האיגרת השבועית

שרון שלומי נעים, בקטע: Simplicity - Back to the body.

את קולות הרקע מספק עמוס ברקוביץ, בשעת הצילום היה בן שנה וחודשיים.

יעוץ אמנותי: עדי חג'בי.

הקטע צולם בתאטרון החדר בתקופת ההיריון של שרון עם בתה רניה:

"עכשיו כבד. אני פשוט רוצה לעוף עם הגוף שלי". (יוני, 2013)

יש תאטרון שהוא בידור

ויש שהוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)

(משך קריאה משוער: 4 דקות)

"נמאס לי לרצות את הקהל עד לשורה החמישית ביציע!" אמר במאי תאטרון אחד, במהלך הקלטה של תכנית רדיו. עורך התכנית ואני היינו המומים לרגע. חשבתי לעצמי שזהו אדם בעל אומץ לב ראוי לציון. אולי באמירה הזאת הוא מסכן עכשיו את פרנסתו, שעה שהוא, כביכול, דוחה את הקהל אשר מידיו הוא אוכל ושותה ורואה חיים בעולמו. במחשבה שנייה אולי לא היה אכפת לו לבמאי לומר את אשר על לבו ברשת הרדיו המסוימת הזאת שבה היו הדברים אמורים להיות משודרים, שנאמר עליה כי יש לה כמניין מאזינים נאמנים בלבד והקהל הרחב לא ישמע את האמירה החתרנית הזו והיא תוותר, להלכה ולמעשה, חתרנית.

"היא נראית כאילו כל הזמן מתאמצת לרצות את כל העולם" אמרה לשון רעה אחת על נפש נלהבת אחת.

"אני לא רוצה להיות נחמד לאנשים כי נמאס לי לרצות אותם!" אמר לי שחקן במהלך שעה של דיכאון נפשי ולפני שנחלץ ממנו באמצעות עבודת "מנחה-שחקן".

אדם מדוכא או מי שחושב שהוא כפוי להתנהגות מסוימת, תופס עצמו כמרצה את הזולת בניגוד לרצונו שלו. זה הזמן שבו מדד התסכול עולה ומגיע לתקרה. זה הזמן שבו אנו ממתינים להתפוצצות שבלי ספק תופיע בכל רגע.

הם מתוסכלים כי הם חושבים שעליהם לרצות את זולתם, למצוא חן, כדי שמישהו או מי שהם יטו להם חסד, יקבלו אותם, יאהבו אותם, יפרנסו אותם וזאת נראית להם מנקודת המקום והזמן שבו הם נמצאים עתה, כהשפלה שאינם יכולים עוד לשאת אותה, ואת אלו שעליהם, כביכול, לרצות, הם תופסים כאויב הכי גדול שלהם. ומה על זולתם ברגע זה? אלו קולטים את התוקפנות הגלויה או המוסווית של "המסרבים לרצות" ולא מבינים: "מדוע זה מגיע לנו?"

הנחת יסוד שראוי להזכיר: כולנו ישויות אוטונומיות. גם בעלי חיים וצמחים ניחנים בתכונה זו. אנחנו לא אוהבים שאומרים לנו מה לעשות ולא אוהבים שכופים עלינו לעשות דבר זה או אחר, או מכוונים אותנו בכיוון זה או אחר. אם אנו חושבים שמוטל עלינו לרצות מישהו, זה מרגיז אותנו באופן מודע ולרוב שלא במודע. לא נולדנו עם הידע לרצות. אולי נולדנו עם הפוטנציאל לרצות. למדנו לעשות זאת ברגע יציאתנו מרחם: מצוקה, בכי, נשימה, סיפוק. אחר כך מצוקה, בכי, פיטמה מזינה בחלב, סיפוק. המחשבה הראשונה נולדת. הגרסה הראשונה של פעולה להשגת מטרה. הפעולה עשויה להיות בכי או רקיעת רגלים או בקשה במלל או בתנועה או בצליל או בכל האפשרויות הללו גם יחד, או קטע משחק, שירה, מחול. אבל אם אנו סבורים שעלינו לרצות את זולתנו, יש לנו בעיה. פירושו שהתעוררה בנו התנגדות (ע' "המעגל הפתוח", מנחה שחקן, תת-פרק: התנגדות).

