האיגרת השבועית

מתוך ארכיון תאטרון החדר.

כתיבה ובימוי: דרור קדם. משחק: שני לרר. הדרכת מחול סופי: סמדר יערון. צילום ועריכה: גיא דוידי.

יש תאטרון שהוא בידור

ויש שהוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

 

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)

(משך קריאה משוער: 4 דקות)

 

ההפחדות הרשומות מטה, מצד אחד הן לא הורגות אותנו מיד.

מצד שני הן נראות, כאילו, אין מה לעשות אלא לקבלן כגזרה משמיים. כאילו.

חלקן לפחות ולפחות, כאילו, אי אפשר לשנות אותן מיד ועכשיו ואלו הן:

 

בן זוג או בת זוג מרעילים.

ילדים שממררים את החיים.

בעלי סמכות מרעילים.

עבודה במשמרות מרעילה.

ראיונות עבודה, מבחנים.

ביקורת שוללת, ביקורת "בונה".

ואומרים שיש בנו פגמים ומחדלים

והעתיד לא ידוע, מפחיד, מאיים, קטלני.

די. מעט שקט בבקשה.

 

אבל לפני הדברים הגדולים והמשמעותיים הללו. הנה דוגמה קטנה להתגברות על לחצים של מומחים בשם עצמם או שליחי אלוה בשם עצמם, שממררים לנו את החיים וזהו לכאורה פרט קטן.

למשל: מומחה גדול אחד שהופיע השבוע ברדיו הממלכתי, הכריז שכולנו אומללים בני אומללים ואנחנו לא ישנים מספיק כי אין לנו זמן לישון ואין לנו זמן לאכול ואין לנו זמן... וכולי וכיוצא באלו אמירות שבהן אנחנו תמיד "אין לנו..."

בקיצור, אמירה כזאת ודומות לה, הן הפחדות חוזרות ונשנות ועושות אותנו חולים.

ובכן, בהחלט אפשר לענות למומחה ההוא באופן ישיר ופשוט:

 

"אני ישן מספיק וככל יכולתי, אוכל כשאפשר ומדבר עם חברים כשאפשר, מתוך אמונה שלמה שאני משתפר בסבירות מתקבלת על הדעת ומאמין שהבחירות שלי נכונות".

זו כל התורה כולה בנשימה ארוכה אחת והיא דוגמה לאופן שבו אפשר להתייחס לכל ההפחדות ההן למעלה. אפילו אם לא ניתן לסלק אותן מעל פנינו או לא ניתן לשנות אותן, אפשר לשנות את היחס אליהן וזה כל ההבדל.

 

תחילה ראוי לא לקבל כמובן מאליו כל מה שאנשים חכמים אומרים לנו לעשות לתיקון נפשנו ולגאולת נשמתנו. נניח שמצאנו שיטה חדשה לגאולת עצמנו ונראה שהיא עוזרת לנו, כי כל שינוי בתחילתו הוא מבטיח רבות, קשה אבל עוזר. ואז, במקרה הטוב, מגלים שזוהי מלכודת דבש. נעים, אבל קשה להיחלץ ממנה וזה ממכר וכל התמכרות, אסון אישי. זה במקרה הטוב. ומה במקרה הרע? שלא נדע.

 

על כן, אחרי שמטילים ספק בריא בדברי חכמים והספק הוסר, אפשר לקבל את דברי החכמים או לא לקבל אותם. קיבלתם? אשריכם וטוב לכם. לא קיבלתם? לא נורא. להפך. יש תקווה.

 

במילה אחת: אמונה.

אמונה ביכולת שלך להיטיב את מצבך.

אמונה באפשרות של התיקון האישי.

לא תיקון דתי, או כלכלי, או מדיני. אישי.

לרגע זה נראה מסובך. שורדים את הרגע וזה כבר קל.

כן. יש להטיל ספק בריא גם בכל מה שנאמר כאן.

 

קודם לכל למצוא את המרכז האישי שלך.

ואז שבים אליו בכל רגע של מצוקה. "המרכז האישי", מה זה?

כשתמצא – תדע. זו אינה התחמקות מתשובה אלא הדבר עצמו. מוזר? לא. פשוט.

 

חמש דקות בלבד בכל פעם.

מקום שקט. נשימת אנחה גדולה וטובה: אוויר נכנס ויוצא דרך הפה, ממלאים את הריאות בכל יכולת הקיבול שלהן ומוציאים את האוויר באנחה קורעת לב. להרפות את הגוף כולו בנועם וברכות. למצוא את הדממה הפנימית. להקשיב לדממה.

זו כל התורה:

דממה פנימית. לרגע. כמו אלוהים. לא בדיוק אלוהים. רק מקצתו:

 

וַיּאמֶר: צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה' וְהִנֵּה ה' עבֵר וְרוּחַ גְּדולָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה', לא בָרוּחַ ה' וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ, לא בָרַעַשׁ ה'. וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ, לא בָאֵשׁ ה' וְאַחַר הָאֵשׁ קול דְּמָמָה דַקָּה (מלכים א', יט 11-12).

