שמתעורר במצב-רוח רע אומרים עליו ש"קם על צד שמאל" וכו'.

במסורת הפוליטית האירופאית נחשב צד ימין לצד השמרנות וצד שמאל לצד המהפכנות והחידוש. אחרי המהפכה הצרפתית, בבית הנבחרים הצרפתי ישבו השמרנים ונציגי האצולה מול יושב הראש לימינו, ואילו היעקובינים, המהפכנים, שוחרי החידוש והשינוי, ישבו לשמאלו. באותו הזמן אנו מצויים כבר בתוך תקופת ההשכלה והאדם תופס עצמו כבעל זכויות מטעם עצמו ולא רק מכוחה של השגחה עליונה. הוא בוחן אמיתות ישנות ומציב להן אלטרנטיבות. סיפור השמאל והימין כבר לא יהיה מה שהיה.

מסורת זו של העדפת צד ימין, יש לה הד כבר בסיפור גן-עדן. הנחש בקבלה היהודית נמצא בשמאל. הוא בעל-חיים הנחשב למסוכן ונשיכתו עלולה לגרום מוות, אבל הוא יכול להיות גם סמל לדחף היצירתי המהפכני, שוחר החידוש והשינוי. יש הטוענים כי סיבה פסיכולוגית אחת לאיבה שמפגינים חלק מהדתיים האורתודוכסים כלפי דמוקרטים, הומניסטים, סוציאליסטים וליברלים, מקורה בהעדפה הדתית הקדומה של כל דבר המזוהה עם הימין, או אולי להפך: האיבה העבירה את הסוציאליסטים לשמאל.

במאה השמונה-עשרה, החל מתקופת ההשכלה, המגזר האורתודוכסי מרבה לטעון כנגד זרמים חדשים ביהדות והסיסמה הנפוצה אצלו היא מהגמרא "חדש אסור מן התורה" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ח, עמוד ב'). אם אכן ימין מזוהה עם מה שמקובל בחברה כנכון וטוב ומקובל מן העבר, כלומר ימין מזוהה עם תרבות קואליציונית "היסטורית" ושמאל מזוהה עם חידוש ושינוי, עם תרבות אופוזיציונית שהיא בבחינת "חוויה חברתית מיידית", המתריסה כנגד השמרנות הקואליציונית ואם אמנם כך הדבר, לא פלא שבדרך כלל נמצא בימין המפה הפוליטית, בכפיפה אחת, גופים לאומיים ודתיים-אורתודוכסים, ובשמאלה של המפה גופים המזוהים עם זכויות אדם ועם תפיסות קוסמופוליטיות ומתחדשות.

השמאל הפוליטי, עשוי להתחבר בתודעת יהודי אורתודוכסי, עם עולם השמאל כפי שהוא מתואר במסורת ההלכה (רש"י, בראשית א' 26). מכאן אפשר לטעון שתגובה ספונטנית רגשית של חלק מהדתיים השמרנים עלולה להיות: השמאל רע! היחס הארכאי לשמאל בא לידי ביטוי בשפה העברית המדוברת גם בהגדרת המחנות הפוליטיים: "אנשי ימין" מזוהים עם מי ששמים דגש על לאומיות ומסורת. "אנשי שמאל" מזוהים עם מי ששמים דגש על רב-תרבויות, מאבק מעמדי, זכויות אדם ושלום בין עמים. בישראל, שבה שנים רבות שלטה דוקטרינה לאומית-דתית, רווח הביטוי "שמאלנים", כלומר לשון הַקְטָנָה ושלילה, וזו מטבע-לשון מושרשת בציבור ומקובלת בקרב שני המחנות. כדי לתקן תפיסה זו רצוי לומר "אנשי שמאל", במקביל לביטוי "אנשי ימין", או "שמאלי" ו"שמאלית", במקביל ל"ימני" ו"ימנית". בדרך אגב, רצוי להזכיר כי הישראלים מבחינים בין "לאומי" ל"לאומני", הבחנה שאינה קיימת בלשונות אירופאיות, שם כל "לאומיות" מגלמת בתוכה את ה"לאומנות".

ולסיום, פתח תקוה: מי שמתעניין בגימטרייה, ודאי ישמח לדעת ש"ימין" בגימטרייה עולה במספר קטן 2, ו"שמאל" בגימטרייה עולה גם כן במספר קטן 2.