אם כך, כפייה אמתית או מדומה לרצות מישהו, מעוררת התנגדות. התנגדות מרמזת על מצבי דיכוי שבהם אנו שרויים עתה או שהיינו שרויים בהם בעבר ובכל פעם שנראה לנו שעלינו לרצות, עבר זה משליך עצמו באופן קבוע ואוטומטי אל ההווה שלנו. ריצוי מלמד על דיכוי. עד שלא יוסר הדיכוי מעל נפשנו, לא נוכל להסיר את חוויית הריצוי.

שני עולמות מתערבלים כאן זה מול זה: עולם הריצוי ועולם האהבה.

כל התורה כולה על רגל אחת איתנה:

ללכת מהזווית שבה אנו מְרָצִים, אל הזווית שבה אנו אוהבים

אם כן, עלינו לתת ביטוי לחוויית הריצוי כדי לפנות מרחב לחוויית האהבה.

תחילה עלינו לתת ביטוי יצירתי לחוויית הריצוי ההיסטורית כמו גם המידית. זו צרה צרורה כרוכה ביזע ודמעות, אבל הפתרון הוא בהישג ידינו.

הנה דרך אחת: אם אנו רוצים שהקהל יאהב אותנו, תחילה עלינו ללמוד לאהוב אותו, אפילו אם אנו סבורים שהוא לא ראוי לאהבתנו. לאהוב אותו ברמה גבוהה שהיא מעבר למצוקת הגוף והנפש, מעבר לתשוקת הגוף והנפש. אהבה שיש בה יותר מקורטוב של חמלה וענווה. אכן, חמלה וענווה הן שבילים פורחים בדרך אל האהבה.

אחר כך נוכל לשעשע אותו, לרתק אותו, לזעזע אותו או כל מה שנרצה לעשות, או כל מה שמוטל עלינו לעשות.

להיות נחמד לאנשים. לא לתקוף אותם על כל צעד ושעל ובלי סיבה ראויה וקיצונית, זהו המצב המקורי, הטבעי והראוי לאדם באשר הוא. הביטו כיצד תינוק שבע ורגוע מביט לראשונה באדם שמעולם לא ראה קודם לכן. מבט כזה שמבקש ליצור קשר, הוא הראוי לנו.

שלכם באהבה,
אמיר

(קטעים מתוך "פרשת השבוע" מאת אמיר אוריין.

תפיסת המקרא כאן היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו קוראים בו?)

(משך קריאה משוער: 6 דקות)

20. תצוה: שמות כ"ז 20 - ל' 10

"ושחטת את האיל ונתתה על תנוך אוזן אהרן ועל תנוך אוזן בניו הימנית ועל-בוהן ידם הימנית וזרקת את-הדם על-המזבח סביב" (תצוה: שמות, כ"ט 20).

תופעה בולטת כאן ובמקומות אחרים היא ההתייחסות לצד ימין כצד מועדף. יש להניח כי סיבת הדבר היא טבעית. אצל רוב בני האדם יד ימין פעילה יותר מיד שמאל. אצל מיעוטם, יד שמאל היא הפעילה. בתרבות האנושית חוזרת וניכרת התופעה של "אחרי רבים להטות!" (משפטים: שמות, כ"ג 2).

עד לאמצע המאה העשרים עדיין היה נהוג לקשור לאיטרי יד ימינם את יד שמאל, כדי למנוע מהם את השימוש ביד הזאת. הניחו אז שאיטרות זו היא הפרעה פסיכו-פיזית. רק מאוחר יותר הניחו לאנשים להשתמש בידיהם כרצונם.

שולחן ערוך (אורח חיים, סימן כז, סעיף ו) אשר יצא לאור בשנת השכ"ה, 1564 לפי הלוח היוליאני, מקדים את זמנם של מחדשי המאה העשרים ודן את מי שמניח תפילין לכף זכות:

"ואיטר יד ימינו, אם עושה כל מלאכתו בשמאלו, מניח (תפילין) בשמאלו שהוא ימין של כל אדם. ואם שולט בשתי ידיו, מניח בשמאל כל אדם (כלומר ביד שמאל שלו). ואם כותב בימינו, ושאר כל מעשיו עושה בשמאלו, או כותב בשמאל ושאר כל מעשיו עושה בימין, שיניח תפילין ביד שתש כוחה, יד כהה, שהיד שכותב בה היא חשובה כימין לעניין זה ומניח תפילין ביד שכנגדה".