 

זו כל התורה על רגל אחת וכל השאר את תדעי בעצמך מה לעשות, אתה תדע בעצמך מה לעשות. לא תורת סוד, לא קסם וכישוף, לא מסר מעולם אחר. הכול כאן ועכשיו כי "לא בשמיים הוא" (דברים ל', 12). היא כאן, התשובה. בתוכך.

 

שלכם באהבה,
אמיר

(קטעים מתוך "פרשת השבוע" מאת אמיר אוריין.

תפיסת המקרא כאן היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו קוראים בו?)

 

(משך קריאה משוער: 3:30 דקות)

 

21. כי תשא: שמות ל' 11 - ל"ד

"וידבר יהוה אל משה לאמר. כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם, ונתנו איש כופר נפשו" (כי תשא: שמות ל' 12).

"העשיר לא ירבה והעני לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת יהוה לכפר על נפשותיכם" (שם: ל' 15)

 

...בפרשת ויקהל (שמות ל"ה 1 - ל"ח 20) פוקד האל ביד משה להביא תרומה למשכן, "כל נדיב ליבו" (שם: ל"ה 5). כלומר, כל מי שמתנדב לתרום סכום כלשהו, או שווה-ממון, מרצונו הטוב. התנדבות היא מלשון נדיבות. כופר הנפש הוא סכום קבוע שאין בו בחירה. זוהי דרישה מוחלטת. אבל התרומה לבניין המקדש, שהיא תמורה למתן תורה, נתפסת כעניין אישי-נפשי. כותבי התורה מבקשים לראות בה לא רק פעולה בעלת משמעות חברתית אלא גם אישית, ועל כן התרומה הזאת תלויה ברצונו של כל אדם.

 

כופר נפש מתייחס גם לפדיון שבויים. מנהג לקיחת בני אדם בשבי, לשם דרישת כופר נפש, גרם בהלכה לקביעת מצוות פדיון השבויים. עקב מספר השבויים הרב במרד הגדול ובמרד בר כוכבא ניסחו חז"ל במשנה כללים ברורים לפדיון שבויים: "אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן, מפני תיקון עולם" (משנה, מסכת גיטין, ד, ו).

 

נכונות היהודים לשלם כופר נפש הביאה לכך שרבנים ופרנסי קהילה נלקחו כבני ערובה. במאה ה-13 המהר"ם מרוטנברג נכלא על ידי הקיסר רודולף הראשון בדרישה לכופר נפש. המהר"ם סירב להניח לתלמידיו לפדותו עקב הכלל במשנה ומפני החשש שפדייתו תביא לחטיפת רבנים חשובים אחרים והתרוששות הקהילה היהודית. עקב כך הוא נשאר בכלא שבע שנים עד מותו. רק ארבע עשרה שנה לאחר מכן נפדתה גופתו.

 

תקדימים אלו שרתו מתנגדים, רובם מזוהים עם חוגים ישראלים לאומנים, שהתנגדו להחזרתו של החייל הישראלי גלעד שליט משבי החמאס. אבל מכאן גם ניתן להגדיר את ההבדלים שבין המהר"ם מרוטנברג לבין גלעד שליט. הבדל אחד: לגלעד לא הייתה יכולת להתנגד לפדיון השבויים של עצמו, על כן שומה על השלטונות הישראלים לעשות ככל יכולתם כדי לשחררו. הבדל שני: "דמיהן" במקור משמעותו ממון. במקרה של גלעד שליט אין "דמיהן" קיים, כי לא מדובר היה בממון אלא בחילופי בי אדם. בשנת 2010 נמצאו במחנות הריכוז של השלטון הישראלי כשנים-עשר אלף שבויים פלסטינים. אם מאות אחדות מהם משתחררים תמורת גלעד שליט, אין בכך כדי לשנות את מאזן האימה המזרח תיכוני. המתנגדים לשחרור גלעד שליט טוענים ששחרור מחבלים תמורת גלעד שליט, ישיב את המחבלים אל הטרור. גם זהו טיעון שאינו עומד במבחן ההיסטוריה. ב-21 במאי 1985, בוצעה עסקת ג'יבריל שבמסגרתה שוחררו 1,150 אסירים ועצירים ביטחוניים שהיו כלואים בישראל כנגד שלושה שבויי צה"ל. רק אחד מהם חזר לעסוק בטרור, נתפס והושם בכלא ישראלי (ע' עסקת ג'יבריל). גם הטענה ששחרור גלעד שליט יביא למגפת חטיפות של חיילי צה"ל, אין לה על מה לסמוך, כי אכן מעת לעת מודיעים לנו על ניסיון לחטוף חייל ישראלי ואין לזה דבר וחצי דבר עם עצם חטיפתו של גלעד שליט.

