הצטרפו לאיגרת השבועית

- האם זכור לך שקורצת מן החומר אשר ממנו עשויים כוכבים? - כן, אבל ברגע זה הבית הפוך וצריך להביא את הילד לגן ויש לי הופעה בערב והכביסה על החבל ויורד גשם.


(קטעים מתוך "פרשת השבוע" מאת אמיר אוריין.

תפיסת המקרא כאן היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו קוראים בו?)

 

(משך קריאה משוער: 3:30 דקות)

 

21. כי תשא: שמות ל' 11 - ל"ד

"וידבר יהוה אל משה לאמר. כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם, ונתנו איש כופר נפשו" (כי תשא: שמות ל' 12).

"העשיר לא ירבה והעני לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת יהוה לכפר על נפשותיכם" (שם: ל' 15)

 

...בפרשת ויקהל (שמות ל"ה 1 - ל"ח 20) פוקד האל ביד משה להביא תרומה למשכן, "כל נדיב ליבו" (שם: ל"ה 5). כלומר, כל מי שמתנדב לתרום סכום כלשהו, או שווה-ממון, מרצונו הטוב. התנדבות היא מלשון נדיבות. כופר הנפש הוא סכום קבוע שאין בו בחירה. זוהי דרישה מוחלטת. אבל התרומה לבניין המקדש, שהיא תמורה למתן תורה, נתפסת כעניין אישי-נפשי. כותבי התורה מבקשים לראות בה לא רק פעולה בעלת משמעות חברתית אלא גם אישית, ועל כן התרומה הזאת תלויה ברצונו של כל אדם.

 

כופר נפש מתייחס גם לפדיון שבויים. מנהג לקיחת בני אדם בשבי, לשם דרישת כופר נפש, גרם בהלכה לקביעת מצוות פדיון השבויים. עקב מספר השבויים הרב במרד הגדול ובמרד בר כוכבא ניסחו חז"ל במשנה כללים ברורים לפדיון שבויים: "אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן, מפני תיקון עולם" (משנה, מסכת גיטין, ד, ו).

 

נכונות היהודים לשלם כופר נפש הביאה לכך שרבנים ופרנסי קהילה נלקחו כבני ערובה. במאה ה-13 המהר"ם מרוטנברג נכלא על ידי הקיסר רודולף הראשון בדרישה לכופר נפש. המהר"ם סירב להניח לתלמידיו לפדותו עקב הכלל במשנה ומפני החשש שפדייתו תביא לחטיפת רבנים חשובים אחרים והתרוששות הקהילה היהודית. עקב כך הוא נשאר בכלא שבע שנים עד מותו. רק ארבע עשרה שנה לאחר מכן נפדתה גופתו.

 

תקדימים אלו שרתו מתנגדים, רובם מזוהים עם חוגים ישראלים לאומנים, שהתנגדו להחזרתו של החייל הישראלי גלעד שליט משבי החמאס. אבל מכאן גם ניתן להגדיר את ההבדלים שבין המהר"ם מרוטנברג לבין גלעד שליט. הבדל אחד: לגלעד לא הייתה יכולת להתנגד לפדיון השבויים של עצמו, על כן שומה על השלטונות הישראלים לעשות ככל יכולתם כדי לשחררו. הבדל שני: "דמיהן" במקור משמעותו ממון. במקרה של גלעד שליט אין "דמיהן" קיים, כי לא מדובר היה בממון אלא בחילופי בי אדם. בשנת 2010 נמצאו במחנות הריכוז של השלטון הישראלי כשנים-עשר אלף שבויים פלסטינים. אם מאות אחדות מהם משתחררים תמורת גלעד שליט, אין בכך כדי לשנות את מאזן האימה המזרח תיכוני. המתנגדים לשחרור גלעד שליט טוענים ששחרור מחבלים תמורת גלעד שליט, ישיב את המחבלים אל הטרור. גם זהו טיעון שאינו עומד במבחן ההיסטוריה. ב-21 במאי 1985, בוצעה עסקת ג'יבריל שבמסגרתה שוחררו 1,150 אסירים ועצירים ביטחוניים שהיו כלואים בישראל כנגד שלושה שבויי צה"ל. רק אחד מהם חזר לעסוק בטרור, נתפס והושם בכלא ישראלי (ע' עסקת ג'יבריל). גם הטענה ששחרור גלעד שליט יביא למגפת חטיפות של חיילי צה"ל, אין לה על מה לסמוך, כי אכן מעת לעת מודיעים לנו על ניסיון לחטוף חייל ישראלי ואין לזה דבר וחצי דבר עם עצם חטיפתו של גלעד שליט.

 

אבל החשוב מכול: אין מעריכים אדם על פי "דמיו", כלומר, על פי מחירו בכסף מלא. בעבר היו נוהגים להגדיר אדם כסחורה עוברת לסוחר על פי מחירו בשוק העבדים או בשוק בעלי ההון. הגדרה כזאת היום היא מעשה הסותר עקרונות מוסר וזכויות אדם. כיום יש למדוד אדם על פי תכונותיו האנושיות ואין לכך דבר וחצי דבר עם מדד הממון.

לאיגרת השבועית של 2016 . 2 . 25