אולי בגלל שיד ימין היא השלטת אצל רוב בני האדם, ימין מתקשרת בתודעת רבים עם עוצמה ושמאל עם חולשה. בקבלה היהודית, מערכת הספירות האלוהית הטובה היא ימנית. במקביל לה יש מערכת ספירות שמאלית שהיא רעה, היא המערכת של הסטרא-אחרא, הצד האחר. ברוב המסורות במערכת זו נמצא מלך השדים או השטן, סמאל, שהוא שמאל. במסורות קבליות אחדות יש מערכת ספירות מיוחדת לגויים והיא מקבילה למערכת הספירות של היהודים וגם היא נמצאת בצד שמאל.

במסורות עתיקות מזוהה הגבר עם צד ימין והאישה עם צד שמאל. הפקודה השגורה בצבא לסידור שורות החיילים היא: "לימין שור!", אבל תחילת הצעדה הצבאית היא ברגל שמאל: "שמאל-ימין!". בשפות רבות קיים זיהוי של צד ימין עם הטוב והיפה, וצד שמאל עם הרע והמכוער. אמירות שכיחות מחזקות גישה זו, כמו: "כל מסע מוצלח מתחיל ברגל ימין". עוזר נאמן הוא "יד ימינו של המנהל". מי שמתעורר במצב-רוח רע אומרים עליו ש"קם על צד שמאל" וכו'.

במסורת הפוליטית האירופאית נחשב צד ימין לצד השמרנות וצד שמאל לצד המהפכנות והחידוש. אחרי המהפכה הצרפתית, בבית הנבחרים הצרפתי ישבו השמרנים ונציגי האצולה מול יושב הראש לימינו, ואילו היעקובינים, המהפכנים, שוחרי החידוש והשינוי, ישבו לשמאלו. באותו הזמן אנו מצויים כבר בתוך תקופת ההשכלה והאדם תופס עצמו כבעל זכויות מטעם עצמו ולא רק מכוחה של השגחה עליונה. הוא בוחן אמיתות ישנות ומציב להן אלטרנטיבות. סיפור השמאל והימין כבר לא יהיה מה שהיה.

מסורת זו של העדפת צד ימין, יש לה הד כבר בסיפור גן-עדן. הנחש בקבלה היהודית נמצא בשמאל. הוא בעל-חיים הנחשב למסוכן ונשיכתו עלולה לגרום מוות, אבל הוא יכול להיות גם סמל לדחף היצירתי המהפכני, שוחר החידוש והשינוי. יש הטוענים כי סיבה פסיכולוגית אחת לאיבה שמפגינים חלק מהדתיים האורתודוכסים כלפי דמוקרטים, הומניסטים, סוציאליסטים וליברלים, מקורה בהעדפה הדתית הקדומה של כל דבר המזוהה עם הימין, או אולי להפך: האיבה העבירה את הסוציאליסטים לשמאל.

במאה השמונה-עשרה, החל מתקופת ההשכלה, המגזר האורתודוכסי מרבה לטעון כנגד זרמים חדשים ביהדות והסיסמה הנפוצה אצלו היא מהגמרא "חדש אסור מן התורה" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ח, עמוד ב'). אם אכן ימין מזוהה עם מה שמקובל בחברה כנכון וטוב ומקובל מן העבר, כלומר ימין מזוהה עם תרבות קואליציונית "היסטורית" ושמאל מזוהה עם חידוש ושינוי, עם תרבות אופוזיציונית שהיא בבחינת "חוויה חברתית מיידית", המתריסה כנגד השמרנות הקואליציונית ואם אמנם כך הדבר, לא פלא שבדרך כלל נמצא בימין המפה הפוליטית, בכפיפה אחת, גופים לאומיים ודתיים-אורתודוכסים, ובשמאלה של המפה גופים המזוהים עם זכויות אדם ועם תפיסות קוסמופוליטיות ומתחדשות.