 

אבל החשוב מכול: אין מעריכים אדם על פי "דמיו", כלומר, על פי מחירו בכסף מלא. בעבר היו נוהגים להגדיר אדם כסחורה עוברת לסוחר על פי מחירו בשוק העבדים או בשוק בעלי ההון. הגדרה כזאת היום היא מעשה הסותר עקרונות מוסר וזכויות אדם. כיום יש למדוד אדם על פי תכונותיו האנושיות ואין לכך דבר וחצי דבר עם מדד הממון.

לשון מתסכלת היא דיבור בעל אופי של תחרות, דחיה ותוקפנות. זוהי תופעה אופיינית לתרבות הנמצאת במצב של מבוכה וחרדה. תיקון לשון הוא מה שראוי לומר בחברה הנמצאת במצוקה, כדי לסייע בריפוי עצמי ובריפויה של החברה. יש להניח שאם נתקן תבניות לשון, נסייע בריפוי אישי וחברתי. מה ראוי לעשות? למעט בשלילה. להרבות בחיוב. לדייק בכוונה. מדי פעם יובאו כאן בקצרה תבניות לשון מתסכלות וחלופותיהן המתקנות.

 

"נכון" היא מילת הסכמה מקובלת.

- "תיאטרון החדר הוא מקום מעניין".

- "נכון!"

לכאורה, התגובה לגיטימית, אבל אם נקשיב לרגע לתוכן התגובה, נוכל לשמוע בה גם שמץ של מתן ציון לזולת במובן של: "אמרת תשובה נכונה!", או "תגובתך נכונה!" וכבר נרמזת כאן רעותה השלילית: "לא נכון!". איש אינו אוהב שנותנים לו ציונים ואפילו אם הציון הוא טוב, עצם מתן הציון עלול לעור חשש של התנשאות על פני מקבל הציון. מתן ציון יוצר היררכיה בין נותן הציון למקבל.

מעניין להיווכח שצליל המילה "נכון" הוא רך, במיוחד אם הוגים כף חלקה ולא מחוספסת, ואילו הצליל של "כן" דווקא קשה. אבל מהותה של המילה "נכון" היא קשה ואילו "כן" היא רכה ומקבלת. על כן, אפשר לומר: "כן". 

יש בזה מידה ראויה של ענווה.

אולי יש פה משהו בשבילך.

מעבר לדף אודישנים דרושים

רגשות מעורבים

סרטו של גיא דוידי

הקרנה בנוכחות היוצרים והמשתתפים

במסגרת פסטיבל אפוס, הפסטיבל הבינלאומי לסרטי תרבות ואמנות

יום שישי 18.3.16 בשעה 14:00, במוזיאון תל אביב, אולם אסיא. .

בשעה 14:00 - קוקטייל. הקרנת הסרט מתחילה בשעה 14:30.

לאחר הקרנת הסרט: ברכות. אחר כך נשמח להזמינכם ל"מליאה" חגיגית לרגל יציאת הסרט, שתכלול את "השיחה שלאחר הסרט", עם היוצרים והמשתתפים. האירוע בתאטרון החדר בשעה 17:00.

​

אמיר אוריין הגשים את כל מה שיוצר חולם עליו. הוא היה שחקן מבטיח ב"הבימה", כוכב קולנוע וטלוויזיה ומבקר שקרע לגזרים את עולם התאטרון השמרני. אבל את התאטרון הבועט שהוא רצה ליצור אף מוסד תאטרון לא יכול לקבל. ב-1985 פתח אמיר בביתו את תאטרון החדר, העלה הצגות הקוראות-תיגר על הסדר הקיים ולימד על פי שיטת המשחק שיצר: שיטת אוריין - המעגל הפתוח. ביום בו מגיעים תלמידי המשחק לצפות בעיבוד הנוקב ל”נו-אקסיט" פורצת המלחמה בעזה. הכעס והתסכול של התלמידים מסתירים רגשות מורכבים יותר, רגשות שאמיר ינסה לנתב למקום בו הם צריכים לבוא לידי ביטוי במלואם - הבמה.

 

צלם ובמאי: גיא דוידי | מפיקים: אנה סומרשף וגיא דוידי | עורכים: יואב גרשון, רובן קורנפלד וגיא דוידי | מוזיקה: נועה קורנברג | מפיק שותף: כריסטיאן מוסבולד | בהשתתפות: אמיר אוריין, אריאל מוטולה, לימור אברהם, איתי בראל, ליאור רודן, יובל דור, מרילוז ריברה סיירה, אבי גיבסון בראל, שלי גורל, רותם זיו, עמירם שניר, גליה לוין, אורלי בויום, ניר בנאי, אביגיל לזר, לאנא פהאום, דניאל לבנון, אמור דנטי, נועה פרומרמן | חברות הפקה:  GUY DVD FILMS\ OYA FILMS | בתמיכת: קרן גשר לקולנוע רב תרבותי, מפעל הפיס, Fritt Ord, Alter-Cine Foundation, NRK. 