השמאל הפוליטי, עשוי להתחבר בתודעת יהודי אורתודוכסי, עם עולם השמאל כפי שהוא מתואר במסורת ההלכה (רש"י, בראשית א' 26). מכאן אפשר לטעון שתגובה ספונטנית רגשית של חלק מהדתיים השמרנים עלולה להיות: השמאל רע! היחס הארכאי לשמאל בא לידי ביטוי בשפה העברית המדוברת גם בהגדרת המחנות הפוליטיים: "אנשי ימין" מזוהים עם מי ששמים דגש על לאומיות ומסורת. "אנשי שמאל" מזוהים עם מי ששמים דגש על רב-תרבויות, מאבק מעמדי, זכויות אדם ושלום בין עמים. בישראל, שבה שנים רבות שלטה דוקטרינה לאומית-דתית, רווח הביטוי "שמאלנים", כלומר לשון הַקְטָנָה ושלילה, וזו מטבע-לשון מושרשת בציבור ומקובלת בקרב שני המחנות. כדי לתקן תפיסה זו רצוי לומר "אנשי שמאל", במקביל לביטוי "אנשי ימין", או "שמאלי" ו"שמאלית", במקביל ל"ימני" ו"ימנית". בדרך אגב, רצוי להזכיר כי הישראלים מבחינים בין "לאומי" ל"לאומני", הבחנה שאינה קיימת בלשונות אירופאיות, שם כל "לאומיות" מגלמת בתוכה את ה"לאומנות".

ולסיום, פתח תקוה: מי שמתעניין בגימטרייה, ודאי ישמח לדעת ש"ימין" בגימטרייה עולה במספר קטן 2, ו"שמאל" בגימטרייה עולה גם כן במספר קטן 2.

פרופ' שמעון לוי: תאטרון ישראלי, זמנים חללים, עלילות

חגיגה: ספר על תאטרון. בימים שבהם נדמה שתאטרון ישראלי הוא זן נכחד וכל מה שנותר ממנו הוא בעיקר בידור משוחזר, מביא שמעון לוי דרישת שלום מן העבר הרחוק והקרוב שלנו וממה שביניהם ומפיח תקווה חדשה באפשרות שמה שהיה והווה, הוא גם יהיה. כלומר, התאטרון הישראלי צלח מסלולי מכשולים, עלה אל מרומי הנשגב וירד למצולות מפחי הנפש וחוזר חלילה ועל כן יצלח לעבור גם את אלו המתרגשים חדשות לבקרים וצפויים לבוא חס וחלילה. ספר מרתק לבעלי עניין אישי, שרבים מהם ימצאו עצמם בו וגם לכל אדם שפוי בכלל. הוא מסכם מאה של יצירה בימתית וממעוף הציפור שלו מתברר שהארץ הייתה ועודנה שוקקת אירועי במה עשירים נונסטופ. כתוב קולח ומרתק וכדאי שיהיה לך הספר הזה, לפחות בסלון.  

"קהל, זו מפלצת בלי ראש, שלעולם אי אפשר לנבא לאיזה כיוון היא תפנה ותמיד אפשר להתל בה ולכוון אותה לצרכינו" (צ'רלי צ'פלין, "אורות הבמה"),

אולי יש פה משהו בשבילך.

מעבר לדף אודישנים דרושים

היטלר

בקרוב הוא חוזר

טל': 03-5171818, 052-340-1478, 050-849-7715

(היטלר - דף באתר החדר)

(לקבלת התכנייה)

הנוסע הסמוי

מונודרמה מצמררת, מרתקת,

מבוססת על סיפור אמיתי:

רב חובל ישראלי מגלה על סיפון ספינתו נוסע סמוי.

כתב: יוסי זיו.

עיבד לבמה וביים: אמיר אוריין.

משחק: יוסי זיו.

מוצ"ש, 12.3.2016, בשעה: 20:30, רחובות

מוצ"ש, 9.4.2016, בשעה: 20:30, בחדר

40 ₪. טל': 03-5171818, 054-524-2461, 052-340-1478

(הנוסע הסמוי - וידיאו)

המשרתים

בקרוב הם חוזרים

בחדר. טל': 03-5171818, 050-849-7715

"המליאה" של תיאטרון החדר

דלת פתוחה ליוצרים ולכולם. פגישה דו-שבועית נינוחה

"מה קורה?", רצף חימום, "מנחה-שחקן", נושא על הפרק, במה פתוחה

יוצרים יכולים לבדוק כאן קטעים חדשים

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות

המליאה פתוחה לכל

20 שח כולל כיבוד. טל': 03-5171818, 052-340-1478

משך הפגישה: 3 ש' בערך.

הפגישה הבאה:

יום ו', 19.2.2016, בשעה 16:00, בחדר

20 ש"ח כולל כיבוד.

רחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב

טל': 03-5171818, 052-340-1478

או בדוא"ל. (המליאה)

ריקוד היערות

הפקה חדשה של הבמה לתיאטרון אפריקאי-ישראלי (ע"ר)

מאת ווֹלֶה שׁוֹיִנְקָה Wole Soyinka

לרגל יום הולדתו ה-80 של המחזאי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1986.

בימוי: ד"ר יפה שיין שוסטר.

עברית: ליהיא ברזל-מלמד, אברהם עוז. מוסיקה: מילו-פרדריק דרבו. הפקה: עלמוורק איילה.

סיפור שעניינו בעשיית צדק ובסגירת מעגלים באמצעות גלגול הנשמות, ברוח שבט היורובה שממנו בא המחבר. המחזה משקף את העוצמות ההרסניות הטמונות בהיעדר השוויון בין בני האדם. 

40 ₪, יום ג', 8.3.2016, בשעה 20:30, תאטרון החדר.

טל: 054-657-0300, 054-656-8955

מונולוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח לכם קובץ מונולוגים (הדוא"ל שלנו)

עמרי כהן: יהודי אנונימי? ברני סנדרס, התקווה היהודית הגדולה, שלהם, שלנו

...עכשיו ברצינות: אוי ואבוי לנו אם קלינטון נבחרת. האישה מושחתת עם תעודות (25 שנה של שחיתות בוידאו ארוך אחד) ואם לרגע חשבתם שרק אמריקאים יסבלו ממנה גם ככה, טעות בידכם. בעלה, ביל קלינטון, הוא לוביסט של חברת נובל אנרג'י, שביחד עם תשובה גונבת לנו את הגז השוכן לחופינו. לא מן הנמנע שבעבור חופן גז, ממשלת קלינטון תתמוך בכל ממשלה קיצונית ימנית בישראל. קלינטון תקבל גז ובתמורה תיתן לביבי לעשות מה שבא לו. אגב, חשבתם שביל קלינטון בא לאחרונה כי רצה להדליק נרות עם ילדי הכיכר ולשיר קומביה-מיי-לורד? סביר שהעניין היה קשור גם בכמה עניינים עסקיים.

בחזרה לסנדרס: אם עדיין לא ברור לכם במי מדובר כדאי להתחיל בוידאו המשווה בינו לבין קלינטון. מעבר לכך, מומלצים במיוחד להיטיו הגדולים: סנדרס מתחרפן על תקציב הביטחון (קלאסיקה אמתית), דורס הומופוב גאה בקונגרס, חוזה את עליית דאעש, חוטף את הג'ננה על נגיד בנק אמריקה, עושה סטריפטיז על הבמה ולקינוח וידאו משעשע בו הילרי נשמעת כמו קריקטורה מ"איש משפחה". חוצמזה, בנובמבר הראפר קילר מייק (מיקי הרצחן) הציג אותו בקול רועד באטלנטה באחד מהנאומים המרגשים ששמעתי עד כה. אם אתם אזרחים אמריקאים המרגישים את הצריבה (פילינג דה ברן), קראו את ההוראות האלה והצביעו למרחוק – אין עוד הרבה זמן.

זהו. זמנים מעניינים באמריקה. בשלושת השבועות הבאים נגלה אם יהודי מברוקלין, כמעט אנונימי עד לפני חצי שנה, בעל מבטא כבד, שיער פרוע ורקורד יוצא דופן הולך לחולל את המהפכה הפוליטית הכי משמעותית בהיסטוריה של ארצות הברית ולהפוך אותה מפוליטיקה של כוכבים לפוליטיקה של רעיונות.

עמרי כהן הוא מאסטרנט לספרות אנגלית, מורה ומוזיקאי. כותב "ברני ניוזלטר". בחודשים האחרונים במטרה לשכנע אמריקאים ויוצאי חלציהם להצביע לברני סנדרס בפריימיריז המפלגה הדמוקרטית.

-------------- -------------- --------------

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר, במחזה "היטלר")

--------------

"אני לא סובל כושים שמביטים לי ישר בעיניים.

אני רוצה לישון! לעצום עיניים,

לראות את הים הכחול וחרטום מפלח את המים!"

(רב החובל, במחזה "הנוסע הסמוי")

--------------

"אני העוף השחור, אני השופט והתליין.

הלילה אחי, הלילה הוא רק שלנו!

ולא של אף אחד אחר. אני חשוף.

אני עומד לצאת אל האור. להשתחרר".

(סולאנז'-סמך, במחזה "המשרתים")

--------------

"למה תמיד אנחנו צריכים לוותר?

הפעם אני רוצה

שגם הפשיסט הזה יסבול".

(פאולינה, במחזה "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)

--------------

ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם

--------------