(77 דק, עברית תרגום לאנגלית)

הסרט יוקרן גם בפסטיבל סולידריות שיתקיים בסינמטק תל אביב בין 14 ל-17 באפריל.

 

היטלר

"זהו מבצע של משחק נדיר!"  (צבי גורן, אתר הבמה)

"ביצוע וירטואוזי!"  (חיה בראל, קול ישראל, רשת א', "שורה ראשונה")

"חוויה נהדרת!  אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל".  (יוני איתיאל, קול ישראל, רשת ב', "מה יהיה עם יואב גינאי")

"אמיר אוריין בהופעתו האינטנסיבית, עושה את הבלתי אפשרי. הוא מחשמל ומצמרר ומחייה לפנינו את המפלצת המתועבת ביותר שידענו".  (אליקים ירון, קול ישראל, רשת ב', "בחצי היום" וגם "מעריב")

"תצוגת משחק מדהימה. אירוע שהוא בדיוק ברוח הזמן!"  (יואב איתמר, עורך, מנחה, מבקר)

"הצגת יחיד מופלאה!"  (תמי מולד-חיו, מבקרת תרבות וחברה)

אם היטלר היה נכנס אל החדר, מה הוא היה אומר? טרגי-קומדיה אפלה.

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

משחק: אמיר אוריין

החדר החדש: רחוב יוסף הנשיא 5, תל אביב

למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח

כולל קפה, תה, מים ושטרודל

יום ג', 22.3.2016, בשעה 20:30 בחדר 

טל': 03-5171818, 052-340-1478, 050-849-7715

(היטלר - דף באתר החדר)

(לקבלת התכנייה)

 

הנוסע הסמוי

מונודרמה מצמררת, מרתקת,

מבוססת על סיפור אמיתי:

רב חובל ישראלי מגלה על סיפון ספינתו נוסע סמוי.

כתב: יוסי זיו.

עיבד לבמה וביים: אמיר אוריין.

משחק: יוסי זיו.

מוצ"ש, 12.3.2016, בשעה: 20:30, רחובות

יום ו', 8.4.2016, בשעה 20:30, ראשון לציון

מוצ"ש, 9.4.2016, בשעה: 20:30, בחדר

40 ₪. טל': 03-5171818, 054-524-2461, 052-340-1478

(הנוסע הסמוי - וידיאו)

https://www.youtube.com/watch?v=phjt6Zb45X4

 

המשרתים

בקרוב הם חוזרים

בחדר. טל': 03-5171818, 050-849-7715

 

"המליאה" של תיאטרון החדר

דלת פתוחה ליוצרים ולכולם. פגישה דו-שבועית נינוחה

"מה קורה?", רצף חימום, "מנחה-שחקן", נושא על הפרק, במה פתוחה

יוצרים יכולים לבדוק כאן קטעים חדשים

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות

המליאה פתוחה לכל

20 שח כולל כיבוד. טל': 03-5171818, 052-340-1478

משך הפגישה: 3 ש' בערך.

הפגישה הבאה:

יום ו', 4.3.2016, בשעה 16:00, בחדר

במסגרת פגישה זו יעלה דן שורר בביצועו את "הסליל האחרון של קראפ",

מחזה מאת סמואל בקט, תרגום ובימוי: דן שורר.

יעוץ אמנותי: אמיר אוריין.

משך ההצגה כחצי שעה והיא תשולב בחלקה השני של המליאה.

20 ש"ח כולל כיבוד.

רחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב

טל': 03-5171818, 052-340-1478

או בדוא"ל. (המליאה)

 

ריקוד היערות

הפקה חדשה של הבמה לתיאטרון אפריקאי-ישראלי (ע"ר)

מאת ווֹלֶה שׁוֹיִנְקָה Wole Soyinka

לרגל יום הולדתו ה-80 של המחזאי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1986.

בימוי: ד"ר יפה שיין שוסטר.

עברית: ליהיא ברזל-מלמד, אברהם עוז. מוסיקה: מילו-פרדריק דרבו. הפקה: עלמוורק איילה.

סיפור שעניינו בעשיית צדק ובסגירת מעגלים באמצעות גלגול הנשמות, ברוח שבט היורובה שממנו בא המחבר. המחזה משקף את העוצמות ההרסניות הטמונות בהיעדר השוויון בין בני האדם. 

40 ₪, יום ג', 8.3.2016, בשעה 20:30, תאטרון החדר.

טל: 054-657-0300, 054-656-8955